בש"פ 1065/11 מדינת ישראל נ. פלוני

א.

בקשה להארכת מעצרם של המשיבים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, בתשעים יום החל מיום 17.2.11 או עד מתן פסק הדין בתיק פ"ח 27955-05-10, בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם. הדיון נערך בשני שלבים, בימים 17.2.11 ו-22.2.11 (למועד הראשון לא הובא המשיב 2 שהיה בהסתכלות פסיכיאטרית, מחמת תקלה). המעצר הוארך בהסכמה עד להחלטה זו.

ב.

כתב האישום שהוגש מייחס למשיב 1, יליד 1974,

עבירות של מתן אמצעים לביצוע פשע, לפי סעיף 498(א) לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק; חטיפה לשם סחיטה, לפי 372 סיפא לחוק; סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק; כליאת שווא, לפי סעיף 377 סיפא לחוק; גניבה, לפי סעיף 384 לחוק; גניבת כרטיס חיוב והונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיפים 16(א) ו-17 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986. למשיב 2, יליד 1963, מייחס כתב האישום עבירת נסיון רצח, לפי סעיף 305(1) לחוק; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בנסיבות 335(א)(1) לחוק; נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק (שתי עבירות); שינוי זהות של רכב, לפי סעיף 413ט לחוק (שתי עבירות); קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק (שתי עבירות); חטיפה, לפי סעיף 369 לחוק; שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402 לחוק; איומים, לפי סעיף 192 לחוק; החזקת נשק ונשיאת נשק, לפי סעיף 144 (א) ו-(ב) לחוק (ריבוי עבירות); חטיפה לשם סחיטה, לפי 372 סיפא לחוק; סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק; כליאת שווא, לפי סעיף 377 סיפא לחוק; גניבה, לפי סעיף 384 לחוק; גניבת כרטיס חיוב והונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיפים 16(א) ו-17 לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986.

ג.

כתב האישום מגולל פרשה של ארבעה אישומים שונים בהם היו המשיבים מעורבים, למשיב 1 יוחסה מעורבות באישום הראשון והרביעי, ולמשיב 2 מעורבות בכל ארבעת האישומים. על פי הנטען באישום הראשון , במועד שאינו ידוע ולפני 8.9.09, גמלה בליבו של המשיב 2 ההחלטה להמית את ל.כ. לשם כך פנה המשיב 2 אל המשיב 1 בבקשה שיאסוף מידע על ארחותיו של ל.כ., המשיב 1 עשה כן והעביר את המידע שנאסף למשיב 2, תוך שהוא יודע שהמידע עלול לשמש לביצוע פשע או להקל על ביצועו. ביום 8.10.09 בסמוך לשעה 21:30 הגיע המשיב 2 כנטען למקום מגוריו של ל.כ. כשהוא עוטה תחפושת, מצויד באקדח ולאחר שהחליף את לוחיות הזיהוי של רכבו. המשיב 2 התקרב אל ל.כ. אשר החנה את רכבו, ופנה אליו באמתלת שווא כדי שיפתח את חלון רכבו. משעשה כן ל.כ. ירה לעברו המשיב 2 כנטען שתי יריות. ל.כ. נפצע כתוצאה מירי זה. על פי הנטען באישום השני , אשה בשם מרינה והמשיב 2 קשרו קשר לביצוע שוד של שני משרדי חלפנות כספים בהם עבדה מרינה. לשם כך הציגה מרינה את המשיב 2 בפני מעסיקיה כאיש עסקים, ובאופן זה למד המשיב 2 על מוצאותיהם ומבואותיהם של משרדי החלפנות. במסגרת יחסי האמון ששררו בין מרינה לבין בעלי המשרדים נחשפה למנגנוני האבטחה במשרדים וכן לצירופי הכספות, ומיד לאחר פיטוריה ממשרדי החלפנות העבירה את מפתחות המשרדים למשיב 2 על מנת שישכפלם. בהמשך לכך, קשר המשיב 2 עם שניים נוספים קשר לחטוף את ל.ז. עובדת המשרד ולשדוד בצוותא את משרדי החלפנות; לשם כך הצטיידו בנשק ובאמצעים שונים. ביום 5.2.10 הגיעו השלושה אל סמוך לביתה של ל.ז. וארבו לה, משיצאה את ביתה, חטפוה והכניסוה באלימות ובאיומים לרכבם. משהגיעו למשרד החלפנות הורו לל.ז. לנטרל את האזעקה במקום ולפתוח את הכספת. משנפתחה הכספת הוציאו ממנה כספים בשווי של כמיליון ₪, ולאחר מכן קשרו את ל.ז. ונמלטו מן המקום. על פי האישום השלישי , החל ממועד שאינו ידוע ועד תאריך 13.4.10 החזיק המשיב 2 בדירה בפתח-תקוה אחד עשר כלי נשק ללא אישור כדין. על פי האישום הרביעי , במועד שאינו ידוע קשרו המשיבים עם אחרים קשר לחטוף את א.מ., אשר על פי מידע מוקדם שאספו היא בעלת ממון. לשם כך, ערכו במשך תקופה, סיורי הכנה בקרבת מקום מגוריה, ועקבו אחר שגרת יומה ומיקום אמצעי אבטחה בסביבת המגורים. בהמשך הצטיידו באמצעים שונים לשם הוצאת תכניתם אל הפועל. ביום 11.4.10 בסמוך לשעה 9:15, הגיעו המשיב 2 ושני האחרים לביתה של א.מ. וחטפוה משם יחד עם עוזרתה; משם הסיעון לדירה שהוכנה מבעוד מועד בפתח תקוה, כלאון שם ושמרו עליהן לסירוגין, משך שלושה ימים. במהלך תקופת כליאתן הגיע למקום המשיב 1, כשהוא עוטה מסכה שחורה ובידיו חבילת מסמכים. בהמשך לכך, ביום 11.4.10 בסמוך לשעה 22:15 נטלו אחד מהנאשמים הנוספים והמשיב 2 את כרטיס האשראי של א.מ. ומשכו מחשבונה סכום כסף של 7,000 ₪. כתנאי לשחרורן ותוך הטלת אימה, כפו המשיבים על א.מ. להורות לרואה החשבון שלה בלוקסמבורג להעביר לחשבון המשיב 2 בבנק בבולגריה סכום של 3.5 מליון דולר. א.מ. כתבה מכתב כפי שהורו לה, אותו שלח המשיב 1 לרואה החשבון באמצעות מכשיר פקסימיליה ממלון הילטון בתל אביב. ביום 13.4.10 הסיע המשיב 2 את א.מ. ועוזרתה לבית העוזרת בבית שמש, ובמהלך נסיעה זו נעצר על ידי המשטרה. יוער, כי נגד הנאשמים הנוספים בכתב האישום הוגשו כתבי אישום נפרדים.

