בש"פ 104/02 מדינת ישראל נ. אבי בן סלם חג'בי

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו מיום 1.1.2002 לפיה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם.

1.ביום 26.11.2001 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו כתב אישום כנגד המשיבים וכנגד ארבעה נאשמים נוספים, הכולל שישה אישומים שעניינם עבירות של סחר ברכב גנוב וקבלת רכב או חלקי רכב גנובים. בבעלות המשיבים, אשר הינם אחים, בתי עסק הסמוכים זה לזה, למסחר ברכבים וחלפים לרכב. על פי כתב האישום, בין החודשים יולי ועד ספטמבר 2001 ביצע אחד מן המשיבים או שניהם שש עסקאות בכלי רכב גנובים או בחלקי רכב, עם סוכן סמוי אשר פעל בשירות המשטרה (להלן – הסוכן ). על-פי הנטען באישום הראשון, במגרש של המשיב 2 (להלן: "המגרש") הוצב רכב מסוג רנו ורכב מסוג אלפא, אשר בעליהם דיווחו עליהם כגנובים וזכו תמורת זאת לתגמולי הביטוח. נטען כי משיב 1 הציע לסוכן לקנות את הרנו תמורת 1,500 ש"ח. משיב 2 הציע לסוכן לקחת את האלפא, שהייתה כבר מדווחת כגנובה, ללא תמורה. ביום 17.17.01 לקח הסוכן מהמגרש את הרנו תמורת 1500 ש"ח ואת האלפא. משיב 1 מואשם כי סייע לבעלים של רכב הרנו להעלים את הרכב, בכוונה לרמות את חברת הביטוח. משיב 2 מואשם בקבלת רכב גנוב, על כך שקיבל את השליטה ברכב האלפא, ביודעו שהרכב גנוב, ומסר אותו לסוכן. באישום השני נטען כי משיב 2 סחר במנוע גנוב, תוך טשטוש סימני הזיהוי של המנוע. על פי כתב האישום, הגיע לידיו של משיב 2 מנוע גנוב של רכב מסוג הלומינה. מספרי הזיהוי של המנוע הושחזו. הסוכן רכש את המנוע תמורת 3,500 ש"ח. המשיב 2 הנחה את הסוכן להטביע את מספר המנוע המוחלף במקום בו שוייפו מספרי הזיהוי של המנוע. באישום השלישי נטען כי משיב 2 מכר לסוכן מנועים גנובים של רכב מסוג פיג'ו ושל רכב מסוג אפלאוז תמורת 1000 ש"ח. משיב 2 אמר לסוכן לשייף את מספרי הזיהוי של מנוע הפיג'ו. על פי האישום הרביעי, קשר המשיב 2 קשר עם בעליו של רכב ביואיק לדווח במרמה לחברת הביטוח על גניבת הביואיק. במסגרת הקשר, ביום 22.8.01 לקח המשיב 2 את הביואיק מחניון נתב"ג ונסע עמו למגרש. במגרש פירק המשיב 2, יחד עם נאשם נוסף, את רכב הביואיק וטשטשו את מספרי הזיהוי של המנוע. משיב 2 מכר את חזית הרכב תמורת 6,000 ש"ח ואת מנוע הרכב הוא מכר לסוכן תמורת 1,000 דולר. בעל הרכב קיבל את מפתחות הרכב ממשיב 2 לצורך מסירתם לחברת הביטוח, במסגרת התביעה לפיצויים. באישום החמישי מיוחסת למשיב 1 עבירה של סחר ברכב גנוב. נטען כי משיב 1 הציע לסוכן לרכוש רכב גנוב מסוג סוזוקי בלאנו. משיב 1 נסע עם הסוכן ליפו, שם חנה הרכב, ולאחר שקיבל מהסוכן 4,000 ש"ח מסר לו את מפתחות הרכב. באישום השישי מואשמים שני המשיבים בסחר ברכב גנוב מסוג גולף.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים (ב"ש 92801/01). הבקשה התייחסה לשני המשיבים בלבד, ואילו ארבעת הנאשמים האחרים שוחררו במהלך החקירה ולאחר הגשת כתב האישום. הארבעה שוחררו כיוון שהם רק עובדים בעסק של המשיבים או שביצעו עבירות שמספרן פחות, או שאין להם עבר פלילי כמו למשיבים. על פי הנטען בבקשה, החשש הוא כי המשיבים, במידה וישוחררו, יסכנו את בטחון הציבור. כתמיכה לבקשה למעצר עד תום ההליכים, עמדה המדינה על עברם הפלילי של המשיבים: למשיב 1 הרשעות קודמות בעבירות גניבה, תקיפת שוטר, קבלת נכסים שהושגו בפשע וקבלת חלקי רכב גנובים. הוא ריצה בשנת 2000 מאסר בן 4 חודשים בעבודות שירות. למשיב 2 הרשעות קודמות בעבירות סמים והוא ריצה בגינן 28 חודשי מאסר. כן הורשע משיב 2 בעבירות של החזקת נכס החשוד כגנוב וקבלת נכסים שהושגו בפשע, וריצה בגינן, בשנת 2000, תקופת מאסר של 4 חודשים בעבודות שירות. כמו כן עומד כנגד שני משיבים מאסר על תנאי בר הפעלה בן 12 חודשים, למשך שלוש שנים החל מהרשעתם ביום 3.9.2000, שלא יעברו כל עבירה כנגד רכוש שהיא פשע.

