בש"פ 10632/05 אילן חנוחוב נ. מדינת ישראל

1.בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיא י' טימור) לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו.

2.נגד העורר ואדם נוסף (להלן: השותף ) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות לבניין מגורים, גניבה, החזקת נשק ונשיאת נשק. לשותף יוחסו גם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה וניסיון לסחור בנשק.

על-פי עובדות כתב האישום העורר ושותפו קשרו קשר להתפרץ לבית בבאר שבע במטרה לבצע גניבה. ביום 30.9.05 הוציאו השניים את הקשר לפועל, כאשר העורר פרץ לבית באמצעות מפתח שמצא בארון החשמל והשותף המתין ברכב. העורר גנב מהבית ממיר כבלים וכן כספת בה היו כסף, שיקים, תכשיטים, דרכונים, אקדח וכדורים. העורר ושותפו הסתירו את האקדח בשיחים. יוער כי במהלך מעצרו הציע השותף למדובב בתאו למכור לו את האקדח שהוחבא. העורר הודה בביצוע העבירות המיוחסות לו ואישר אף את חלקו של שותפו בביצוע העבירות. לעומתו כפר השותף בביצוע העבירות.

3.יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר ושותפו עד לתום ההליכים נגדם. בהחלטה שניתנה ביום 3.11.05 החליט בית המשפט המחוזי להיענות לבקשה ולעצור הן את העורר והן את השותף עד לתום ההליכים, לאחר שקבע כי מהשניים נשקפת מסוכנות לשלום הציבור. באשר לעורר ציין בית המשפט כי הדיון בעניינו צפוי להיות קצר הואיל והודה במיוחס לו, אך אם יתארך הדיון יהיה מקום לשקול עיון חוזר בעניינו. על החלטה זו הגיש העורר את הערר שבפניי.

4.בא-כוח העורר טען, בין היתר, כי התפרצות אינה מקימה עילת מעצר. כן טען כי העורר לא התכוון לגנוב אקדח וגילה אותו רק לאחר גניבת הכספת. לטענתו העורר רצה להחזיר את האקדח אך שותפו הוא שמנע זאת ממנו. לטענת הסניגור לא היה מקום לכרוך את עניינם של שני הנאשמים יחד, שכן עברו הפלילי של השותף מכביד בהרבה מזה של העורר, והעורר אף שיתף פעולה עם המשטרה והודה בביצוע המיוחס לו. כמו כן, העורר, כפי שצוין אף בפסק דינו של בית המשפט קמא, הביא לתפיסת האקדח על-ידי המשטרה. הסניגור מלין על כך כי בית המשפט המחוזי כלל לא בחן חלופות מעצר בעניינו של העורר. לטענת הסניגור מדובר בבחור בן 21 אשר נדרש לפרנס את משפחתו בגלל פציעתו של אביו. לפיכך הוא סבור יש מקום לשחררו למעצר בית בלילות, על מנת שיוכל לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה.

באת כוח המדינה טענה כי העורר נתפס כתוצאה מחקירת המשטרה, ואף בתחילת החקירה הכחיש את מעורבותו. רק לאחר 10 ימי חקירה הודה העורר במיוחס לו. גם הבאת המשטרה לאקדח נעשתה רק לאחר שהובהר לעורר כי בית המשפט יתחשב בו. לטענתה, לא ניתן לומר כי מדובר בעבירת רכוש בלבד, שכן על-פי חומר החקירה העורר זרק את תכולת הכספת לפח ורק את האקדח החביאו השניים בשיחים. עצם החזקת האקדח על-ידי אדם שעל-פי הודעותיו חייב כספים, ואשר בעברו הפלילי ישנן עבירות סמים, מלמדת על מסוכנות רבה הנשקפת ממנו.

5.אני סבורה כי צדקה באת-כוח המדינה כאשר טענה כי במקרה זה אין מדובר בעבירת רכוש בלבד. העורר ושותפו מצאו אקדח בכספת שגנבו והחביאו אותו בין השיחים. לא ידועות לנו כוונותיו של העורר ביחס לאקדח, אך וודאי ששמירתו של האקדח מלמדת על מסוכנות ומקימה עילת מעצר. עבירות רכוש בנסיבות מסוימות יכולות להקים עילת מעצר (ראו בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268 ). במקרה זה צירופה של עבירת הרכוש להחזקת ונשיאת הנשק אכן מקימה עילת מעצר.

עם זאת, אני סבורה כי יש מקום לבחון בעניינו של העורר אפשרות לשחרורו לחלופת מעצר. העורר, בניגוד לשותפו, לא עשה לבסוף כל שימוש באקדח שנמצא על-ידם. לעורר יש הרשעות בעבירות סמים, אך אין לו כל הרשעה לא בעבירות רכוש ולא בעבירות נשק או אלימות. העורר אמנם הכחיש בתחילה את המיוחס לו, אך לאחר מספר ימים הודה ואף שיתף פעולה במציאת האקדח, ודבר זה יש לזקוף לזכותו.

שקלתי לבקש תסקיר משירות המבחן, אך בהתחשב בשלב המתקדם בו מצוי ההליך כנגד העורר אני מורה להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי בבאר שבע שידון בעניין עד ליום 1.12.05, יבחן האם קיימת חלופה מתאימה וראויה, והאם יש לאפשר לעורר לצאת לעבוד במסגרת חלופה זו, וכן יקבע את הערבויות הדרושות במידה שיחליט לשחרר את העורר לחלופה שהוצעה. אם יסבור כי הדבר נחוץ, יוכל בית המשפט המחוזי לבקש משירות המבחן להגיש לו תסקיר בעניינו של העורר.