בש"פ 10388/08 מדינת ישראל נ. שי נאוגרקר

לפניי בקשת להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים ) בתשעים ימים מיום 21.12.08 או עד למתן פסק דין בת.פ. 2902/08 המתנהל בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.

רקע עובדתי

1.

ביום 20.3.08 הוגש כנגד המשיב ושני נאשמים נוספים, שי גאורקר ואלאון לוגסי (להלן – הנאשמים הנוספים ) כתב אישום בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. כתב האישום, הכולל שני אישומים, מייחס למשיב ולנאשמים הנוספים עבירות של פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין); החזקת מכשירי פריצה לפי סעיף 409 לחוק העונשין; הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין והיזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין. כן מיוחסות לגאורקר עבירות של החזקת נכס החשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק העונשין ועבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

2.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 15.3.08 סמוך לשעה 20:44 הגיע המשיב ל"ספא מול הים" בתל-אביב (להלן – העסק ) וערך סיור במקום. ביום 16.3.08 בשעה 02:30, התפרצו המשיב והנאשמים הנוספים לעסק במטרה לבצע גניבה. השלושה גנבו מהעסק מעטפות שהכילו כסף מזומן, טבעת זהב, זוג עגילים, פנקס שיקים, קופה, עקרו כספת מתוך ארון שהיה מותקן על הקיר במקום, נטלו את הרכוש ועזבו את המקום. בצאתם מן העסק נתבקשו השלושה על ידי רס"ר דקל דוד, שמילא באותה עת את תפקידו על פי דין, לעצור. המשיב והנאשמים הנוספים נמלטו מן המקום, תוך שהם משליכים בנתיב בריחתם את הכספת, הקופה ופנקס הצ'קים שאותם גנבו ומכשיר לום. המשיב והנאשמים הנוספים נתפסו כשעתיים לאחר מכן, עת שבו לאסוף את הרכב שבאמצעותו הגיעו אל העסק. נטעו כי המשיב החזיק ברשותו כסף מזומן בסך 1,050 ש"ח.

ההליכים המשפטיים עד כה

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום כנגדו הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. במסגרת הבקשה טענה המבקשת כי כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו לרבות דוחות פעולה המדווחים על תפיסתו, עדותו של עד ראייה אובייקטיבי, הודעתו של בעל העסק ועובדים בעסק, תקליטור המתעד את המשיב בעסק יום לפני מועד האירוע, לוחות צילומים, זיהוי המשיב במסדרי זיהוי תמונות והודעות המשיב, הכופר במיוחס לו ולחילופין, שומר על זכות השתיקה. עוד נטען כי מסוכנותו של המשיב עולה מעברו הפלילי המכביד וכן מן העובדה כי המשיב והנאשמים הנוספים פעלו בחבורה, תוך תכנון מוקדם.

4.

לאחר מספר דחיות שנבעו מבקשותיו של בא כוח המשיב, התקיים ביום 1.4.08 דיון בבקשה, בסופו החליט בית המשפט קמא כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לצורך מעצרו של המשיב והורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו, כמו גם על מעצרו של גאורקר (ב"ש 1162/08, כבוד השופט ע' דרויאן).

5.

המשיב ערר על החלטתו של בית המשפט קמא. ביום 26.6.08 התקיים דיון בערר ובהסכמת הצדדים הוחזר הדיון לבית המשפט קמא לקבלת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. לאחר דחייה קצרה, התקבל תסקיר מעצר ביום 5.8.08, כאשר שירות המבחן המליץ למשיב להתחיל בסידורים הנדרשים לשם קבלתו לקהילה הטיפולית "רמות יהודה – זוהרים" לצורך תחילת הליך גמילה מסמים.

ביום 6.8.08 התבקשה דחייה

קצרה נוספת ובדיון שהתקיים ביום 7.8.08 קבע בית המשפט קמא (כבוד השופט צ' קאפח) כי המשיב אינו ראוי לאמון, כי העבריינות הפכה למשלח ידו וכי אם אכן ברצונו להיגמל מן הסם, ניתן לעשות כן בין כתלי הכלא. לפיכך, הורה בית המשפט קמא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. המשיב ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי (ב"ש 91736/08). לאחר שהערר נדחה ביום 26.8.08, הגיש המשיב ערר נוסף לבית משפט זה (בש"פ 7777/08, כבוד השופט ס' ג'ובראן) אשר דחה את הערר ביום 18.9.08 וקבע כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.

6.

בדיון שהתקיים ביום 17.4.08 הוקרא כתב האישום. לבקשת בא כוחו של המשיב, הדיון נדחה ליום 11.5.08. באותו המועד הודיע המשיב כי בא כוחו נמצא בחו"ל ולפיכך הדיון נדחה ליום 1.6.08. באותו המועד ביקש בא כוח המשיב דחייה נוספת לצורך הידברות והדיון נדחה ליום 29.6.08. לאחר דחיות נוספות שהתבקשו על ידי באי כוח הצדדים מטעמים שונים, התקיים דיון ביום 7.10.08, במהלכו תוקן כתב האישום. המשיב כפר באופן כללי בכתב האישום וביקש לקבוע את התיק להוכחות. דיון למענה מפורט לכתב האישום לפי סעיף 144 לחוק המעצרים נקבע ליום 3.11.08 וכן נקבע מועד לשמיעת ראיות ליום 28.11.08. במועד זה העידו תשעה מעדי התביעה ודיון נוסף לסיום פרשת הראיות נקבע ליום 7.12.08. באותו המועד נשמעו שני עדי תביעה נוספים והדיון נדחה לסיום שמיעת הראיות ליום 29.12.08.