ד.

עם הגשת כתב האישום לבית המשפט המחוזי הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בהחלטתו מיום 13.10.10, הורה בית המשפט המחוזי (השופט קאפח) על מעצר המשיב 1 עד תום ההליכים. נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו, וכי אחד הנאשמים הנוספים, גולל בחופשיות ומבלי ששמו של המשיב 1 הוזכר על ידי חוקריו, את פרשת החטיפה נשוא האישום הרביעי. הנאשם הנוסף התייחס מפורשות לחלקו של המשיב 1 באירועים. נקבע, כי גרסת הנאשם הנוסף "מושתתת על אדנים מוצקים". כן נקבע, כי קיימת ראיות נוספות הקושרות לכאורה את המשיב 1 לאירוע, בהן התבטאויות נוספות של הנאשם הנוסף וממצא דנ"א המיוחס למשיב 1, אשר נמצא על כובע צמר ששימש את החוטפים. נקבע, כי גם ביחס לאישום הראשון ישנן ראיות לכאורה, שכן המשיב 1 הציג גרסה מופרכת על פניה לפיה ביצע את המעקב בעבור אחר, ונמצאו אי אמיתות ופירכות בגרסאות שמסר. לבסוף הוסף, שאין בנמצא חלופה שיש בה לאיין את מסוכנותו ומעצרו הוארך כאמור. נמסר על ידי המבקשת, כי נוכח ההחלטה בעניין משיב 1 הביע בא כוח משיב 2 הסכמתו למעצר המשיב 2 עד תום ההליכים ולפיכך הורה בית המשפט על מעצרו בהתאם.

ה.

ביום 4.11.10 ערר המשיב 1 לפני בית משפט זה על ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים, ואולם לאחר שיג ושיח מחק בא כוח המשיב 1 את הערר (בש"פ 8105/10; השופטת נאור).

ו.

ביום 2.2.11 הורה בית המשפט המחוזי על שליחתו של המשיב 2 להסתכלות פסיכיאטרית עד ליום 14.2.11 או עד לסיום ההסתכלות, לפי המוקדם.