3.בית המשפט המחוזי, מפי השופט צ' גורפינקל, קבע בהחלטתו מיום 1.1.2002 כי יש ראיות לכאורה כנגד המשיבים לביצוע העבירות נשוא כתב האישום. יחד עם זאת קבע בית המשפט כי יש להתייחס בזהירות לעדותו המרכזית של הסוכן המשטרתי, כיוון שיש לו עניין רב בהפללת הנאשמים, כדי שיוכל להשיג עסקה עם המשטרה ולבטל את כתבי האישום והתיקים שנפתחו נגדו. לעניין עילת המעצר קובע בית המשפט כי אמנם מדובר בעבירות רכוש, אשר מעצם טיבן אינן יוצרות עילת מעצר, אולם כשמדובר במי שסוחר ברכב גנוב כמקצוע וכפרנסה, יש מקום לעוצרו עד תום ההליכים. בסופו של דבר קובע בית המשפט קמא כי "בהעדר תמיכה רצינית ומסיבית להודעת הסוכן, חולשת הראיות אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים ומאפשרת לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר". על כן, מסקנתו של בית המשפט קמא, לגבי שני המשיבים גם יחד היא כי יש לשחררם בתנאים הבאים: א. "מעצר בית" מוחלט בביתם. ב. הפקדה במזומן או ערבות בנקאית צמודה ובלתי מוגבלת במועד בסך 20,000 ₪ לגבי כל אחד מהמשיבים. ג. הפקדת ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 20,000 ₪ לכל אחד, להבטחת תנאי שחרורם. אי מילוי התנאים יגרור אחריו חילוט הערבות, כאשר הערבים מתחייבים לפקח פיקוח צמוד על המשיבים ולדווח מיידית על כל הפרה של "מעצר הבית". ד. צו עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון. ה. עד למילוי כל התנאים יישארו המשיבים במעצר עד תום ההליכים. לבקשת המדינה, עוכב שיחרורם של המשיבים למשך 48 שעות.

4.על ההחלטה לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר הגישה המדינה ביום 2.1.2002 את הערר שבפניי. לטענת המדינה, בית המשפט קמא טעה טעות משפטית ועניינית בקביעתו כי עדות הסוכן צריכה תמיכה רצינית, אשר בהעדרה קיימת חולשה ראייתית המאפשרת לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר. ראשית, על-פי החוק, עדות הסוכן אינה חייבת בתמיכה ראייתית, וזאת במיוחד שעה שהסוכן פועל באופן צמוד להוראות ובפיקוח המשטרה . שנית, קיימות ראיות חיצוניות להודעות הסוכן לגבי האישומים השונים. כך, בין היתר, הקלטת שיחות שבין המשיבים והסוכן, הודאת הנאשמים האחרים, תימלול שיחות בין הסוכן והמשיב, דו"ח תצפית של שוטרים וקלטת וידאו. כן טוענת המדינה כי מסוכנותם של המשיבים לבטחון הציבור היא רבה, והיא נגזרת מהשיטתיות והמקצועיות המאפיינות את מעשיהם. מסוכנותם מתעצמת נוכח עברם הפלילי בעבירות דומות. הרשעתם המשותפת הקודמת מיום 3.9.2000 היא בעלת קווי דמיון מרובים לעבירות נשוא כתב האישום הנוכחי, על נסיבותיהן ועל מקום ביצוען.

