פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1057/11
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
העורר:
יאיר בלילתי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל - פמ''מ
ערר לגילוי חומר חקירה נוסף על פי סעיף 74(א) ו-(ב) לחוק סדר הדין
הפלילי, התשמ"ב-1982 וכן לביטול כתב האישום בטענה של הגנה מן הצדק
תאריך הישיבה:
ט' באדר א' התשע"א
(13.2.11)
העורר:
בעצמו
בשם המשיבה:
עו"ד בת-עמי ברוט
החלטה
א.
בית המשפט המחוזי מרכז (השופט פרופ' גרוסקופף) נדרש בהחלטה מיום 18.1.11 (ע"ח 17383-01-11) לערר העורר בקשר לחומר חקירה במשפטו (בעקבות החלטות בית משפט השלום), והורה באשר לפעולות שייעשו לפני 15.2.11. העורר מלין על כך שבית המשפט המחוזי לא קבע מסמרות אלא השתמש בלשון "בירור" לגבי מחויבויות המדינה (דבר שאינו משקף את כל התמונה, כי בחלק מן ההחלטה הוטל על המדינה לוודא פעולות מסוימות).
ב.
בנוסף משיג העורר על כך שטענתו לעניין ביטול כתב האישום בשל הגנה מן הצדק (בעקבות קשיים בחומר החקירה) נדחתה על-ידי בית משפט השלום (השופטת דקל-נוה, החלטה מיום 2.1.11), ונקבע שאין להכריע בטענה בטרם שמיעת ההוכחות. יצוין כי נושא זה לא נכלל בהחלטת בית המשפט המחוזי מ-18.1.11.
ג.
אשר לטענה בדבר חומר חקירה, הוסבה תשומת הלב על-ידי הפרקליטה בדיון בפני והוסבר לעורר, כי על פי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 "על החלטת בית משפט לפי סעיף זה ניתן לערור לפני בית משפט שלערעור שידון בערר כשופט אחד". סעיף זה פורש על-ידי בית משפט זה כי זכות הערר היא חד פעמית, קרי, כדברי השופט (כתארו אז מ' חשין בבש"פ 2343/00 כהנא נ' מדינת ישראל , פ"ד נ"ד(2) 65, 67 "זכאים הם בעלי דין לערר אחד בלבד ולא לשני עררים" (ראו גם ע"פ 4207/96 פרידן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); מ' שלגי וצ' כהן סדר הדין הפלילי (מה' 2, תשס"א-2000), 274 הע' 31). על כן אין בנידון דידן זכות ערר נוסף, ועל כן איני נדרש לטענה בנושא זה. אוסיף, כי באת כוח המדינה מסרה שתוגש לבית המשפט המחוזי הודעה (עד 15.2.11 כפי שהורה), ולפיה כמסתבר נמחק כל החומר הישן מן המחשבים בהם מדובר. ברי כי טענות בנושא משמעות הדבר מקומן בבית המשפט הדיוני.
ד.
איני רואה דופי בהכרעת בית משפט השלום, כי טענת הגנה מן הצדק מקומה במועד המתאים שלאחר שמיעת ההוכחות; ראו דברי השופטת נאור בבג"ץ 7934/07
כמאל אבו יוסף נ' מדינת ישראל (לא פורסם):
"אשר לטענת ההגנה מן הצדק, הרי שכבר נפסק כי בית המשפט הגבוה לצדק לא יתערב במהלך משפט פלילי כאשר הערכאה הדיונית דחתה טענת הגנה מן הצדק, וכי מקומה של טענה זו בערכאה הדיונית, ובמסגרת הערעור על פסק הדין ניתן לערער גם על החלטת ביניים הדוחה
טענה זו
(ראו בג"ץ 6317/01 זאפט נ' כבוד השופט ש' טימן (מיום 22.8.2001); בג"ץ 6369/01 מזרחי נ' בית המשפט המחוזי בתל-אביב (מיום 21.10.2001); בג"ץ 413/04 רחמני נ' מדינת ישראל (מיום 15.1.2004)) (הדגשה הוספה – א"ר)."
כן ראו בג"ץ 3181/02 דויטש נ' מדינת ישראל (לא פורסם), והאסמכתאות דשם. אכן, המחבר, ישגב נקדימון ( הגנה מן הצדק , מה' 2, תשס"ט-2009, 495), בדונו בדרכי תקיפתה של דחיית הגנה מן
הצדק, מציין כי הדרך להשגה על דחיית טענה זו היא בערעור על פסק הדין. ואולם, המחבר תוהה האם הדלת אכן נעולה עד למתן פסק הדין, או שמא תיתכן העלאת הטענה עוד בטרם אותו שלב; והוא מציין (עמ' 496) כי ניתן, בין השאר, להעלות את הנושא מחדש בבית המשפט הדיוני בהמשך, שכן אין בית המשפט הדיוני כבול להחלטת ביניים שלו עצמו; בג"ץ 2291/06 אפל נ' בית משפט השלום בתל אביב (לא פורסם). לגבי שתי דרכי תקיפה אחרות שנדחו הפסיקה, עתירה לבג"ץ או ערעור פלילי "רגיל" על אתר (ראו האסמכתאות דשם), סבור המחבר כי ישנו בסיס משפטי אליהן (עמ' 496 – 499); אך אין תיק זה המקום להידרש לכך. אזכיר לבסוף, כי בעניין אפל הנזכר אכן ציינה השופטת נאור (פסקה 5) כי "אם במסגרת ההליכים לקבלת חומר חקירה יווצרו נסיבות חדשות. יוכל העותר לשוב ולטעון להגנה מן הצדק ... (לגבי החלטת דחיה – א"ר) מדובר בהחלטת ביניים שבית המשפט יוכל לשוב ולעיין בה ואין הוא כבול אליה", וראו גם האסמכתאות דשם. כך אף בענייננו; ככל שיווצרו נסיבות חדשות, ופשיטא שאיני מביע דעה לעניין זה, מדברים הדברים שהובאו בעדם.
ה.
נוכח כל האמור איני נעתר לערר.
ניתנה היום, ט' באדר א'
תשע"א (13.2.11).
ש ו פ ט