בש"פ 1556/10 איגור צור נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט יונתן אברהם) מיום 14.2.10 בתיק ב"ש 312/10 (פ' 194/09), בגדרי בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, לפיה נשארה על כנה החלטה לשחרור העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

רקע

ב.

סיפור המקרה הסתבכות בעניין רע, פורט בהחלטת השופט הנדל מיום 27.1.10 בתיק בש"פ 10451/09, ואחזור עליו אך בקיצור. נגד העורר, יליד 1964, הוגש כתב אישום (אשר תוקן ביום 1.3.10) המייחס לו גרימת חבלה בנסיבות מחמירות, מעשה פזיזות ורשלנות, שיבוש הליכי משפט והדחה בעדות. כמתואר בכתב האישום, ביום 6.11.09 השתתף העורר במטווח ירי עם אנשים נוספים. באותה עת טיילו באזור המטווח מספר נערים, והעורר והאחרים חשדו שבכוונתם לפרוץ למטווח. בשלב מסוים, לאחר שעזבו הטווחים את המקום, חזרו לשם העורר וחלק מן האחרים, והעורר יצא מרכבו וירה, כנטען, מספר כדורים לעבר חומת המפגע - זאת, הגם שהיה מודע להימצאות הנערים באזור. כתוצאה מהירי נפצע אחד הנערים בחזהו, צווארו ולחיו. עוד מיוחס לעורר, כי הדיח בחקירה את הטווחים והנחה אותם כיצד להעיד. בנוסף, כנטען לא מסר לידי המשטרה את האקדח ששימש לביצוע הירי, אלא אקדחים אחרים, כדי לשבש את החקירה, ולשם כך אף ערך שינויים באקדח ממנו ירה.

ג.

עם הגשת כתב האישום התבקש מעצר העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קבע (ביום 30.11.09) כי קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר של מסוכנות, הנובעת הן מאופי העבירות המיוחסות לעורר והן מהחשש להמשך שיבושם של הליכי משפט, והורה על הכנת תסקיר. עם קבלת התסקיר, הוחלט בהסכמה על שחרור העורר למעצר בית בפיקוח, תוך תנאים מגבילים ובהפקדת ערבויות, תוך ציון כי העורר נעדר עבר פלילי וניהל אורח חיים נורמטיבי (23.12.09). על החלטות אלה ערר העורר לבית משפט זה. חוות דעת מהמחלקה לזיהוי פלילי הוגשה רק במסגרת ההליך בפני השופט הנדל, ובה נקבע כי אין התאמה חד משמעית בין הקליע שהוצא מגוף הנפגע לבין נשקו של העורר, וכי אקדחו של העורר ירה 12 מתוך 13 התרמילים שנמצאו בזירה. השופט הנדל בהחלטתו הורה על השארת תנאי השחרור על כנם, אך איפשר לעורר להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר, במסגרתה יוכל לטעון לעניין הראיות, בשים לב לכך שלא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון לעניין חוות הדעת של מז"פ, אשר הוגשה כאמור באיחור.

ד.

בקשה לעיון חוזר אכן הוגשה, ונדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, בהחלטה נשוא ערר זה. נקבע, כי חלק ניכר מטענות העורר נטענו ונדונו זה מכבר בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 30.11.09. כל צד טען לחיזוק עמדתו על ידי חוות הדעת של מז"פ. נקבע, כי אין באמור בחוות הדעת בכדי לכרסם בראיות לכאורה, וייתכן שאף נוספה לה עוצמה לראיות. עוד נאמר, כי חלוף תקופה של כחודש ומחצה מאז ההחלטה על שחרור בתנאים, אינו מהוה פרק זמן משמעותי, שיש בו כשלעצמו להצדיק עיון מחדש בתנאי השחרור.

הערר והדיון

ה.

בעררו, המפורט ביותר, עותר העורר לשחררו מחלופת המעצר ומן התנאים המגבילים שהושתו עליו. נטען בפירוט, כי חוות הדעת של מז"פ מכרסמת בראיות, כך שעוצמתן כיום נמוכה, ואין הן מהוות עוד ראיות לכאורה. נטען אף לסתירות בעדויות. עוד נאמר, כי הכרסום בראיות משפיע על אורך הזמן הנדרש לעיון חוזר בהחלטה, וכן על עילת המעצר.

ו.

בדיון בפניי טען עו"ד נהרי לעורר, כי השוטר יגאל כהן הוא עד עיקרי בפרשה, אך יש סתירות מהותיות בין הודעתו שניתנה מיד לאחר האירוע לבין הודעות נוספות שניתנו בהמשך. כן הוזכר דו"ח המז"פ לפיו אין התאמה ודאית בין הקליע שהוצא מגוף הנפגע לאקדחו של העורר. צוין, כי העורר הוא מנהל המטווח, ונטען כי אדם אחר מהנוכחים במקום, יעקב קריינר, הודה כי ירה גם הוא באותו מקרה. נאמר, כי התיק העיקרי צפוי להימשך עוד זמן ניכר, וכי לא נשקפת מהעורר מסוכנות. עו"ד חנאווי טענה למדינה והדגישה, כי אין בוחנים את מהימנות ההודעות בשלב זה של ההליך. צוין, כי אקדחו של העורר, שנתפס בביתו ואשר ממנו נורו 12 מתוך 13 התרמילים שנמצאו במקום הירי, עבר שינוי מאז יום הירי, ויש בכך כדי לחזק את הראיות נגד העורר. לעניין התרמיל ה-13 שנמצא בזירה, נאמר כי על פי חוות דעת מז"פ אינו מתאים אף לאחד מכלי הנשק של שאר המעורבים שנבדקו. הודגש, כי טענות ההגנה של העורר מתמצות בכך שלא ירה כלל, ואילו טענתו כי התרמיל ה-13 שנמצא נורה על ידי אדם אחר באותו אירוע, אינה מתישבת עם קו ההגנה הכללי. לעניין עדותו של קריינר נאמר, כי הוא מסר שירה ירייה בודדת לאויר, ויש לכך חיזוקים בראיות, ובנוסף, אקדחו אינו תואם בודאות את הקליע שהוצא מגוף הנפגע. הוסף, כי ההחלטה האחרונה ניתנה בסוף חודש דצמבר 2009, ועל כן אין לומר כי מדובר בחלוף זמן משמעותי המצדיק התערבות.

