פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
9065/01
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
ה
עורר
:
וסילי ארפ
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו
מיום
11.11.00 בב"ש 92547/01 שניתן על ידי
כבוד
השופט צ' גורפינקל
תאריך
הישיבה: י"ב כסלו התשס"ב (27.11.01)
בשם
העורר: עו"ד יעקב שקלאר
בשם
המשיבה: עו"ד דפנה ברלינר
החלטה
1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד ושהייה בלתי חוקית בישראל. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, עקבו העורר ואדם אחרי אישה שהלכה ברחוב בשעות הלילה, הכו אותה וגנבו את תיקה שהכיל כסף מזומן, מכשיר פלאפון וחפצים אישיים. באותו זמן ועד היום שוהה העורר בישראל שהייה בלתי חוקית. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל), בהחלטתו מיום 11.11.01, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים. העורר ערר על ההחלטה.
2.טענתו העיקרית של העורר היא שאין ראיות, אף לא לכאורה, להוכחת ההאשמה של שוד. עוד טען כי היה על בית המשפט לשקול חלופה למעצר. דין הטענות להידחות.
לפי הודעתה של המתלוננת באו שני גברים בריצה מאחוריה, אחד מהם היכה אותה והשני משך בכוח את תיקה. מתנדב של המשמר האזרחי, ששמע את צעקותיה בהיותו בדירתו, ירד לכביש והמשיך לרוץ בכיוון שעליו הצביע המתלוננת. זמן קצר לאחר מכן ראה שני אנשים; האחד מהם נמלט, ובידי השני - הוא העורר - נמצא תיקה של המתלוננת. תגובתו של העורר היתה “no police, no police” . לא מצאתי ממש בהשגותיו של בא כוח העורר כנגד כל אחת ואחת מראיות נסיבתיות אלה ולהסברים שנתן וצדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי "הצטרפות כל הנסיבות מלמדת על כך כי המשיב לכאורה הוא אחד משני השודדים". על צירוף כזה של ראיות אמרתי במקום אחר כי "צירוף כולן יחד לרבות, כמותן, טיבן והשתלבותן אישה ברעותה, עושה את הספק לוודאי ואת הראיות ה'לכאוריות' לראיות ניצחות" (ע"פ 351/80 שלמה בן ברוך חולי נ' מדינת ישראל פ"ד לה (3) 477, 484; וכן ראו: בש"פ 4156/99 מדינת ישראל
נ' טוני בן פליקס זיווה (טרם פורסם); בש"פ 7485/00 פאיז אלסאנע נ'
מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 1047/01 יפים ליסר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).
עבירת השוד המיוחסת לעורר מקימה עילת מעצר בשל מסוכנותו. לא מצאתי כי יש לנקוט כאן חלופה למעצר. ראוי לציין כי שמיעת ההוכחות במשפטו של העורר נקבעה ליום 7.2.02 - כחודשיים ימים ושבוע מהיום - ומותר להניח שלא תמשך זמן רב. שהותו של העורר במעצר עד להכרעת הדין לא תהיה, אפוא, ממושכת.
3. הערר נדחה.
ניתנה היום, י"ב כסלו התשס"ב
(27.11.01).
ש ו פ ט