בש"פ 7777/08 עמיחי שפק נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ח' כבוב ) בב"ש 91736/08 מיום 26.8.2008 לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד העורר ושני נאשמים נוספים (להלן: שני הנאשמים ) הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום (פ 2909/08) המייחס להם עבירה של פריצה לבנין שאינו דירה ובצוע גניבה, לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של החזקת מכשירי פריצה, לפי סעיף 409 לחוק העונשין; עבירה של הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; ועבירה של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 15.3.2008, בשעה 20:44 או בסמוך לכך, הגיע העורר לעסק "ספא מול הים" ברחוב הרברט סמואל בתל-אביב (להלן: העסק ) וסייר שם. בהמשך, ביום 16.3.2008 בשעה 02:30 או בסמוך לכך, התפרצו העורר ושני הנאשמים לעסק וגנבו ממנו מעטפות אשר הכילו כסף מזומן, טבעת זהב, זוג עגילים, פנקס צ'קים, קופה, כספת ורכוש נוסף. עוד נטען כי בהמשך, בצאתם מהעסק, נתבקשו העורר ושני הנאשמים על ידי רס"ר דוד לעצור. העורר והנאשמים הנוספים הכשילו את השוטר בכך שהחלו להימלט מהמקום, תוך שהם משליכים בנתיב בריחתם את הכספת, הקופה, ופנקס הצ'קים אותם גנבו וכן לום. העורר והנאשמים הנוספים נתפסו כשעתיים לאחר מכן, עת חזרו לאסוף את הרכב באמצעותו הגיעו למקום ההתפרצות. עוד נטען כי העורר החזיק ברשותו כסף מזומן בסך 1,050 ש"ח.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית משפט השלום בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו (ב"ש 1162/08).

ביום 1.4.2008 הורה בית משפט השלום (כבוד השופט ע' דרויאן ) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה וכן קיימת עילת מעצר בעניינו. עוד קבע בית המשפט כי לאור עברו הפלילי המכביד של העורר, שכולל בעיקר עבירות רכוש ואלימות, אין מקום לשקול חלופת מעצר, תוסיף לכך את העובדה שגם מאסרים על תנאי ומאסרים בפועל לא הועילו להרחיקו מדרך זו. על כן כאמור, הורה בית המשפט על מעצרו עת תום ההליכים המשפטיים נגדו.

על החלטה זו ערער העורר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ב"ש 91311/08).

ביום 26.6.2008 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג' נויטל ) את הערר במובן זה שהתיק הוחזר לבית משפט השלום ונשלח לשם קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, זאת בהסכמת הצדדים.

ביום 7.8.2008 הורה בית משפט השלום בשנית (כבוד השופט צ' קאפח ) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט עיין בתסקיר המעצר אולם בחר לדחות בדבר המלצתו על צאתו של העורר לראיון בקהילה טיפולית ארוכת טווח, זאת לאור עברו הפלילי המכביד, חומרת העבירות המיוחסות לו בכתב האישום והעובדה שעבירות אלו נעברו בצוותא חדא, ולאור העובדה כי אין הוא ראוי לאמון.

על החלטה זו ערער העורר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ב"ש 91736/08).

ביום 26.8.2008 דחה בית המשפט (כבוד השופט ח' כבוב ) את הערר בקובעו כי מבלי להתעלם מהאמור בתסקיר המעצר, הרי שמ דובר בעורר בעל עבר פלילי מכביד, שלא החל בתהליכי גמילה עובר למעצרו, ועל כן צעד חריג של שחרור לחלופת מעצר במסגרת טיפולית אינה מתאימה בעניינו, שעה שבית המשפט לא ראה לנכון לתת בו אמון. עוד הדגיש בית המשפט את העובדה כי לא עובדת שחרורו לא מכבר מריצוי עונש מאסר ולא העובדה כי תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי הרתיעו את העורר מלבצע את העבירות הנטענות נגדו בכתב האישום. על כן, ולאור זאת שהמלצת שירות המבחן היא בגדר המלצה ותו לאו, דחה בית המשפט את הערר.

מכאן הערר שבפניי.

בא-כוח העורר טוען כי על אף עברו הפלילי המכביד של מרשו, שגה בית משפט השלום בדחותו את המלצת שירות המבחן, עת שלא בחן את החלופה באולם בית המשפט, דבר אשר רוקן מתוכן את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.6.2008 לפיה נשלח העורר לשם קבלת תסקיר מעצר בעניינו. עוד טוען בא כוח העורר כי שגה בית המשפט עת שלא נתן משקל מספיק לנסיבות האישיות של העורר, לרבות גילו הצעיר, נסיבות חייו הקשות ביותר, התמכרותו הקשה לסמים וכי לא ניתנה לעורר אף לא הזדמנות אחת להיגמל מסמים במוסד סגור.

מנגד, סומכת באת כוח המשיבה את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הערר לאור עברו הפלילי המכביד של העורר הכולל בין היתר עבירות רכוש ואלימות וכן לאור העובדה כי אין זו הפעם הראשונה בה מבקש העורר לשלוח אותו למוסד גמילה.

בא כוח העורר אינו חולק על עובדת קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר ועל קיומה של עילת מעצר בעניינו. השאלה שנותרה היא האם ראוי לשקול חלופת מעצר בעניינו של העורר.

בית המשפט המחוזי בחן את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר אך הגיע למסקנה כי אין בחלופה כזו בכדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו. על בית המשפט,

בבואו להחליט האם לשחרר נאשם לחלופת מעצר, לשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים, לרבות עברו הפלילי. במקרה זה, עמד בית המשפט המחוזי על כך שמ דובר בעורר בעל עבר פלילי מכביד, שהשתחרר לא מכבר מריצוי עונש מאסר, ושתלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה, שדבר מכל אלה לא הרתיע אותו מלבצע עבירות כנטען בכתב האישום. לא נעלמה מעיני בית המשפט המחוזי המלצתו של תסקיר המעצר, אך יש לזכור כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, אשר מטרתה לסייע לשופט לבחון את החלופה המוצעת (רע"פ 843/07 טארק אבו גאנם נ' מדינת ישראל (לא

פורסם 25.2.2007)). על כן, בנסיבות המקרה שבפניי, נחה דעתי כי מקרה זה אינו נמנה עם אותם מקרים בהם יש לשקול חלופת מעצר.

סוף דבר, החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת ולא מצאתי מקום להתערב בה.

על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.