בש"פ 3231/06 מדינת ישראל נ. חיים עובדיה

לפניי בקשה שישית מטעם המדינה להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ).

1.כנגד המשיבים הוגש כתב אישום, אשר תוקן בחמישית, המייחס להם ולחמישה נאשמים נוספים שישה עשר אישומים חמורים, שעניינם עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, הבאת אדם לידי מעשה זנות בנסיבות מחמירות, סרסרות בנסיבות מחמירות ועבירות נלוות רבות, בהן גם עבירות של אינוס. ייאמר כבר עתה, כי מדובר בפרשיה סבוכה ומורכבת, בה נחשפה לכאורה רשת מסועפת של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע הורה על מעצרם של המשיבים, אולם משחלפו 9 חודשים, הם תקופת המעצר הסטטוטורית, ומשפטם של המשיבים טרם בא על סיומו, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרם לפי סעיף 62 לחוק. מאז ועד היום, האריך בית משפט זה את מעצרם של המשיבים 5 פעמים. כעת מתבקשת הארכת מעצרם שוב, זו הפעם השישית.

3.פירוט האישומים המיוחסים למשיבים, כמו גם השתלשלות ההליכים במשפטם, תוארו בהחלטות הקודמות בהן הורה בית משפט זה על הארכת מעצרם, ואין צורך לתארם בשנית. יחד עם זאת, יצוין, כי עד כה התקיימו בתיק למעלה מ-40 ישיבות הוכחות, במסגרתן נשמעו פרשת התביעה ופרשת ההגנה, ובחודש דצמבר 2005 הוגשו סיכומים מטעם המבקשת. מאז הארכת המעצר הקודמת של המשיבים מיום 30.1.06, התקיימו מספר ישיבות נוספות, בהן העידו עדים נוספים מטעם ההגנה וכן נידונו בקשות שונות של הנאשמים, שעניינן הגשת ראיות נוספות, החזרת עדים למתן עדות, זימון עדים נוספים, הגשת מסמכים ושחרור הסנגורים מהמשך ייצוג. על אף בקשת המבקשת, טרם נקבעו מועדים להגשת סיכומים מטעם הנאשמים ולהכרעת הדין.

4.בבקשתה בכתב וכן בדיון בפניי, נימקה באת כוח המדינה את הצורך בהארכת מעצרם של המשיבים במסוכנות הנשקפת מהם ובחשש מפני הימלטותם מהדין במידה וישוחררו. ביתר פירוט מציינת היא, כי העבירות המיוחסות למשיבים בתיק זה הן עבירות חמורות המקימות חזקת מסוכנות; כי נסיבות ביצוע העבירות, היקפן ועומק מעורבותם של המשיבים בהן, מצביעים גם הם על הסכנה הרבה הנשקפת מהם לביטחון הציבור; וכן כי עברם הפלילי של המשיבים מצביע אף הוא על מסוכנותם: עברו של המשיב 1 כולל שמונה הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות אלימות, איומים, ותקיפת שוטר, ובעברו של המשיב 2 הרשעה אחת משנת 2000 בארבע עבירות של החזקת מקום לשם זנות וסרסרות ועבירה אחת של הפרת הוראה חוקית. בנוסף, טוענת באת כוח המדינה, כי העבירות החמורות המיוחסות למשיבים והעונש הכבד הצפוי להם אם יורשעו, מקימים חשש להימלטות, במיוחד נוכח קשריו של המשיב 2 בחו"ל ולאור העובדה שהוא נעצר בשדה התעופה בעת שניסה לצאת מן הארץ. בכל הנוגע להתנהלות המשפט, טוענת היא, כי משפטם של המשיבים התנהל במהירות וביעילות במהלך פרשת התביעה שהסתיימה ביום 18.4.05, על אף מורכבותו וריבוי הנאשמים, ולעומת זאת, אופן ניהול ההגנה על ידי הנאשמים, גורם לבזבוז זמן שיפוטי רב ומערים קשיים על האפשרות להביא את ההליך המשפטי לסיומו. לאור כל זאת, מבקשת באת כוח המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, מתוך תקווה שבפרק זמן זה יסתיימו ההליכים נגד המשיבים.

5.המשיב 1, אשר ביקש לטעון לעצמו, טען לחפותו, והתלונן על כך שנאשמים אחרים בפרשה שוחררו, על אף מסוכנותם, בעוד הוא, אשר נגדו עומדות ראיות נסיבתיות בלבד, עודנו במעצר. לדבריו, תיאורי המבקשת לפרשה הם מאחזי עיניים, ורב המרחק בינם לבין מה שאירע במציאות. באשר לטענות שהפנתה המדינה כלפי ההגנה ביחס לעיכובים שחלו בהתנהלות המשפט, טען הוא שגם המדינה עצמה ביקשה להגיש ראיות נוספות נגדו כשלושה חודשים לאחר שהסתיימה פרשת התביעה.

בא כוח המשיב 2, קבל על ניסיונה של המדינה להצדיק את הצורך בהארכת מעצרם של המשיבים ברצונם של הנאשמים כי משפטם ינוהל באופן ממצה, המאפשר להם להוכיח את חפותם. בנוסף, טען גם הוא, כי למדינה חלק בעיכובים השונים שאירעו בתיק זה, וכראיה ציין כי כתב האישום בפרשה תוקן עד כה 5 פעמים. לבסוף טען, כי נוכח מעצרו הממושך של המשיב 2, הרי שהלכה למעשה מרצה הוא את עונשו עוד בטרם הורשע, וכי הן המסוכנות הנשקפת ממנו והן החשש מפני הימלטותו, אינם מצדיקים את המשך מעצרו.

