בש"פ 1046/97 מדינת ישראל-משרד המשפטים נ. שבי יואב

1.נגד שלושת המשיבים הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום (ת.פ. 146/94), בו מיוחסת להם עבירה של נסיון לרצח של רב כלאי בני אבירם, ביריות אקדח שירו כלפיו ממארב ששמו לו ליד ביתו שבקרית מלאכי.

בתחילה הוגש כתב האישום כנגד המשיבים מס' 1 ומס' 2; ובשלב מאוחר יותר תוקן כתב האישום וצורף אליו המשיב מס' 3.

כתב האישום המקורי הוגש ביום 20.11.94; והוא תוקן, כאמור, ביום 2.12.94.

שלושת המשיבים נעצרו עד תום ההליכים ביום 24.1.95 (ב.ש. 1628,1690/94); והשגותיהם כנגד החזקתם במעצר - בבקשות לעיון חוזר ובערר - נדחו. שנת המעצר של העצורים, לעניינה של ההוראה הקבועה בסעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב1982-, הסתיימה ביום 19.11.95; ומאז הוארך מעצרם על ידי בית משפט זה, מדי שלושה חודשים, בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 54 לחוק הנ"ל, עד ליום 20.2.97.

ההליכים במשפטם של המשיבים טרם הסתיימו; והמדינה מבקשת פעם נוספת - שישית במספר - להאריך את המעצר בשלושה חודשים.

2.בבקשה להארכת המעצר, מצוי פרוט של התפתחות ההליכים במשפטם של המשיבים במהלכה של תקופת ההארכה האחרונה; וכפי שמסתבר מן העיון בו, מספר לא מבוטל של ישיבות נדחו מטעמים שאינם קשורים בבית המשפט או בתביעה.

בשלב זה, הסתיימו סיכומי התביעה ונקבעו חמישה מועדים לסיכומי ההגנה, בין ה- 6.3.97 לבין ה- 17.4.97; ועל פני הדברים מותר להניח, כי בפרק הזמן האמור אכן תסתיים פרשת ההגנה, באופן שניתן יהיה להשלים את ההליכים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת.

3.אכן, הארכה שישית של מעצר עד תום ההליכים הינה נדירה ויוצאת דופן; ומן הראוי היה שלא תידרש כלל. גם כאשר מדובר בפרשה קשה וסבוכה - הכלל הוא שההליכים בעניינה צריכים להסתיים תוך שנה, כאמור בסעיף 53

הנ"ל; ומן הדין הוא, שכל הגורמים המעורבים בדיון יעשו כמיטב יכולתם להשלמת ההליכים בפרק הזמן האמור.

ברם, המציאות מלמדת, כי לא אחת מזדמנות יחד נסיבות מיוחדות, שאינן מותירות מנוס מהארכת תקופת המעצר מעבר לשנה; והמקרה שבפנינו משמש הוכחה לכך, שישנם מקרים נדירים, בהם אין מנוס מהארכת המעצר - למגינת הלב - לתקופה ממושכת.

לשיטתי, כל עוד נשמר קצב דיון סביר - בהתחשב באילוצים שמכתיבים נתונים שאין למערכת השופטת שליטה עליהם - וכל עוד נעוצה התמשכותו של הדיון בצורך ענייני ליתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להציג את עניינם - ובמיוחד אמורים הדברים בנאשם ובסניגורו - ישקול בית המשפט עשיית שימוש בהוראותיו של סעיף 54 הנ"ל, גם כאשר מדובר בהארכה שישית; ובלבד, כמובן, שקיימת הצדקה כבדת משקל להחזקה במעצר דוקא.

אכן, ככל שמתרבות ההארכות, כן נדרשים טעמים כבדי משקל יותר להארכות נוספות; ובית המשפט נדרש לבדיקה ובחינה מדוקדקות יותר של עוצמת הענין הציבורי בהמשך המעצר כנגד הסיכון של נקיטה בחלופת מעצר. ברם, אין די לענין זה - לשיטתי - במספר ההארכות כשלעצמו; והמרת המעצר בחלופת מעצר צריך שתיעשה על בסיס שיקול ואיזון ענייניים.

המקרה שבפני - כפי שמתחייב מחמש הארכות המעצר שכבר נעשו עד כה - בא בגדר המקרים הנדירים ביותר, שלגביהם אין מנוס - למרבית הצער - מהארכת המעצר, מתוך תקווה שתהיה זו הארכה אחרונה.

4.לאור האמור לעיל, הנני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים מיום 20.2.97 ועד ליום 19.5.97 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 146/94 הנ"ל, הכל לפי המועד המוקדם מבין השניים.