5.בדיון לפניי סקרה באת-כוח המדינה בהרחבה את התשתית הראייתית בתיק, תוך ציון הראיות התומכות ומחזקות את הודעותיו המפלילות של הסוכן המשטרתי. באת-כוח המדינה הוסיפה, כי בשלב זה אין מקום לבחון את שאלת המהימנות של הסוכן, אשר תידון במשפט גופו. באת-כוח המדינה שבה והדגישה את מסוכנותם של המשיבים, שמקורה הן בטיב העבירות המיוחסות להם, אשר בוצעו לכאורה זמן קצר לאחר ההרשעה וריצוי העונש בגין עבירות דומות. באי כוח המשיבים, לעומתה, טענו לחולשת הראיות באישומים השונים. לדבריהם, אין לבסס את התשתית הראייתית על הודעותיו של הסוכן, אותן "יש לבחון בארבע עיניים". לטענתם, הודעות הסוכן אינן תואמות, במלואן, את הקלטות הסתר של השיחות בינו לבין המשיבים, דבר המצביע על חוסר מהימנות. כן נטען כי הקלטות אלה, במרבית המקרים, אינן מפלילות - כשלעצמן - את המשיבים.

6.בשל הנמקתו של בית המשפט המחוזי בעניין שיחרור המשיבים לחלופת מעצר – הנמקה המתבססת על ההנחה כי הראיות לוקות בחולשה מסויימת, לא היה מנוס מלבחון בחינה מדוקדקת את התשתית הראייתית. ואמנם, עיינתי עיין היטב בחומר החקירה שהוגש לי על ידי בעלי הדין. השתכנעתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעתם של שני המשיבים באישומים המיוחסים להם בכתב האישום. ראשית אציין, כי הודעותיו המפורטות של הסוכן המשטרתי, אשר נמסרו לחוקרי המשטרה לאחר כל מפגש הנוגע לאחד מששת האישומים, נותנות תמונה מלאה של העובדות המופיעות בכל אחד מן האישומים. השתלשלות העניינים המסופרת בהודעות תואמת את השתלשלות העניינים הנלמדת מהקלטות הסתר ומתצפיות המשטרה. לא מצאתי, כי קיימים פערים משמעותיים, כפי שטענו באי-כוח המשיבים, בין ההודעות לבין הקלטות הסתר. אמנם, בהודעות במשטרה נמסר מידע ברור וגלוי יותר בדבר "העסקאות" בין הסוכן לבין המשיבים, מן המידע העולה מתמלילי השיחות. מטבע הדברים, בשיחות בין הסוכן למשיבים דברים מסוימים נאמרים ברמיזה בלבד, ודברים אחרים אף מובנים מאליהם בין הצדדים. כאמור, הבדלים אלה, במידה והם קיימים, אינם מהותיים; הקלטות הסתר תואמות את גרסת הסוכן במשטרה, ולגבי חלק מן האישומים קיים חומר חקירה נוסף המחזק את עדות הסוכן.

