בש"פ 10565/02 משה אלישקאשווילי נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מפי השופטת ש' דברת, מיום 10.12.02 בב"ש 22837/02 בת"פ 8195/02, לפיה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

1.נגד העורר הוגש ביום 20.11.02 כתב אישום המייחס לו שתי עבירות: חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והדחה בחקירה - עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק זה. על-פי האישום הראשון, בערבו של יום 13.11.02, בעקבות ויכוח אודות תקליטור שפרץ בין יתרב אבו חמד לקטינה ע.א., הגיע העורר למקום יחד עם חברתו הקטינה מ.מ., דחף את יתרב אבו חמד ושאל אותו "אתה רוצה למות?". לאחר מכן נסע העורר מהמקום, אסף ברכבו שלושה אנשים שזהותם אינה ידועה ויחד חזרו למקום מגוריהם של יתרב אבו חמד ומוחמד אבו חמד (להלן: " המתלוננים "). העורר וחבריו, שהיו מצוידים בסכין, בצינור, בקרש ובמפתח גלגלים, התנפלו על המתלוננים ותקפו אותם. העורר הכה בראשו של מוחמד אבו חמד במפתח הגלגלים ולאחר מכן דקר אותו בזרועו השמאלית. בנוסף, דקרו העורר וחבריו, בצוותא חדא, את יתרב אבו חמד בישבן, בבית השחי, במותן ובבטן ואף חבטו בראשו. כתוצאה ממעשים אלה הובהלו המתלוננים לבית החולים ברזילי באשקלון, שם אושפז במצב קשה אחד המתלוננים, ואילו המתלונן האחר טופל ושוחרר עוד באותו היום. על-פי האישום השני, ביום 17.11.02 קיימה המשטרה בתחנת המשטרה באשדוד עימות בין העורר לבין הקטינה מ.מ. שהייתה, כאמור, עדה לחילופי הדברים הראשונים בין העורר לבין יתרב אבו חמד. במהלך העימות כשיצא השוטר מחדר החקירות סימן הנאשם לקטינה מ.מ. לשתוק ובכך הניא אותה מלמסור הודעת אמת בחקירה על-פי דין.

2.בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום 20.11.02, הסכים בא-כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה לעבירות אלימות, המקימות עילת מעצר, מצד העורר. לאור הסכמה זו הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד למתן החלטה אחרת בעניינו. בהסכמת הצדדים אף ביקש בית המשפט משירות המבחן שיגיש לו תסקיר מעצר בעניינו של העורר על-מנת שייבחן שחרור העורר לחלופת מעצר.

3.מתסקיר המבחן שהוגש עולה כי המשיב הופנה לשירות המבחן עוד בחודש פברואר 2002, במסגרת חקירת מעורבותו בעבירות של תקיפת שוטרים, העלבת עובד ציבור, הכשלת שוטרים ואיומים. בתסקיר המבחן העריך שירות המבחן, כי לאור אופיין של העבירות הנוכחיות בהן מואשם העורר ולאור מעורבותו הקודמת בעבירות של אלימות, קיימת מסוכנות מצד העורר כלפי סביבתו במצבי מתח או קונפליקט. למרות מסוכנות זו ולמרות שבעבר נעצר העורר לאחר שהפר את תנאיו המגבילים של מעצר בית בבית הוריו, המליץ שירות המבחן על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים של מעצר בית מלא בבית אחותו ובעלה בלוד. כמו-כן, המליץ שירות המבחן על העמדת העורר בפיקוח מעצרים במסגרת שירות המבחן, למשך תקופה של 6 חודשים, במטרה לשלבו בקשר טיפולי תומך ומציב גבולות. להערכת שירות המבחן, הואיל וחלופת המעצר המוצעת נמצאת מחוץ לסביבת מגוריו ולסביבתו החברתית של העורר, ישנו סיכוי רב יותר כי הפעם יצליח העורר לעמוד בתנאי מעצר הבית מאשר במסגרת החלופה הקודמת באשדוד.

