בש"פ 10451/09 איגור צור נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על שתי החלטות בית המשפט המחוזי בנצרת בב"ש 2466/09 (השופט י' אברהם). האחת – מיום 30.11.09 ובמסגרתה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר נגד העורר. השנייה – מיום 23.12.09 ובה שוחרר העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו גרימת חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ל חוק העונשין, התשל"ז – 1977

(להלן: 'החוק') עם סעיף 335(א)(1) לחוק, מעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338 (א) לחוק, שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק והדחה בעדות לפי סעיף 245 (א) לחוק. מכתב האישום עולה כי בתאריך 6.11.09 ביצע העורר מטווח ירי עם אנשים נוספים (להלן 'האחרים'). באותה עת טיילו מספר נערים באזור המטווח. העורר והאחרים חשדו שהנערים מתכוונים לפרוץ למטווח ודיברו ביניהם לארוב להם ולעקוב אחריהם. בשלב מסוים חזר העורר עם האחרים ברכבו למטווח, יצא מהרכב וביצע ירי של מספר כדורים לעבר חומת המפגע. זאת, הגם שהיה מודע להימצאות הנערים באזור. שניים מהאחרים שהשתתפו במטווח עם העורר (להלן : 'הטווחים') היו עדיין מצויים באזור והכדורים "שרקו" מעל ראשיהם תוך סיכון חייהם. אחד הטווחים הפנה את הפנס שברשותו לעבר העורר והלה הפסיק לירות, אך מייד חידש את הירי לאותו הכיוון – חרף מודעותו לאפשרות שהנערים והטווחים מצויים באזור.

כתוצאה מהירי נפצע אחד הנערים בחזהו, צווארו ולחיו. עוד מיוחס לעורר כי הדיח בחקירה את הטווחים והנחה אותם להעיד שעזבו את המטווח בשעה 17:00. בנוסף, לא מסר לידי המשטרה את האקדח ששימש לביצוע הירי, אלא שני אקדחים אחרים שברשותו, כדי לשבש את החקירה המשטרתית.

2.

הסנגוריה מסתייגת מהחלטת בית משפט קמא להטיל על העורר מעצר בית מלא. לגישתה, אין תשתית ראייתית המצדיקה את הגבלת חופש התנועה של העורר. במהלך הדיון בפניי הושם דגש על היעדרה של חוות דעת מז"פ. חסר זה, נטען, תומך בקבלת הערר. הסנגוריה הסכימה לדחות את מתן ההחלטה לתקופה בת שבועיים, כדי לאפשר לתביעה להשלים את חוות הדעת האמורה ולהגישה. חוות הדעת הוגשה. בא כוחו של העורר מצביע על המסקנה בחוות הדעת, לפיה אין התאמה פוזיטיבית בין הקליע שהוצא מגופו של הנפגע לבין כלי הנשק של העורר. עוד צוין שקיימים כלי נשק דומים, באמצעותם ניתן היה לבצע את הירי. מכאן, עמדת בא כוח העורר כי חוות הדעת מטעם המז"פ מחלישה את התשתית הראייתית של חומר החקירה.

מנגד, מפנה המשיבה לאמור בחוות הדעת, ולפיו האקדח שהחזיק העורר ברישיון ירה 12 מתוך 13 תרמילים שנמצאו בזירת האירוע. בהתאם לקו זה, קיימות בכל מקרה ראיות לכאורה לביסוס ביצוע מעשה פזיזות ורשלנות, שאינו דורש פגיעה בפועל בזולת.

3.

מצויים אנו בנקודה דיונית שאינה שגרתית. הוגש ערר על החלטות בית המשפט המחוזי ונערך דיון בבית המשפט העליון – מבלי שבא כוחו של העורר התייחס לחוות דעת מז"פ, הואיל וזו טרם הוגשה. רק לאחר הדיון הוגשה חוות הדעת האמורה,

שמעוררת מחלוקת נוספת. במצב זה, ועל מנת לשמור על הזכויות המהותיות והדיוניות של העורר, הגעתי למסקנה הבאה: בשלב הנוכחי, אין מקום להתערב בהחלטות בית משפט קמא. תנאי השחרור יוסיפו לעמוד בתוקפם כפי שנקבע. עם זאת, העורר רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר, בגדרה יוכל לטעון באשר לסוגיית הראיות לכאורה בתיק החקירה נגדו. במסגרת דיון כזה, אם יתקיים, יהא העורר רשאי להעלות טענות נוספות נגד הראיות. כך, למשל, בדבר סתירות הקיימות לשיטתו בעדויות השונות. כמובן, המשיבה רשאית אף היא להעלות טענותיה בנושא הראיות. יודגש כי דיון כאמור, לא התקיים בשל עיתוי הגשת חוות דעת המומחה. איחור בהגשת החומר אינו אמור להגביל את זכותו של העורר לטעון טענותיו בנושא הראיות. אין לדרוש ממנו לטעון טענות אלה אגב אורחא. יודגש כי בכך אין להביע עמדה לגופו של עניין.

4.

הערר נדחה בכפוף לאמור לעיל. הסנגור רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר ביחס לראיות בתיק החקירה, לרבות חוות דעת מז"פ.