הבקשה

ז.

בבקשה נטען, כי מסוכנותם של המשיבים נלמדת מחומרת המעשים המיוחסים להם. עוד נטען, כי חומרת העבירות ונסיבות ביצוען מלמדות, כי אין חלופה שבכוחה לאיין את מסוכנותם הרבה וכי חלוף הזמן לא הקהה מסוכנות זו. נטען, כי שמיעת ההוכחות במשפטם התעכבה בשל דחיות רבות מטעם ההגנה שביקשה ללמוד את החומר, בשל סוגיית הסדרת ייצוגו של משיב 2, ובשל אשפוזו הפסיכיאטרי של המשיב 2. נמסר, כי לעת זו השיב המשיב 1 לכתב האישום ואילו המשיב 2 טרם עשה זאת; אולם, ביום 2.2.11 החלה שמיעת ההוכחות בתיק, נשמעו שלושה עדי תביעה והוגשו אמרות ומוצגים רבים בהסכמה. עוד נמסר, כי עשרה מועדי הוכחות קבועים במהלך החודשים פברואר-אפריל השתא, כולם בתקופת ההארכה המבוקשת.

הדיון – משיב 1

ח.

כאמור, ביום 17.2.11 נדון עניינו של המשיב 1. עו"ד בן זאב טענה למדינה בראשונה, כי בא כוח המשיב 1 הצהיר בשעתו בבית המשפט, שאם יימצאו ראיות לאישום הרביעי – של החטיפה – לא יהא צורך בדיון לחלופת מעצר. לשיטת המדינה, אמנם ההליך נמשך יתר על המידה, גם בשל חילופי סניגורים (פעם אחת אצל המשיב 1, שלוש פעמים אצל המשיב 2). ואולם, נשמעו עד כה שישה עדי תביעה, מתוכם 4 מהותיים- כגון מתלוננים בחלק ניכר – ושליש מראיות התיק כבר מצוי בפני בית המשפט; ישנם מועדים קבועים למארס ואפריל והתיק מתקדם בצורה משביעת רצון. הכוונה היא לעמוד בסוף הארכה זו באחרית פרשת התביעה, ועוד נאמר, כי נאשמים בתיק ששוחררו, חלקם היה קטן משל משיב זה. צוין עוד, כי תלוי ועומד נגד המשיב 1 כתב אישום, וכן הורשע בתיק אחר בפגיעה בפרטיות.

ט.

עו"ד וייס טען למשיב 1, כי אין מיוחס לו באישום הרביעי נוכחות בחטיפה עצמה וכן בדירה שבה הוחזקה הנחטפת לאורך מספר ימים על-ידי שאר הנאשמים, למעט נוכחות של שעתיים בלבד; אשר להצהרה בפני בית המשפט המחוזי, היא באה בהקשר של טענת היעדרן של ראיות לכאורה, ולמירב קיום ראיות סיוע. עוד נאמר, כי נאשמת מרכזית באישום השלישי שוחררה למעצר בית; נטען, כי שבעה חודשים לאחר הגשת האישום לא נתקבל חומר חקירה שעיקרו תמלילי העד המרכזי נגד המשיב 1, וגם לא הגיעו עדים למשפט; המשיב 1 "שבוי" בתיק שרק ארבעה עדים בו הם הדרושים לו עצמו לחקירה. המדובר, כך נטען, באדם שאין לו כמעט עבר פלילי ויש מקום לתסקיר ולחלופה. ועוד, הישיבות שנקבעו לא יספיקו לסיום פרשת התביעה, ויתכנו עדים שיעידו יותר מיום אחד.

י.

יצוין כי לדברי הפרקליטות, חומר החקירה זרם להגנה, והעדים שזומנו, למעט שניים, העידו.

הדיון – משיב 2

יא.

ביום 22.2.11 נדון עניינו של משיב 2. עו"ד סיימון מסר כי תמה ההסתכלות הפסיכיאטרית ושולחו נמצא כשיר לעמוד לדין, אך נוכח סכנה אבדנית הוא אזוק בידיו ורגליו למיטה בבית המעצר, ובנסיבות אלה אין הסניגור – שהיה מסכים להמשך המעצר אילולא כן – יכול ליתן הסכמתו; על המדינה לבאר לשיטתו כיצד יוחזק המשיב 2 שלושה חודשים, ולא באופן לא אנושי. על כן ניתן להסתפק לעת זו בהארכה של שבועיים, לשם הבהרת דברים.