7.

לבסוף, ביום 29.12.08 הסתיים שלב ההוכחות, כתב האישום כנגד המשיב תוקן כך שבמקום העבירות שיוחסו לו במקור יוחסו לו עבירות של הסגת גבול וקשירת קשר לביצוע עוון. המשיב הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע. לבסוף, נקבע דיון ליום 13.1.09 לשם שמיעת טיעונים לעונש וגזירת דינו של המשיב. יצויין, כי גאורקר הורשע בעבירות שיוחסו לו ובית המשפט קמא גזר עליו חמישה חודשי מאסר בפועל.

נימוקי הבקשה

8.

לטענת המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד מ' בוכמן-שינדל – מסוכנותו של המשיב עולה מתוך עברו הפלילי המכביד, הכולל עבירות רכוש, אלימות וסמים וכן שתי עבירות של בריחה ממעצר, עבירה של בריחת ממשמורת חוקית ושבע עבירות של הפרת הוראה חוקית ומהעובדה כי ריצה בעבר מספר עונשי מאסר ממושכים אשר לא מנעו ממנו לשוב ולבצע עבירות. לפיכך, טוענת המבקשת כי המשיב הוכיח במעשיו כי לא ניתן ליתן בו את האמון הדרוש לשחרורו לחלופת מעצר וקיים חשש כי יימלט מהדין במידה שישוחרר ממעצר.

9.

עוד טוענת המבקשת כי משפטו של המשיב צפוי להסתיים בעוד תשעה ימים בלבד, ביום 13.1.09, לאחר שישמעו טיעונים לעונש ויגזר דינו. לטענתה, הדחיות שאפיינו את משפטו של המשיב נבעו רובן ככולן מבקשות ההגנה ומן העובדה שהמשיב ביקש לצרף תיק נוסף לתיק שבו הואשם מלכתחילה. לפיכך, טוענת המבקשת כי יש להותיר את המשיב במעצר עד לסיום ההליכים בעניינו, בעוד ימים ספורים.

תגובת המשיב

10.

מנגד, מתנגד המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד ס' שיינפיין – לבקשה. ראשית, טוען המשיב כי מרבית בקשות הדחייה רובצות לפיתחו של גאורקר. שנית, טוען הוא כי בקשות הדחייה מטעמו נבעו מן המשא ומתן בינו לבין המבקשת אשר בסופו של דבר לא הוליד הסדר טיעון ואולם, עם תום פרשת ההוכחות מצאה לנכון המבקשת לתקן את כתב האישום, ולפיכך לא ניתן לזקוף את הדחיות האמורות לחובתו הואיל ואילו הייתה המבקשת מגיעה עימו להסדר במסגרת המשא ומתן שניהלו עובר לפרשת ההוכחות, היה נחסך זמן יקר.

11.

אשר לטענת המסוכנות, טוען המשיב כי העבירות בהן הורשע בסופו של יום – הסגת גבול וקשירת קשר לביצוע עוון, אינן מלמדות על מסוכנות הנשקפת ממנו. לטענתו, היו מקרים בהם בית משפט זה מצא לנכון לשחרר נאשם ממעצר למרות עברו הפלילי המכביד ולמרות שאף היו תלויים ועומדים כנגדו מאסרים מותנים, בשל התמשכות ההליכים. לפיכך, טוען המשיב כי אין בעברו הפלילי כדי להצדיק את המשך מעצרו. יתר על כן, טוען המשיב כי על גאורקר נגזרו בסופו של יום חמישה חודשי מאסר בלבד ואילו הוא מרצה כבר תשעה חודשי מאסר, כאשר הדבר מהווה טעם נוסף לשחרורו ממעצר.

12.

לאור כל האמור לעיל, מבקש המשיב לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, במובן זה שמעצרו של המשיב יוארך בארבעים וחמישה ימים בלבד , החל מיום 21.12.08 או עד למתן גזר הדין בת.פ. 2902/08 המתנהל בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.

14.

מחד, מקובלת עליי טענת המשיב לפיה העבירות בהן הורשע במסגרת הודאתו בכתב האישום המתוקן אינן מלמדות על המסוכנות הנשקפת ממנו. מאידך, לא ניתן להתעלם מעברו הפלילי העשיר של המשיב, הכולל הרשעות רבות בעבירות אלימות, רכוש וסמים, וכולל אף עונשי מאסר בפועל שאותם ריצה המשיב ולא היה בהם כדי להרתיעו מלשוב ולבצע עבירות פעם נוספת. עבר פלילי זה הוא שמלמד על המסוכנות הנשקפת מן המשיב. יתר על כן, העובדה כי לחובת המשיב הרשעות בעבירות של הימלטות ממעצר, הימלטות ממשמורת חוקית והפרת הוראה חוקית, מלמדת כי לא ניתן ליתן בו אמון ולשחררו ממעצר. שני השיקולים האחרונים מטים את הכף אל עבר הותרתו של המשיב במעצר בשלב זה.

15.

ואולם, נוכח העבירות שבהן הורשע המשיב בסופו של יום ונוכח העובדה כי משפטו של המשיב צפוי להסתיים בעוד ימים ספורים, עם מתן גזר הדין בעניינו ביום 13.1.09, לא מצאתי לנכון להאריך את מעצרו של המשיב כמבוקש, אלא לתקופה בת ארבעים וחמישה ימים בלבד, אשר במהלכה ייגזר דינו של המשיב.

16.

אשר על כן, מעצרו של המשיב יוארך בארבעים וחמישה ימים החל מיום 21.12.08 או עד למתן פסק דין בת.פ. 2902/08 המתנהל בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.