בש"פ 7698/04 מדינת ישראל נ. עקילה חסון

בפניי בקשה שלישית מטעם המדינה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו- 1996.

1.המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה ובכתב האישום שהוגש נגדו מיוחסות לו עבירות של הריגה והחזקת סכין שלא כדין. על פי הנטען בכתב האישום, ב-10.5.2003 נסע המשיב עם איימן חדיד (להלן: המנוח ) ברכבו של האחרון ובמהלך הנסיעה התפתח ביניהם וויכוח. המשיב ירד מן הרכב, ומשהחל המנוח לנסוע צעק לעברו, קילל אותו וקרא לו לחזור. המנוח סובב את הרכב לכיוונו של המשיב ונסע לעברו, עד שהתנגש בקיר ונעצר. או אז רץ המשיב לעבר המנוח ושלף לעברו סכין. המנוח אף הוא שלף סכין או נשק קר אחר, והשניים החלו להתכתש ולדקור זה את זה, עד שהפרידו ביניהם אנשים שהגיעו למקום. המנוח החל להתרחק מן המקום, אך המשיב ניגש אליו מאחור ודקר אותו בצידו השמאלי של גופו. המנוח הובהל לקבלת טיפול רפואי, אולם הטיפול לא צלח והמנוח נפטר כתוצאה מן הדקירות.

2.כתב האישום הוגש ביום 4.6.2003, ובד בבד עם הגשתו עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה, וערר שהגיש המשיב לבית משפט זה נדחה (החלטת כבוד השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 6203/03). כשלושה וחצי חודשים לאחר הגשת כתב האישום, ביום 16.9.2004, הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו, בטענה כי התמשכות משפטו ו"סולחה" שנערכה, לדבריו, בינו ובין משפחת המנוח, מצדיקים את שחרורו. בקשתו נדחתה, וכן נדחתה בקשה נוספת לעיון חוזר שהגיש.

3.לקראת חלוף תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום, ומשמשפטו של המשיב לא הסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להאריך את מעצרו בתשעים ימים. בית המשפט קיבל את הבקשה, בציינו כי משפטו של המשיב מתנהל כסדר, ובקצב ראוי. בית המשפט הוסיף וציין כי העבירה המיוחסת למשיב חמורה ומצביעה על מסוכנותו, והעובדה שאחד מעדי התביעה חזר בו מהודעתו במשטרה מקימה חשש לשיבוש מהלכי משפט. עם זאת המליץ בית המשפט להגביר את קצב שמיעת המשפט ככל שניתן (החלטת כבוד השופט מ' חשין מיום 2.3.2004 בבש"פ 2064/04). משפטו של המשיב לא הסתיים במהלך תקופת הארכת המעצר האמורה, ולפיכך לקראת תום התקופה פנתה המבקשת בבקשה שנייה להארכת מעצרו. ביום 31.5.2004 נתקבלה הבקשה. בהחלטתו חזר בית משפט זה וציין כי המשפט מתנהל בקצב מניח את הדעת, וכי קיים סיכוי שיסתיים בתוך תקופת ההארכה שעליה הורה (החלטת כבוד השופטת ביניש בבש"פ 4923/04).

4.דא עקא, לקראת חלוף תקופת המעצר הנוספת עליה הורה בית המשפט, שבה המבקשת ופונה בבקשה להאריך את מעצרו של המשיב. המבקשת מציינת כי עד עתה התקיימו 19 ישיבות להוכחות בהן נשמעו כ-30 עדי תביעה, והיא מפרטת את השתלשלות העניינים מאז הארכת המעצר האחרונה. לדבריה בעת הגשת הבקשה הקודמת היו קבועים שני מועדים נוספים להוכחות: באחד מהם הייתה אמורה להישמע עדת תביעה שלא אותרה, ואילו האחר בוטל בשל מחלת באת כוח המבקשת. במקום מועדים אלו נקבעו שני מועדים אחרים: ביום 4.7.2004 נשמעה עדת התביעה האחרונה והחלה שמיעת עדותו של המשיב, וביום 11.7.2004 הסתיימה עדותו. עתה קבוע התיק ליום 14.9.2004 לסיום פרשת ההגנה. המבקשת טוענת כי נוכח מסוכנותו של המשיב ונוכח השלב המתקדם ביותר בו מצוי המשפט, יש להורות על הארכת מעצרו.

המשיב, מצדו, טוען כי מטעם ההגנה צפויים להעיד עדים רבים, ולפיכך עלול המשפט להתארך. המשיב מוסיף ומציין כי החשש משיבוש מהלכי משפט אינו קיים עוד נוכח סיומה של פרשת התביעה.

5.אכן, ככל שתקופת המעצר הולכת ומתארכת משתנה האיזון שבין השיקולים אותם על בית המשפט לשקול בעניין הארכת המעצר. כבר נפסק כי ככל שמתארכת התקופה נדרשים שיקולים בעלי עוצמה רבה יותר על מנת להורות על הארכה (ראו: בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס (לא פורסם); בש"פ 4191/93 מדינת ישראל נ' גולדין (לא פורסם); בש"פ 828/04 מדינת ישראל נ' בוטביקה ואח' ( לא פורסם)). אף על פי כן, במקרה שלפנינו אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה: מסוכנותו המובהקת של המשיב עולה מן המעשה המיוחס לו, והעובדה שמעשה זה בוצע בעוד הוא מרצה מאסר בדרך של עבודות שירות בגין עבירה אחרת בה הורשע, מעצימה את מסוכנותו ומצביעה כי אין עליו מורא חוק. לכך מצטרפת הרשעתו הקודמת של המשיב בעבירות של סחיטה ואיומים. העובדה שבמקרה שלפנינו נוהל המשפט בקצב משביע רצון, יחסית למצוי במקומותינו, והעובדה כי הגיע לשלב מתקדם ביותר ולקראת סיומו (מדברי הסניגור בפני בית המשפט עלה כי במהלך פרשת ההגנה אמורים להעיד עוד שישה עדים), אף היא שיקול משמעותי ביותר המטה את הכף לעבר קבלת הבקשה (ראו: בש"פ 4085/02 מדינת ישראל נ' שארף (לא פורסם); בש"פ 917/03 מדינת ישראל נ' אלואני ואח' (לא פורסם); בש"פ 7325/03 מדינת ישראל נ' מזאריב ואח' (לא פורסם))

הבקשה מתקבלת, אפוא, ואני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 31.8.2004 או עד למתן פסק דין בעניינו. עם זאת על בית המשפט המחוזי לעשות כל מאמץ לסיים את שמיעת המשפט בתום תקופת ההארכה הנוכחית, ולצורך כך יש לעבות את לוח המועדים ככל שיידרש.