7.אסקור להלן בקצרה את הראיות התומכות בששת האישומים. באשר לאישום הראשון, בשיחה בין הסוכן לבין המשיב 1 מיום 17.7.01 מוסר המשיב 1 לסוכן פרטים על רכב הרנו ומחירו. הסוכן שואל את המשיב 1 מה עם האלפא ואבי אומר "קח אותה" ומוסיף שהיא "מדווחת". הסוכן אומר לאבי שייתן לו כסף על הרנו ואת האלפא "הוא ייקח בלי". הסוכן גם מספר לסוכן כי משיב 2 הביא את האפלא מהעירייה ושהיא כבר "מדווחת" ואומר לסוכן לקחת אותה כבר באותו יום. בשיחה נוספת באותו יום בין הסוכן לבין עובד בשם פיסטוק מספר פיסטוק כי המשיב 2 קיבל את הרכב מחבר שלו, "מכר אותה למישהו, הוא לא נתן לו כסף ו[המשיב 2] לקח אותה בחזרה. עכשיו [משיב 2] מה עשה? עשה דבר חכם, הלך פה לשוטר המקומי אמר לו, תשמע יש פה אוטו זרוק בלי מספרים וזה, הוא מפריע לי, הוא אומר לו תכניס אותו אצלך ישר ... כיסוי, הבנת?". בקלטת וידאו בה צילמה המשטרה את המגרש ביום 17.7.01 ניתן לראות העמסה על גרר של מכונית אלפא לבנה ללא לוחיות רישוי ולאחר זמן מה העמדה על גרר של מכונית רנו אקספרס. יצויין כי בהודעותיו של משיב 2 במשטרה בנובמבר 2001 הוא אומר שאמנם נתן רכב אלפא לסוכן ללא תמורה. לאור האמור, אין לקבל את טענת בא-כוח משיב 2, על כך שקיימת סתירה בין הודעת הסוכן, בה הוא אומר שקיבל את האלפא ללא תמורה, לבין הקלטת הסתר.

8.באשר לאישום השני, ביום 14.8.01 הגיע הסוכן למגרשו של המשיב 2 כדי לקנות את מנוע הלומינה. בתמליל השיחה המוקלטת מיום זה פונה הסוכן אל נאשם 5 ומבקש כי האחרון יתן לו את המנוע. נאשם 5 משתהה באומרו לסוכן כי הוא "מפחד מאלה שעומדים לפנינו בכניסה". בהמשך מתקשר נאשם 3 לנאשם 2 אשר לא שהה באותה עת במגרשו ושואל אותו: "תולי מתי אתה מגיע בקשר לחשבונית של הבחור פה?". הסוכן שואל, כפי שהודרך על ידי חוקרי המשטרה, באיזה מנוע מדובר. תשובתו של נאשם 5 לא נשמעה בברור. הסוכן שואל, "בסדר, אבל זה מוכן?" ונאשם 5 משיב, "כן, הנה הוא...צבוע". הסוכן מקשה, "אבל מוכן למספר?" ונאשם 5 מנחה את הסוכן כיצד להטביע את מספר המנוע,"... נייר כסף, אתה יודע שיהיה לבן ואז אתה דופק את המספר...ישר". נאשם 3 נשמע שוב פונה למשיב 2 כדי שיבוא למגרש לעזור לו בטיפול בלקוחות. הוא מציין בפניו כי הסוכן נמצא במגרש וכי הוא מעמיס את המנוע. לאחר מכן, כפי שעולה במפורש מתמליל השיחות, משלם הסוכן לנאשם 5 סך של 3,500 ש"ח. מאוחר יותר באותו היום, מתקשר הסוכן למשיב 2, כשהשיחה ביניהם מוקלטת. הסוכן מספר למשיב 2 כי שילם לנאשם 5 תמורת המנוע. המשיב 2 אומר לסוכן, בהתייחסו למנוע, "ההוא נקי נכון", כאשר כוונתו היא כי המספר המוטבע על המנוע נמחק. עונה לו הסוכן "כן הוא נקי הוא נקי". בתגובה אומר לו המשיב 2, "כן אני עשיתי את זה לעשות אותו דבר". בדו"ח זכ"ד מיום 14.8.01 מצויין כי נערכה תצפית על מגרשו של המשיב 2. בתצפית נראה הסוכן כשהוא מגיע למגרשו של המשיב 2 ברכבו. לאחר מכן נראה בחור, אשר זוהה מאוחר יותר כנאשם 5, מוציא מתוך קונטיינר מנוע ובעזרת מנוף הניחו ברכב של הסוכן. הבחור שהעמיס את המנוע יצא מדי פעם "לבדוק את השטח" ועל פי דברי הסוכן הוא חשד במכונית השוטרים שערכו את התצפית. לאחר יציאתו של הסוכן מהמגרש תפס השוטר את המנוע שברכבו והעבירו לבדיקת מז"פ. בחוות הדעת של מז"פ נקבע כי משטח הטבעת מספר המנוע מושחת. עקב עומק ההשחתה לא ניתן היה למצוא את המספר המקורי.

