בש"פ 10534/08 מדינת ישראל נ. זאב בראודה

הרקע

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת אפעל גבאי) מיום 11.12.08 בב"ש 5575/08, בה נתקבל חלקית ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת אביב) מיום 10.12.08 בתיק מ' 15860/08. ההחלטה נשוא הערר עניינה "מעצר ביניים", שכן החלטתו של בית משפט השלום ניתנה בטרם הוגש כתב האישום ובגדרי הצהרת תובע, ואילו בית המשפט המחוזי נתן החלטתו לאחר שהוגש כתב אישום, כפי שיפורט להלן.

ב.

ביום 7.12.08 הורה בית משפט השלום (השופטת אביב) על מעצרו של המשיב לצורך חקירת חלקו באירוע אלים שהתקיים בחברון ביום 4.12.08, ביום בו פונה הבית המכונה "בית המריבה" או "בית השלום" או גם "הבית החום". ביום 10.12.08, לאחר שנמסרה הצהרת תובע, הורה בית המשפט על שחרור המשיב בתנאים מסוימים, לרבות איסור יציאה מן היישוב קרית ארבע, פיקוח, התחייבויות אישיות של המשיב ואשתו בסך 5,000 ₪ כל אחת, ותיאום טיפולים רפואיים עם המשטרה. בהחלטתו שקל בית המשפט, בין השאר, את גילו של המשיב, עברו הנקי, מידת מעורבותו באירועים לכאורה, והתרשמות של בית המשפט כי לא נשקפת מן המשיב סכנה. כן נשקלה העובדה שלא נעצרו מעורבים אחרים בפרשה. בית המשפט מתח ביקורת על כך שהרשויות לא נדרשו לפגיעה במשיב על-ידי תושבים פלסטינאים.

ג.

ערר המבקשת נדון כאמור לאחר שהוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי, בו הואשם המשיב בעבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בכתב האישום נטען, כי המשיב שלף אקדח ופתח בעימות עם תושביו של בית הסמוך ל"בית המריבה", ובהמשך ירה בשניים מהם. עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים. הבקשה למעצר קבועה כעת לדיון ביום 21.12.08, ועסקינן איפוא ב"מעצר ביניים".

ד.

הערר נתקבל חלקית. נקבע, כי בשלב זה קיימות ראיות לכאורה למעורבות של המשיב באירוע, שבו – כלשון בית המשפט – "נפגעו שני תושבים פלסטינאים בנסיבות שלפחות בראשיתן ניתן להצביע על 'חתירה למגע' מצדו ואי הימנעות מעימות". ועוד נאמר, כי המשיב "בחר לסטות מן הדרך ולפתוח בעימות אלים עם תושבי המקום, במצב נדרש נפיץ ורגיש, כשבכליו אקדח". ובאשר לעילת מעצר, נפסק כי יש – בשונה מעמדתו של בית משפט השלום – חשש למסוכנות, נוכח השימוש בנשק חם והוראת סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. עם זאת נקבע, כי קיימת חלופת מעצר המפיגה את המסוכנות, וזאת בין השאר נוכח רקעו של המשיב, בן 51 ללא כל עבר פלילי, מצבו המשפחתי והרפואי (הוא נפצע באירוע ונזקק לתפרים רבים ולטיפולים) וכן התייצבותו במשטרה כנדרש והימנעותו מאלימות נוספת בימים שבין האירוע (4.12.08) למעצרו (מוצ"ש 6.12.08). על כן שוחרר המשיב למעצר בית מלא, בתנאים הכוללים גם ערבות צד ג' בסך 5,000 ₪ והפקדה בסך 3,000 ₪. בית המשפט שקל מעצר בית מחוץ לקרית ארבע, אך סבר כי פיקוחה של משטרת קרית ארבע יהא אפקטיבי יותר.

ה.

מכאן הערר הנוכחי, בו נטען כי אין לשחרר את המשיב כעת, טרם נפרשו התמונה הראייתית המלאה ומניעי המשיב. נטען, כי מסוכנות המשיב עולה מהתנהגותו, המתועדת בסרט וידיאו, וכי לא ניתן להפיגה בחלופת מעצר; קל וחומר, כנטען, לגבי חלופת המעצר שנקבעה – קרי, מעצר בביתו של המשיב, בסמוך למקום התרחשות האירועים בגינם נעצר.

הדיון בבית משפט זה

ו.

באת כוח המדינה טענה, כי בסרט נראה המשיב בבירור סוטה מדרכו לעבר בית המתלוננים, מנופף בנשקו ורק אז מורמות האבנים כלפיו. גירסאותיו סותרות גם בעניין הירי; אין לדעת המדינה מקום לטענת הגנה עצמית.

ז.

