בש"פ 1047/01 יפים ליסר נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום בשל עבירה של חבלה חמורה. לפי הנטען פצע העורר את המתלוננת, שכנתו המתגוררת בבית שבו הוא מתגורר, בהיות שניהם בחדר המדרגות שבבית, באמצעות חפץ מושחז וגרם לה מספר רב של חתכים בקרקפת ושברים מרוסקים ודחוסים בגולגולת. בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא השופט ד"ר ד' ביין), בהחלטתו מיום 8.1.01, הורה לשחרר את העורר בתנאים ובערובות.

העורר ערר על התנאי המחייב אותו לשהות "בתנאי מעצר בית מלא" ועל חיובו בהפקדה של 20,000 ש"ח.

2.בעררו וכן בטענותיו לפני עמד בא כוח העורר על כך שאין ראיה ישירה הקושרת את מרשו למעשה המיוחס לו וכי כל הראיות הן נסיבתיות וקלושות ביותר. לדבריו לא התלוננה המתלוננת נגד העורר, הכלי שבאמצעותו נחבלה המתלוננת לא נמצא ברשותו, לא נמצאו כתמי דם בחדר המדרגות, ואף חוות דעתו של המומחה לרפואה משפטית אינה תומכת בגרסת התביעה. גם מן העובדה שהעורר התייצב במשטרה ומסר שהיה עד לנפילתה של המתלוננת בחדר המדרגות אין להסיק מסקנה לחובתו. לענין זה ציטט בא כוח העורר מהחלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה "המקרה הנוכחי אינו עומד בדרגה גבוהה במיוחד של וודאות להרשעה אלא נמצא אולי דוקא ברף התחתון של הראיות שעדין עומדות במבחן הראיה לכאורה". לפיכך יש לשחררו.

עוד הרחיב בא כוח העורר את הדיבור על כך שהעורר הוא "בן 60 פלוס" ועל כך שהוא "חולה אסטמה כבדה ורגיש לריחות שונים עם התקפות אסטמה, והוא זקוק לתנאי בית ולביקורי רופא שמכיר את בעיותיו". לטענתו, השהייה בבית בתו בלוד קשה עליו מאד ואין הוא יכול לקבל שם את הטיפול הרפואי הדרוש לו. מטעמים אלה, אם לא בשל חולשת הראיות, יש לאפשר לו לשהות ב"מעצר בית" בדירתו.

3.אכן, טענותיו של בא כוח העורר בענין הראיות אין לדחותן בקש. אולם, בשלב הנוכחי די במכלול הראיות שבידי התביעה - ובעיקר העדויות בדבר איומים שאיים העורר בעבר על המתלוננת וכן קביעתו של המומחה לרפואה משפטית כי הפציעה לא יכלה להיות תוצאה של נפילה בחדר המדרגות - לרבות העובדה שהעורר רץ למשטרה כדי להודיע על הארוע ולא חש להזעיק עזרה רפואית, כדי לשמש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. לכך יפים דברי בענין אחר, על הרשעה על פי ראיות נסיבתיות:

"- - - כי כאשר כל אחת מן הראיות הנסיבתיות בפני עצמה נוטה להצביע על אשמתו של הנאשם יותר מאשר על חפותו - ואפילו אין בה כשלעצמה כדי להרשיעו - הרי ככל שראיות אלה רבות יותר, מגוונות יותר ושלובות יותר אשה ברעותה, נעשית 'חזקת חפותו' של הנאשם לאפשרות רחוקה יותר וקלושה יותר, עד שלא נותר ממנה שריד. יש כאן, כביכול, מעין, תמונת הרכבה ('פזל'), שככל שמצטרפים זה לזה חלקים רבים יותר, מגוונים יותר ושלובים יותר זה בזה, הולכת ומתהווה תמונה, שבעיקרה היא ברורה לחלוטין, אפילו נעדרים אחדים ממרכיביה. יתר על כן, תיתכן גם תיתכן אפשרות אחרת, שונה, שכל אחת מן העובדות, המובאות להוכחת אשמתו של הנאשם, היא תמימה ומקרית לחלוטין, כשהיא בפני עצמה, אולם

עצם צירופן יחד אינו יכול - מבחינה הגיונית - להיות תמים ומקרי". (ע"פ 351/80 שלמה בן ברוך חולי נ' מדינת ישראל , פ"ד ל"ה(3) 477, 484).

לא מצאתי ממש בטענות לענין גילו ומצב בריאותו של העורר. אין ספק כי שהותו של העורר בדירתו שלו תיטיב עמו יותר מן השהיה בבית בתו. כמו כן ער אנוכי לקשיים שגורמת לו מחלת האסטמה שבה הוא לוקה. עם זאת נראה לי כי החזרתו לדירתו המצויה בבית שבו מצויה גם דירתה של המתלוננת עלולה להוליד סיכונים של ממש, שאין הצדקה ליטול אותם.

4.אשר לחיובו של העורר בהפקדה של 20,000 ש"ח כתנאי לשחרורו הסכים בא כוח המדינה להפחתת הסכום. לענין זה נראה לי כי די בהפקדה של 10,000 ש"ח.

5.לפיכך אני דוחה את הערר, להוציא הפחתת סכום ההפקדה כאמור לעיל.