9.בהודעתו של נאשם 5, מיום 20.11.01, נשאל זה לגבי העמסת מנוע של רכב הלומינה בתאריך 14.8.01 לרכבו של הסוכן מהקונטיינר. תשובתו הייתה "שפשפנו את המספר של המנוע כי מהחלודה לא ראו את המספר. לאחר ששפשפנו לא ראינו מספר. העמסנו את המנוע לרכב של אמין [הסוכן] והוא נסע. לא רשמנו בסוף מספר מנוע כי לא היה יודע מה אמין סגר עם תולי". במענה לשאלה נוספת לעניין השחזת המנוע אמר נאשם 5, "לא יודע אני חוץ מהדגם לא השחזתי כלום. אולי השחזתי את מס' המנוע. אני במכוניות אמריקאיות לא יודע. איפוא שתולי אמר לי אני השחזתי יכול להיות מס' מנוע". הנאשם נשאל באלו כלים הוא משתמש לצורך ההשחזה, והוא ענה כי הוא משתמש בדיסק או בנייר זכוכית. כן נשאל נאשם 5 כמה פעמים ביקש ממנו המשיב 2 להשחיז מנועים ותשובתו הייתה, "היו כמה מנועים אני לא זוכר כמה זכור לי בערך 5 מנועים. לא כל יום עושים את זה. רשום על הבלוק גם המודל והנפח ולפעמים הוא מוסר לי למחוק כדי שמי שקונה לא ידע את השנה של המנוע או הדגם".

10.לא מצאתי שיש ממש בטענת בא כוח המשיב 2 כי העובדה שבתמלילי השיחות לא צויין שהמנוע הוא של רכב הלומינה, מצביעה על חוסר מהימנותה של הודעת הסוכן. נראה שהמדובר בפער סביר הנובע מן הטעמים שהזכרתי בפתח הדברים וכן מכך שהסוכן והמשיב 2 ניהלו שיחות קודמות בנוגע לעיסקה. כמו כן נפגשו השניים ביום הקודם לעיסקה וביום העיסקה בשעה מוקדמת יותר ועל כן יש להניח כי הפרטים כבר סוכמו.

11.לעניין האישום השלישי, בשיחה מיום 22.8.01 שבין משיב 2 והסוכן, מסכימים השניים כי תמורת מנוע הפיג'ו ומנוע האפלאוז ישלם הסוכן למשיב 2, 1000 ש"ח. במשא ומתן על המחיר הציע משיב 2 את המחיר של 1000 ש"ח והסוכן שאל אותו האם מדובר במחיר עבור שני המנועים. ענה לו המשיב 2, כי הוא מדבר על מחיר למנוע אחד. בתגובה אומר לו הסוכן, "קח על שניהם 1000 ש"ח ותסגור עניין, אתה גם ככה לא קנית אותם". על אמירה זו לא מוחה המשיב 2 והם מסכימים כי המחיר יהא 1000 ש"ח לשני המנועים. בתמליל שיחה שנערכה באותו היום, בשעה מאוחרת יותר אומר הסוכן בשהותו במגרש בהקשר של שיחה על מנוע האפלאוז "ינקה אותו יעני רק בשבילי". דו"ח זכ"ד מיום 22.8.01 מתעד את התצפית שנערכה על ביצוע "העיסקה". בתצפית נראה הסוכן עולה לרכב עם המשיב 2. השניים נסעו לעבר בית הוריו של המשיב 2 וחזרו למגרש עם מה שנראה היה כמנוע. לאחר שיצא הסוכן מהמגרש נמצאו ברכב שני מנועים. עוד עולה מהדו"ח כי התנהגותו של נאשם 5 מצביעה על חששותיו. כל רכב שנעצר בסמוך למגרש היה כחשוד בעיניו והוא יצא מחוץ למגרש כדי לבוחנו. חוות הדעת של מז"פ לגבי שני המנועים קבעה לגבי מנוע הפיג'ו כי