הכרעה

ז.

עיינתי בתיק הראיות שהגישה המדינה, ובטיעוני הצדדים. לא מצאתי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא באשר לקיומן של ראיות לכאורה. אין לכחד כי שלושה מן הנוכחים במקום האירוע נשוא כתב האישום מסרו בהזדמנויות שונות גרסאות שונות: יעקב קריינר, יגאל כהן ואילן אקסלרוד שינו כולם את גרסתם, למצער בחלקה, בין הודעתם הראשונה לבין הודעותיהם השניה והשלישית. עם זאת, קשה בשלב זה להכריע איזו מן הגרסאות קרובה יותר לאמת. כן יש לזכור כי קיימות בתיק ראיות לכאוריות נוספות, וכן הודעות אחרות אשר יש בהן כדי לחזק את הגרסאות המפלילות של אילן ויגאל, מבלי לטעת מסמרות כמובן, כגון אלה של ולרי גולוד ושל הנפגע מג'ד רחאל. ניתוח נרחב של הראיות מופיע בהחלטת בית המשפט קמא מיום 30.11.09, כולל הראיות לכאורה לעבירות של שיבוש הליכים והדחה. כבר נפסק, "כי בשלב בחינת קיומן של ראיות לכאורה בית המשפט אינו דן בשאלת מהימנות הראיות ואינו צריך להכריע בנושא זה, אלא די לו להשתכנע כי הראיות שהובאו לפניו מעידות לכאורה על ביצוע המעשים המיוחסים לנאשם, אלא אם כן מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין" (בש"פ 7980/09 מדינת ישראל נ' ח' א' (לא פורסם), וראו האסמכתאות דשם).

נוכח האמור, לא מצאתי כי מבחינת החומר שבתיק יש מקום לשנות מהחלטות בית המשפט קמא כי יש בו ראיות לכאורה.

ח.

גם בעניין דו"ח מז"פ, לא מצאתי כי יש בממצאים שבו כדי להחליש באורח ממשי את הראיות לכאורה. כמשיבה אף אני סבור, כי הממצא לפיו 12 מתוך 13 התרמילים נורו מאקדחו של העורר, יש בו כדי להוות ראיה לכאורה לפחות לעבירת מעשה פזיזות ורשלנות. לא כל שכן, בצירוף לממצא בדבר השינויים שנעשו באקדח בין יום הירי ליום תפיסתו בבית העורר. מבחינת שאר הממצאים, שוב מבלי לטעת מסמרות, אומר כי בשל העדר קביעה חד משמעית באשר למקור הקליע שהוצא מגוף הנפגע, ייתכן שאין בהם די הצורך לתרום לתביעה, אך אף אין בהם כדי להשלים את ראיותיה הלכאוריות האחרות כנגד העורר. שוב נזכיר – נקבע בחוות הדעת כי 12 מתוך 13 התרמילים שנמצאו בזירה נורו מאקדחו של העורר, וכי הקליע בגוף הנפגע – שאלת מפתח כמובן – יכול שנורה מתוך אחד מעשרה אקדחים שנבדקו, אשר שישה מתוכם שייכים לעורר.

ט.

עיינתי אף בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של העורר. כאמור, בהחלטת בית המשפט קמא מיום 30.11.09 נקבע, כי העבירות המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות לציבור, וכן חשש להמשך שיבוש הליכי משפט. ועם זאת, אין חולק כי העורר היה אדם נורמטיבי עד הנה. אכן, יש מן הנסתר במסכת הראיות בתיק דנא. ואולם, גרעין הראיות לכאורה הנוגע לעורר, באשר לעצם המעשה וטענות השיבוש, מספר התרמילים השייכים לנשקו והשינויים בנשק, יוצר מסה שעמה עילות מעצר. ואל נשכח, אין חולק על הירי ועל כך שאדם נפגע הימנו. סבורני, כי נוכח הראיות לכאורה וכן האמור לעניין המסוכנות והחשש משיבוש, יש בחלופת מעצר כדי לאזן נכונה בין חרותו של העורר לבין הגנה על שלום הציבור וקיום הליך משפטי תקין. זאת, בשים לב לכך שהתיק העיקרי קבוע לשלושה דיוני הוכחות החל מ-26.4.10, ויש לקוות שסיומו לא ירחק. עם זאת, נוכח עברו הנקי של העורר ועמידתו בתנאי מעצר הבית עד כה (לא נשמעה טענה לסתור מצד המדינה), ראיתי לנכון לאפשר לעורר "חלון התאווררות" יומי, כך שיוכל לצאת ממעצר הבית מדי יום בין השעות 1800-1500 בליווי מפקח. זאת, תוך שיישארו על כנם שאר תנאי החלופה, כולל כמובן התנאי בדבר אי יצירת קשר עם המעורבים האחרים בפרשה.

י.

אשר על כן, איני נעתר לערר, בכפוף לאמור בדבר אפשרות ליציאה ממעצר הבית מדי יום בין השעות 1800-1500 בליווי.