4.בהחלטתו מיום 10.12.02 דחה בית המשפט קמא את חלופת המעצר המוצעת והורה על מעצר העורר עד לסיום ההליכים נגדו. בנימוקיו ציין בית המשפט כי קנה המידה לשחרור נאשם הוא האמון שיכול בית המשפט ליתן בנאשם זה. לאור הכחשת העורר את מעורבותו בביצוע העבירה, הימנעותו מלחשוף את זהותם של המשתתפים האחרים באירוע וכן ניסיונו להדיח את חברתו בעת העימות ביניהם, אין בית המשפט נותן אמון בעורר. הפרת העורר בעבר את תנאי מעצר הבית בהם היה נתון אף מעידה כי אין מורא בית המשפט עליו. בסיכומו של דבר קובע בית המשפט כי לא זו בלבד שהעורר לא הצליח לסתור את חזקת מסוכנותו, אלא שאף נראה כי אין בחלופת המעצר המוצעת כדי להבטיח את שלום הציבור מפני מסוכנותו.

5.כנגד החלטה זו מופנה הערר שלפניי. בא-כוח העורר טוען בהודעת הערר כי שגה בית המשפט קמא כשקבע כי העורר הוא זה שדקר את מוחמד אבו חמד, ומציין כי הראיות בתיק מצביעות על כך שהעורר כלל לא עשה שימוש בסכין במהלך כל התגרה. עוד טוען בא-כוח העורר כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לגילו הצעיר של העורר, להמלצת שירות המבחן ולעובדה שאין לעורר הרשעות קודמות. מנגד, ניתן, לדעת בא-כוח העורר, משקל יתר לשני התיקים התלויים ועומדים כנגד העורר. בא-כוח העורר אף סבור כי היסודות, על בסיסם קבע בית המשפט קמא שאין לתת בעורר אמון, אין בהם ממש ולפיכך אין ממש בקביעתו כי אין בחלופת המעצר המוצעת כדי להבטיח את שלום הציבור מפני מסוכנותו לכאורה של העורר. מצוקתו הגדולה של העורר בבית המעצר והבנתו כי עליו לנסות ולהיעזר בגורמים טיפוליים, תומכים אף הם בשחרורו של העורר לחלופת מעצר.

6.בדיון לפני חזר בא-כוחו של העורר על עיקרי טיעוניו. מתברר, כי בינתיים הוגשו נגד העורר שני כתבי אישום, המתייחסים למעשים שביצע טרם ביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום הנוכחי. לפי כתבי האישום, מואשם העורר באיומים, בתקיפת שוטר ובהכשלת שוטר במילוי תפקידו, וכן בהפרת הוראה חוקית - בכך שהפר את התנאים לשחרורו לחלופת מעצר. לטענת בא-כוח העורר כתבי אישום אלה נוגעים לעבירות קלות ערך, ואין בהם כדי למנוע את שחרורו של העורר לחלופת מעצר. כן חזר והדגיש בא-כוח העורר את גילו הצעיר של העורר וכן את קשייו האישים הגדולים במעצר. מנגד, טוען בא כוח המדינה, כי המעשים המיוחסים לעורר, כולל שני המעשים המיוחסים לו בכתבי האישום הנוספים, יוצרים חזקת מסוכנות על-פי החוק, חזקה שלא הופרכה. באשר לכתב האישום הנוכחי, העורר הוא אשר יזם את האירוע ואין הוא מוכן לגלות את שמם של שותפיו, אשר לא זוהו עד עכשיו.

7.לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק ושמעתי את טיעוניהם של בעלי הדין לפני, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי על נימוקיה. המעשים המיוחסים לעורר מצביעים על מסוכנותו הנמשכת, ובשל הפרת תנאי השחרור אין לתת בו אמון לשם שחרורו לחלופת מעצר.

אי לכך הערר נדחה.