הטבעה של מספר המנוע איננה מקורית. עקב עומק ההשחתה לא הייתה אפשרות לחשוף את ההטבעה המקורית. בבדיקה שנערכה למנוע הדהייטסו נמצא כי הטבעת מספר המנוע אינה מקורית ולאחר טיפול כימי נמצאה הטבעת מספר המנוע המקורית. על פי מספר המנוע המקורי, המנוע שייך לרכב אשר נרשמה הודעה על גניבתו בתאריך 7.3.96.

12.לטענתו של בא כוח המשיב 2 חלק מן העובדות המרכיבות את האישום השלישי אינן מופיעות בתמלילי השיחות אלא בהודעת הסוכן בלבד. הדבר נובע מכך שהמדובר בעובדות אשר התרחשו בסיטואציה שבה לא נערכה הקלטת סתר. העמסת מנוע האפלאוז היא שתועדה בהקלטות ואילו העמסת מנוע הפיג'ו, אשר לגביה נטענו הטענות, לא תועדה כלל בהקלטת ועל כן ברור מדוע אין העובדות מופיעות בתמלילים.

13.לגבי האישום הרביעי לא חלק למעשה המשיב 2 על קיומן של ראיות לכאורה. ואמנם, המשיב 2 הודה במשטרה ביום 22.11.01 שקיבל מדני מסיקה, הבעלים של רכב הביואיק, הוראה לקחת את הרכב מהחניון בנתב"ג. לדבריו,הוא קיבל את הרכב ללא תמורה. משיב 2 סיפר כי לקח את הביואיק למגרש שלו, פירק את החזית, זרק את הרכב באיזור לוד והודיע על כך לבעלים. האחרון הגיע אל משיב 2 בשעות אחר הצהריים ולקח את מפתחות הרכב. כן סיפר המשיב 2 כי מכר את חזית הרכב ב6000- ש"ח. עם זאת, משיב 2 טען כי אינו יודע מה בעלים חשב לגבי הרכב והאם פעל כדי לרמות את חברת הביטוח. משיב 2 חזר על גרסתו בעימות משטרתי עם הבעלים. בין היתר הוא אומר: "פירקתי לו את החלקים וזרקתי לו את האוטו החוצה". "האוטו הגיע אלי כשדני ידע מכל זה". "דני נתן לי את המפתחות של האוטו ... ואת המספר קוד ואת הכרטיס של הכניסה והביאו את האוטו אלי". בהודעת הסוכן מיום 22.8.01 בצהריים אומר הסוכן כי משיב 2 סיפר לו על אוטו ביואיק שהם רוצים לפרק. כשישב ליד המגרש של משיב 2 בדיוק הגיע משיב 2 נוהג בביואיק ונכנס למגרש. הסוכן רשם את מספר הרכב, מספר התואם את הרכב שבכתב האישום. בהודעת הסוכן מיום 28.8.01 מספר הסוכן על המגעים בינו לבין משיב 2 לגבי רכישת מנוע הביואיק. עם זאת, הסוכן אינו יודע בוודאות כי אמנם קיבל בפועל את המנוע של הביואיק ולא מנוע אחר. לדבריו: "אני לא יכול לדעת. [משיב 2] הבטיח לי את המנוע הזה והיום אמר לי שזה המנוע וגם אמר לי שרחץ אותו". יצויין כי שוטר שהיה בתצפית על העסק של משבי 2 ראה את הסוכן נכנס עם טנדר למתחם ולאחר מספר דקות יוצא מהמתחם כאשר בארגז הרכב ישנו מנוע.