6.לאחר שעיינתי בבקשת המדינה ובמסמכים שצורפו אליה והאזנתי לטענות הצדדים בדיון בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה. אמנם, ככל שמתארך משפטו של נאשם ומתבקשות הארכות נוספות של מעצרו, גובר האינטרס של הנאשם בשחרור אל מול האינטרס הציבורי במעצרו, ונדרשים שיקולים חזקים יותר על מנת להורות על המשך המעצר (בש"פ 7698/04 מדינת ישראל נ' חסון , תק-על 2004(3) 2235 (2004) וההפניות שם). אולם, מבלי להקל ראש בתקופה הארוכה בה שוהים המשיבים במעצר, וכן בקושי האינהרנטי הטבוע בכך שנאשמים נאלצים לשהות זמן ממושך במעצר בשל התמשכות משפטם, הרי שבנסיבות המקרה דנן, שילובם של שלושה שיקולים הביא אותי למסקנה כי אין מנוס מהארכת מעצרם של המשיבים וכי אין להסתפק בשחרורם לחלופת מעצר:

ראשית, העבירות החמורות המיוחסות למשיבים בפרשה קשה זו, יחד עם עצם מעורבותם הלכאורית בה ועם עברם הפלילי, מצביעים על מסוכנות רבה הנשקפת מהם. לא בכדי קבע בית משפט זה בעבר, כי כשעסקינן בנאשמים המעורבים בפעילות הקשורה בסחר בבני אדם ובסרסרות בנסיבות מחמירות, רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן תוכל חלופת מעצר לקיים את תכלית המעצר (בש"פ 11063/03 מדינת ישראל נ' רובינצ'יק (לא פורסם, 18.12.2003)). דברים אלו נאמרו, אמנם, ביחס לעצם ההחלטה על מעצר עד תום ההליכים, אולם, ברי, כי גם כשנדרשים אנו להכריע בבקשות להארכת מעצר, מידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשמים, כפי שעולה מהאישומים המיוחסים להם, מהווה שיקול מרכזי. אשר למקרה דנן, סבורני כי אין לראות בו את אותו מקרה חריג ויוצא דופן, בו ראוי לסטות מן ההלכה האמורה, שכן לטעמי, לא חל שינוי של ממש במסוכנות המשיבים. (בהקשר זה, ראו גם את שאמרתי לאחרונה לעניין חומרתה של תופעת הסחר בנשים, בבש"פ 3234/06 מדינת ישראל נ' ברכמן , תק-על 2006(2) 896 (2006)).

שנית, מקובלת עלי טענת המבקשת, כי העבירות החמורות המיוחסות למשיבים והעונש הכבד הצפוי להם אם יורשעו, מקימים חשש ממשי להימלטותם מאימת הדין, במידה וישוחררו. כאמור, בפרט נכונים הדברים ביחס למשיב 2, נוכח קשריו בחו"ל וניסיונו לצאת מהארץ טרם מעצרו. חשש זה עודנו תקף, לטעמי, אף בשלב מתקדם זה של המשפט, וגם בו יש כדי להצדיק את הותרתם של המשיבים במעצר.

לבסוף, אשר להתנהלות משפטם של המשיבים, לא מצאתי כי ראוי להורות על שחרורם של המשיבים עקב התמשכות יתירה של משפטם. מדובר בפרשה סבוכה ומורכבת, הכוללת מספר לא קטן של נאשמים ועדים, והמציאות מחייבת לעיתים, כי משפט כזה יתנהל לאורך זמן אף אם נעשים מירב המאמצים לסיימו במהרה. להתרשמותי, בית המשפט המחוזי עושה כפי יכולתו, על מנת לנהל את המשפט באופן יעיל ומהיר מחד גיסא, ועל מנת לאפשר למשיבים לנהל הגנתם באופן ממצה מאידך גיסא. לפיכך, גם ההתמשכות, הבעייתית אמנם, של המשפט נגד המשיבים, אין בה, לעת הזו, כדי להטות את הכף לטובת שחרורם ממעצר. בהקשר זה, יפים לענייננו דברים שאמר השופט טירקל בפרשה אחרת:

"לשיטתי, כל עוד נשמר קצב דיון סביר - בהתחשב באילוצים שמכתיבים נתונים שאין למערכת השופטת שליטה עליהם - וכל עוד נעוצה התמשכותו של הדיון בצורך ענייני ליתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להציג את עניינם - ובמיוחד אמורים הדברים בנאשם ובסנגורו - ישקול בית המשפט עשיית שימוש בהוראותיו של סעיף 54 הנ"ל (כיום, סעיף 62 לחוק - ע.א) , גם כאשר מדובר בהארכה שישית; ובלבד, כמובן, שקיימת הצדקה כבדת משקל להחזקה במעצר דוקא" (בש"פ 1046/97 מדינת ישראל נ' שבי , תק-על 97(1) 326 (1997)).

7.לאור כל זאת, הבקשה מתקבלת. כפי שעולה גם מחמש הארכות המעצר שנעשו עד כה, נראה כי מקרה זה בא בגדר המקרים שלגביהם - למרבה הצער - אין מנוס מהיענות לבקשת המדינה להארכת מעצר, מתוך תקווה שתהיה זו ההארכה האחרונה.

מעצרם של המשיבים מוארך, אם כן: המשיב 1 החל מיום 28.4.06 והמשיב 2 החל מיום 22.5.06, למשך 90 ימים נוספים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 959/04, 965/04, המתנהלים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.