בש"פ 4923/04 מדינת ישראל נ. עקילה חסון

בפניי בקשה שניה מטעם המדינה להארכת מעצרו של המשיב ב–90 ימים החל מיום 2.6.04 או עד מתן פסק דין בת"פ 232/03 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

ביום 4.6.03 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ) והחזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 לחוק. על-פי האמור בכתב האישום, ביום 10.5.04 בשעות הערב פגש המשיב את המנוח לנסיעה משותפת ברכבו של המנוח ברחובות דלית אל כרמל, כאשר המשיב מצויד בסכין או כלי נשק קר אחר. במהלך הנסיעה, כך נטען, התפתח בין השניים ויכוח בגינו ירד המשיב מהרכב והחל קורא למנוח לחזור ומקלל אותו. המנוח, כך עולה מכתב האישום, סובב את הרכב לעברו של המשיב והחנה אותו בצד הדרך, תוך שהוא מתנגש בקיר בית סמוך. המשיב רץ לעבר רכבו של המנוח, השניים שלפו סכינים והחלו מכים ודוקרים האחד את השני. אנשים שהגיעו למקום הפרידו בין הניצים. המנוח החל להתרחק מהמקום, אולם המשיב הגיח מאחוריו ודקר אותו בצדו השמאלי. כפי שתואר בכתב האישום, המנוח עלה על גג רכב שהיה בסמוך אליו, אך הנאשם ניסה להפילו ממנו. אנשים שנכחו במקום הכניסו את המנוח לרכב והבהילו אותו למרפאה הקרובה, אך הוא נפטר מפצעיו.

ביום 26.6.03 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ח' פיזם ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ערר על החלטה זו נדחה בבית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן ). ביום 2.3.04 האריך בית משפט זה (השופט מ' חשין ) את מעצרו של המשיב ועתה באה בפניי בקשת הארכה שניה.

בפניי טען בא-כוח המשיב כי ייתכן וחל מפנה בראיות בדמות מעורבותו של אדם נוסף בקטטה, אשר יש בו כדי להשפיע על התשתית הראייתית על סמכה נעצר המשיב עד תום ההליכים. עוד טען בא-כוח המשיב כי מלבד עדת תביעה אחת שטרם העידה, ולפי הודעת התביעה נראה אף כי לא תעיד בהמשך, העידו עד כה כל עדי התביעה, כך שהחשש כי בשחרורו של המשיב לחלופת מעצר יהיה כדי להשפיע על העדים בעניינו, איננו עוד.

לאחר שעיינתי בבקשת המדינה ובנספחים לה, ולאחר ששמעתי את באי-כוח הצדדים, שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה להאריך את מעצרו של המשיב ב–90 ימים נוספים, מן הטעמים הבאים. העבירה המיוחסת למשיב הנה חמורה ביותר והראיות לכאורה הקיימות בתיק מצביעות על מסוכנותו הרבה של המשיב. מסוכנות זו אף נלמדת מהרשעתו בשנת 2002 בעבירה של סחיטה באיומים. העבירה נשוא האישום הנוכחי נעברה בעת ריצוי עונש עבודות השירות שהושת על המשיב בגין אותה הרשעה. לכך יש להוסיף אף כי מהודעת המדינה עולה שמשפטו של המשיב מתנהל בקצב מניח את הדעת וכי יש סיכוי שיסתיים בתום תקופת ההארכה המתבקשת. אציין עוד כי במידה ואכן קיימת תפנית בראיות שהונחו בפני בית המשפט קמא כבסיס למעצר עד תום ההליכים, הרי שתפנית כזו היא עניין לבקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר בבית המשפט המחוזי ואין להעלות טענה זו לראשונה בשלב הארכת המעצר בפני בית משפט זה.

אשר על כן, אני נעתרת, כאמור, לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב–90 ימים נוספים, החל מיום 2.6.04 או עד מתן פסק דין בת"פ 232/03 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

הבקשה מתקבלת.