14.לעניין האישום החמישי, בשיחה שנערכה ביום 30.8.01 בין המשיב 1 והסוכן סיכמו השניים את המחיר אותו ישלם הסוכן תמורת רכב הסוזוקי באלנו. הם נדברו להיפגש במגרשו של המשיב 1. בדו"ח זכ"ד מיום 30.8.01

נראו הסוכן והמשיב 1 כשהם יוצאים

את שערי מושב בית דגן ונוסעים לעבר העיר בת ים. בנקודה כלשהי בעיר בת ים נפגשו השניים עם שני בחורים נוספים. הם עמדו ליד סוזוקי באלנו שפורק ממנה גלגל. כעבור מספר דקות יצאו המשיב 1, הסוכן ונאשם 3 מהמקום ונסעו לפנצ'ריה. כעבור דקות ספורות חזרו השלושה למקום העמדת הרכב ונתנו את הגלגל לשני הבחורים. בזמן זה נראה הסוכן נותן את הכסף לנאשם 1 ולאחר מכן מקבל מפתחות. תצפית זו תועדה והוקלטה גם במצלמת וידאו.

15.מכאן לאישום השישי. בהקלטות הסתר של השיחות בין הסוכן לבין המשיבים מדברים על מכירת רכב גולף. כך, בשיחה בין הסוכן לבין משיב 1 מיום 16.8.01 מספר משיב 1 לסוכן על רכב הגולף הנמכר. הוא מספר על האדם שמוכר את האוטו, בן חור מהתקווה, שזה אוטו כמו של אשתו, שנת 2001; הוא הביא את האוטו בשביל חלקים לאשתו. הסוכן שואל את המשיב 1 אם עשו שוד עם האוטו והמשיב 1 אומר "לא איזה שוד. בסוף הוא סיפר לי את הסיפור כולה חטפו תיק". כשהסוכן אומר שהוא חשב להחליף לרכב מספרים משיב 1 אומר "אמר לי לא צריך החליפו לה מספרים החליפו לה הכל". הסוכן מתעקש לראות את הרכב ומשיב 1 אומר שהמוכר מסרב ואומר שאפשר לראות את האוטו של אשתו, שזה אותו דבר. משיב 1 מספר כי לקח מאותו אדם הרבה מכוניות וכי לא מזמן הביא לו פאסט דיזל חדש ב5,000- ומשיב 1 מכר אותו ברמאללה ב9,500-. בהמשך השיחה, לפני הפרדה, הסוכן נותן למשיב 1 1,000 ש"ח ערבון על הרכב. בהמשך, בשיחה בין הסוכן לבין המשיב 1 ביום 19.8.01, מבטיח משיב 1 לסוכן שבאותו יום בשש יביא לו את הרכב. מדברים על צבע הרכב, והמשיב 1 שוב אומר שהחליפו את המספרים. באותו יום גם מספר משיב 1 לסוכן על אדם בשם בן-חור, שבא אליו לפני כשבועיים ואמר לו "אתה רוצה את האוטו בכך וכך, אני אמרתי לו אני לא יודע ...באתי השבוע אמרתי לו מה העניינים עם האוטו... אומר לי ואללה".

16.מהקלטות הסתר עולה כי גם משיב 2 שוחח עם הסוכן בעניין מכירת הגולף. כך למשל, בשיחה ביום 21.8.01 שואל משיב 2 את הסוכן האם הוא מתכוון לפרק את הגולף או לנסוע איתו והסוכן אומר שהוא יפרק אותה. בהמשך הסוכן ומשיב 2 מדברים על בחור אחד, ש"עשה מכה קטנה" של 100,000 ש"ח והסוכן שואל אם עשו את זה עם הגולף. משיב 2 אומר שהוא לא יודע, יש לו שתי מכוניות. לבסוף, על-פי דוח זכ"ד מיום 22.11.01 אמר משיב 2 לשוטרים כי שאל את אחיו, המשיב 1, אם מכר גם את הגולף לאמין (הסוכן) והוא אמר שכן, אז משיב 2 אמר למשיב 1 שהוא אכל אותה, כי הסוכן הוא בטוח סמוי של המשטרה.