יב.

באת כוח המדינה סברה כי נושא תנאי המעצר עניינו עתירת אסיר, והמדובר בנאשם מרכזי בכתב האישום; על כן אין עניין תנאי המעצר צריך להשליך על הארכת המעצר,

מה גם שקבועים מועדי הוכחות רבים להארכה הקרובה.

הכרעה - משיב 1

יג.

עיינתי בבקשה ובנספחיה, וכן בכתב האישום נגד המשיב 1 (בעברו חוקר פרטי) שעניינו קבלת דבר במרמה ופגיעה בפרטיות; בכתב אישום אחר הורשע המשיב 1 - כאמור - בפגיעה בפרטיות ונדון למאסר חודש וחצי, למאסר על תנאי וקנס. בהחלטת השופט קאפח מ-13.10.10 נקבע קיומן של ראיות לכאורה לאישום הרביעי וכן לאישום הראשון, ונפסק כי אין בנמצא חלופה שתפיג את מסוכנותו. עוד יצוין, כי מעורבים אחרים בפרשה שהגיעו להסדר טיעון נדונו ל-12 ו-11 שנות מאסר.

יד.

תפקידו של בית משפט זה בתיקים לפי סעיף 62 הוא בקרת ההליך. בנסיבות, וחרף העיכובים השונים, משקבועים עתה מועדי הוכחות במספר ניכר סבורני כי "נקודת האיזון" טרם נעה, ויש מקום להארכת המעצר המבוקש ב-90 יום מ-17.2.11. את המסוכנות העולה מן הפרשה, לרבות בהקשר פעילותו של משיב זה, אין ניתן להפיג לעת הזאת. חזקה על בית המשפט המחוזי כי יקבע מועדי המשך קרובים לפי הצורך.

הכרעה – משיב 2

טו.

משיב זה הוא בודאי דמות מרכזית בפרשה, כעולה מכתב האישום ומן הראיות לכאורה, וכפי שציין בא כוחו, אילולא השאלה הקשורה במצבו הנפשי ובתנאי מעצרו היתה ניתנת ההסכמה להארכה. בצדק ציינה הפרקליטה כי נושא תנאי המעצר הוא עניין לעתירת אסיר, והפניתי את הסניגור לעניין זה, ואולם, ראיתי לנכון לעיין בחוות הדעת הפסיכיאטרית, המציינת אשפוזים פסיכיאטריים גם בעבר (בארץ מוצאו של המשיב, אוזבקיסטאן, וברוסיה). גם במהלך הבדיקות (שנעשו למורת רוח הפסיכיאטרים בנוכחות אנשי שב"ס), היה המשיב 2 כבול באזיקים ברגליו, ובחלק מן הבדיקות גם בידיו. במהלך הבדיקות נמצאו ברשותו להבי סכיני גילוח; כן דיוח המשיב 2 לרופאים על נסיונות אבדניים בעבר; לא נמצאו סימנים פסיכוטיים "מג'וריים" (כנאמר); צוין כי המשיב 2 מסוגל לעמוד לדין ולהבין את מהות האישומים, וכנראה שגם בעת העבירה לא היה במצב פסיכוטי. עם זאת הומלץ, בשל התכנון האבדני הנטען, שהמשיב 2 ישהה בתנאי פיקוח.

טז.

בנסיבות נראה לי כי יש מקום להארכה המבוקשת של 90 יום מ-17.2.11; ואולם,אני מורה כי הפסיכיאטר בבית המעצר "הדרים" יבדוק ללא דיחוי, היום או מחר, את המשיב 2, ויחליט מה הדרך הנכונה להחזקתו בתנאים סבירים בהתחשב במצבו ובחשש האבדני מזה, ובצרכיו ובפן האנושי מזה. מבין אני כי שירות בתי הסוהר חושש מאבדנות, וטעמו עמו, אך הדעת נותנת שיש דרכים מתאימות להתמודדות עם הדבר. ככל שלא יהא המשיב 2 שבע רצון מן ההסדר שייקבע, בידי בא כוחו לעתור עתירת אסיר, שאני מניח כי תישמע ללא דיחוי. בכפוף לכך מתקבלת הבקשה.

סיכום

יז.

הבקשה מתקבלת איפוא לגבי שני המשיבים והמעצר מוארך ב-90 יום מ-17.2.11 או עד לסיום התיק (בכפוף לאמור לגבי משיב 2).