בא כוח המשיב טען, כי טרם נתאפשר לו לצלם את כל חומר הראיות אלא חלקו בלבד. מכל מקום, לשיטתו הסרט צולם בידי קרובו של המתלונן מטעם "בצלם", ונערך, ומכל מקום, לא סברו הרשויות כי המשיב מסוכן, והוא נעצר רק במוצאי שבת 6.12.08 לאחר שנחקר. לטענתו הלך במקום כדי להביא את בנו שסבר כי הוא מצוי בבית נשוא המחלוקת, וזאת מתוך התנגדות לפעילות לא חוקית. הוא נטל עמו אקדח 0.22 ולא נשק M16 שהיה בביתו. אמנם המשיב נראה בסרט עולה לתלולית שבצד הדרך, אך לאחר מכן הוא מצוי בנסיגה מתמדת, והירי באקדח בא רק לאחר שהוקף בתושבים מקומיים נושאי אבנים גדולות. נאמר גם, כי היריה הראשונה היתה באויר, והיריה האחרונה באה כשכבר היה שכוב ומותקף, ועל כן באה בודאי בהגנה עצמית. היתה למשיב סיבה לחשוש, כי יום לפני כן נפגע קשה נער יהודי באבנים; והכל אירע בזמן קצר ביותר. נטען גם, כי גירסאות המשיב אינן סותרות, וטענה זו מצד המדינה מקורה באי הבנה. אשר למסוכנות, נאמר כי המשיב דר בקרית ארבע קרוב לעשרים שנה ומחזיק אקדח כל השנים, ללא טענה של שימוש בנשק בצורה לא ראויה. אין בהימצאו בביתו, כך נטען, משום מסוכנות, וגם מצבו הרפואי אינו טוב – לכן החלטתו של בית המשפט המחוזי ראויה.

הכרעה

ח.

לאחר העיון בחומר הראיות, לרבות צפיה מספר פעמים בקלטת האירוע, ובטיעוני הצדדים, החלטתי שלא להיעתר לערר בעיקרו, קרי, להותיר את המשיב במעצר בית מלא בביתו, אך להחמיר במידה מסוימת בתנאים ובפיקוח. ראשית, אציין כי אף שעיינתי בראיות, אין בדעתי להידרש אליהן בפרטות, שהרי שאלת דיותן היא שתעמוד בפני בית המשפט המחוזי בדיון שקבע לעניין בקשת המעצר עד תום ההליכים. אומר רק, כי סימן שאלה מרחף באשר למעשהו של המשיב בראשונה על התלולית בעודו מניף ידו, וגם לשיטתו שלו בדיעבד היה צריך לעזוב את המקום בהתגלע המחלוקת בו (ראו למשל הודעתו הראשונה מ-6.12.08); זאת – אף כי בהודעתו השלישית מ-9.12.08 אמר כי היה עליו להגן על צעיר יהודי המופיע בסרט (שאגב, לא זוהה, וחבל, כי יכול היה לשפוך אור נוסף על האירועים). מכל מקום, לאחר מכן התמונה מורכבת ולא אאריך בכך, אך יש לבדוק כמובן ממה נבע המשך האירוע, שהפך אלים עד כדי ירי מספר יריות, ומובן כי יש לבדוק מה היתה נחיצותן של היריות בנסיבות, ומה מקום לכאורה לטענת ההגנה העצמית (שאולי מסתברת יותר בשלב בו היה המשיב על האדמה והוכה, אך היא נטענת לגבי כל הירי). על כל פנים, השימוש בנשק חם, כפי שציין בית המשפט המחוזי (והמשיב לא ערר), מוליד בדין עילת מסוכנות. השאלה היא היש במעצר הבית כדי להפיגה, והכל בגדרי מעצר ביניים.

ט.

נראה כי על פי עברו של המשיב, שהוא נקי, וכלל הנסיבות – חלופת מעצר, שיש לשקלה כמצוות המחוקק, תספיק לעת הזאת. כל כך, בלא שאקבע מסמרות לגבי החלטת בית המשפט המחוזי לאחר הדיון המלא בראיות. אף אני, כבית המשפט המחוזי, שקלתי שמא מעצר בית מחוץ לקרית ארבע עדיף, אלא שהשתכנעתי – כשופטת המלומדת בבית המשפט המחוזי – כי פיקוח מצד משטרת קרית ארבע יהא אפקטיבי יותר מאשר הטלתו על תחנות משטרה באזורים אחרים, שאינן חיות את הנסיבות הטעונות. בידי המשטרה לבקר בביתו של המשיב כדי לודא כי מעצר הבית נשמר. כנמסר הופקדו שני כלי הנשק שהיו ברשות המשיב (האקדח בו השתמש, וכן רובה שהיה בביתו).

י.

עוד סברתי, כי יש להדק במידה מסוימת את החלטתו של בית המשפט המחוזי, כדי להבטיח מילויה ככל משפטו, ראשית, בכך שבכל עת צריך להימצא אדם נוסף עם המשיב, ועל פי רוב תהא זו רעייתו שנתבקשה להיות ערבה. אך אם יהא עליה לצאת, יהא במחיצתו הערב הנוסף, או גם ערב אחר, ובתנאי ששניהם יאושרו על-ידי בית המשפט המחוזי. ההפקדה תוגדל ל-6,000 ₪ (ההפרש- בהנחה ש3000 ₪ הופקדו- יופקד עד 17.12.08), וערבויות צד ג' ל-10,000 ₪ כל אחת (יופקדו באותו מועד). בכפוף לאמור, איני נעתר לערר.