17.מכל האמור לעיל נובע כי איני יכול להסכים עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי שקיימת חולשת ראיות, המונעת מעצר עד תום ההליכים ומאפשרת לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר. לטעמי, קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעתם של המשיבים. כידוע, אין בית משפט בוחן במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים את מהימנותם של העדים. מהימנות זו תקבע על ידי בית משפט של דיון.

18.בהחלטתו, מציין בית המשפט המחוזי כי "אילו היו ראיות חזקות כנגד המשיבים כאשר כל הדברים שמוסר הסוכן בהודעה היו גם מוקלטים מפי המשיבים, היה דינם להעצר עד תום הליכים ללא שחרור לחלופת מעצר". על אף קביעה זו, מן הראוי כי האפשרות לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר תיבחן בנפרד, פעם נוספת, על אף מסקנתי כי קיימת תשתית ראייתית. שני יסודות נראים לי מכריעים בשאלה של חלופת מעצר. האחד, המשיבים עסקו לכאורה במעשי העבירה באופן שיטתי, במסגרת עסקיהם. מדובר איפוא בדרך חיים ולא במעידה חד פעמית. מעשי רמאות וגזל, יש בהם משום סיכון שלום הציבור. ראה בש"פ 5632/00 מציעי עומר נ' מדינת ישראל (לא פורסם). כפי שאמרו חז"ל, לאו עכברא גנב אלא חורא גנב. ראה גיטין מה, א; קידושין נו, ב; ערכין ל, א; טור חושן משפט, סימן שנו, א:

אסור לקנות מן הגנב שום דבר והקונה ממנו עון גדול הוא שמחזיק ידי עוברי עבירה שגורם לו לגנוב פעם אחרת שאם לא ימצא קונה לא היה גונב

ועל כך אומר מרן בית יוסף:

אסור לקנות מן הגנב שום דבר. בסוף בבא קמא (קיח-קיט) שאסור לקנות דברים שחזקתם גנובים: ומה שאמר והקונה ממנו עון גדול הוא שמחזיק ידי עוברי עבירה שגורם לו לגנוב פעם אחרת וכו'. בפרק האיש מקדש (קידושין נו, ב ) אמרינן לאו עכברא גנב אלא חורא גנב.

ראה גם שולחן ערוך, סימן שנו, סעיף א ונושאי הכלים על אתר. כן ראה שו"ת חוות יאיר, סימן רט.

19.היסוד האחר בשקילת האפשרות לשחרור בחלופת מעצר הוא עברם הפלילי של המשיבים. יש לציין את הרשעתם של המשיבים מיום 9.6.2000, שעניינה קבלת נכסים שהושגו בפשע או נכסים החשודים כגנובים כשהדברים מתנהלים בבתי העסק של המשיבים. הנאשמים הודו במסגרת עיסקת טיעון בעבירות שבצעו. המשיב 1 הודה בקבלת 12 מנועים אשר הושגו בפשע ובקבלת 3 מנועים החשודים כגנובים. המשיב 2 הודה כי קיבל לידיו 7 מנועים אשר הושגו בפשע ו - 15 מנועים החשודים כגנובים. המשיבים הורשעו במסגרת עיסקת טיעון, בית המשפט דן כל אחד מהם ל - 16 חודשי מאסר שמהם 4 חודשים לריצוי בפועל בעבודת שירות. יתר המאסר על תנאי, למשך 3 שנים כשהתנאי שנקבע הוא שלא יעברו עבירה כנגד רכוש שהיא פשע. המשיבים הפרו את אמון בית המשפט ומלאו את התנאי הדרוש להפעלת המאסר המותנה. בהתנהגותם גילו המשיבים כי אין מורא החוק מוטל עליהם.

20.מסקנתי היא, איפוא, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעתם של המשיבים וכי בשל מסוכנותם לשלום הציבור, על רקע עברם הפלילי, אין לשחררם לחלופת מעצר.

אי לכך הערר מתקבל, המשיבים ייעצרו עד תום ההליכים המתנהלים נגדם בת.פ. 40373/01 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.