בש"פ 10680/02 סלאם רובאעי נ. מדינת ישראל

כנגד העוררים הוגש כתב אישום המייחס לעוררים 2-1 עבירות של רצח בכוונה תחילה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והצתה, ולעורר 3 עבירות הצתה וסיוע לאחר מעשה. על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 11.8.02, עת שהמנוח ואשתו הגיעו במכוניתם לביתם, ובעוד הם יושבים במכונית, הגיעו למקום העורר 1 (להלן: סלאם ) והעורר 2 (להלן: באסם ) ברכב מסוג G.M.C. (להלן: הרכב ). סלאם יצא מהרכב כשהוא אוחז אקדח בידו, כיוון את נשקו לכיוון המנוח, וירה לעברו מספר יריות. לאחר מכן יצא באסם מהרכב כשאקדח בידו, וירה גם הוא מספר יריות אל עבר המנוח. כתוצאה מהירי נפטר המנוח ואשתו נפצעה. לפי הנטען, לאחר האירוע נמלטו סלאם ובאסם מזירת הירי, חברו לעורר 3 ויחדיו הציתו השלושה את הרכב. לבקשת המאשימה, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של שלושת העוררים עד לתום בירור משפטם. כנגד החלטה זו הופנה הערר שלפניי. ביום 23.12.02 קיבלתי את עררו של העורר 3, והוריתי על שחרורו בתנאים מגבילים. החלטה זו מתייחסת לעררם של סלאם ובאסם.

2.האשמת שני העוררים ברצח בכוונה תחילה ובגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות מבוססת, בעיקרה, על גרסתו של מוחמד לחלוח (להלן: לחלוח ), מודיע משטרתי אשר היה עד ראיה לאירוע. לחלוח התקשר לאיש הקשר שלו במשטרה מזירת האירוע מיד עם סיומו, דיווח לו על הרצח ומסר לו את שמותיהם של סלאם ובאסם אותם זיהה כמבצעי הירי. הוא סירב למסור במשטרה עדות בכתב – בשל חשש לחייו ולחיי משפחתו – וחקירתו הוקלטה ותועדה ללא ידיעתו במצלמת וידיאו. טענת הסניגורים לפני בית המשפט המחוזי הייתה, כי גרסתו של לחלוח נסתרת על-ידי הראיות האחרות המצויות בידי התביעה. עוד הצביעו הם על-כך שטרם הומצאה לתביעה חוות-דעת בליסטית ביחס לתרמילי הירי שנמצאו בזירת האירוע. כאשר תומצא, טענו, אפשר ויתברר כי הירי בוצע מאקדח אחד, ובכך תאוין גרסת לחלוח שלפיה בוצע הירי משני אקדחים שונים. השופט המלומד בחן בהחלטתו את גרסתו של לחלוח אל מול ראיות נוספות המצויות בידי התביעה. השופט קבע, כי הסתירות אשר בינה לבין הראיות האחרות אינן מהותיות. מסקנתו הייתה כי בגרסת לחלוח – יחד עם יתר הראיות המצויות בחומר החקירה – יש כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית לאשמת העוררים. בהחלטתו ציין השופט המלומד, כי אף אם חוות הדעת הבליסטית תגלה כי התרמילים שנמצאו בזירת הרצח נורו מאקדח אחד, לא יהיה בכך כדי לשנות מסקנה זו.

בערר שלפניי השיגו הסניגורים על מסקנת בית המשפט המחוזי בדבר קיומן של ראיות לכאורה לאשמת העוררים. את עיקר יהבם השליכו הסניגורים על ממצאי חוות הדעת הבליסטית – שהכנתה הסתיימה בינתיים – ולפיהם כל התרמילים שנמצאו בזירת האירוע אכן נורו מאקדח אחד. עוד טענו הסניגורים, כי גרסתו של לחלוח אינה מתיישבת עם הודעותיהם של עדי ראיה אחרים שנכחו בזירת האירוע בעת התרחשותו. עיינתי בנימוקי הערר בכתב והאזנתי לטיעוני הסניגורים. כן עיינתי בעיקרי הראיות שאליהן הופניתי על-ידי הצדדים. מסקנתי היא, כי בדין קבע בית המשפט קמא כי קיימות בחומר החקירה ראיות לכאורה לביסוס אשמתם של העוררים.

3.טענתם העיקרית של הסניגורים, כאמור, היא כי קיימת סתירה מהותית בין גרסתו של לחלוח לבין ממצאי חוות הדעת הבליסטית. לגישתם, לא ניתן ליישב בין הממצא העובדתי, שלפיו נורו כל הקליעים מאקדח אחד, לבין גרסתו של לחלוח, כי הרצח בוצע על-ידי שני יורים בשני אקדחים שונים. טענה זו אין בידי לקבל. לפי גרסתו של לחלוח התבצע הרצח בשני שלבים. בתחילה יצא סלאם מהרכב כשבידו אקדח וירה לכיוון המנוח. בשלב כלשהו קפא סלאם על מקומו, ואדם נוסף, שזהותו לא הובררה, ניגש אל סלאם כשבידו אקדח והובילו בחזרה אל הרכב. תוך כדי כך, כיוון סלאם את אקדחו לכיוון לחלוח, ואחותו של לחלוח, אשר עמדה לצדו וחששה לחייו, הפילה אותו ארצה כדי להגן עליו. לאחר מכן, יצא מהרכב באסם וירה מספר יריות נוספות אל עבר המנוח באקדח שהחזיק בידו. אכן נכון הדבר, כי לדברי לחלוח הוא הבחין בעת האירוע בשלושה אנשים שאחזו באקדחים, וכי שניים מהם ירו אל עבר המנוח. אולם תיאורו של לחלוח היה פרי התרשמותו ממראה עיניו בזמן האירוע, ואין להסיק ממנו דבר ביחס למספר כלי הנשק אשר שימשו לביצוע הירי. תיאורו של לחלוח, כי שני היורים ירו לעבר המנוח בפרקי זמן שונים – שהפוגה הפרידה ביניהם – עשוי להתיישב עם הממצא שלפיו בוצע הירי מכלי נשק אחד. יצוין שגרסת לחלוח לפיה כלל אירוע הירי מטח יריות אחד, הפוגה, ולאחריה מטח יריות שני, אומתה על-ידי כל העדים לאירוע, לרבות עדים שאך שמעו את היריות. לא למותר לציין, כי לחלוח אינו מעיד בחקירתו על שהתרחש במהלך ההפוגה בירי, שכן בנקודת זמן זו הופל ארצה על-ידי אחותו, אשר ביקשה להגן עליו מפני היורה שכיוון את אקדחו לעברו. נמצא כי האפשרות שסלאם העביר לבאסם את האקדח לפני יציאתו של באסם מן הרכב, אינה נסתרת על-ידי עדותו של לחלוח ועשויה להתיישב עמה.

4.טענה אחרת שהעלו הסניגורים בעררם היא, כי גרסתו של לחלוח אינה מתיישבת עם גרסאותיהן של אשת המנוח ושל אחותו של לחלוח, אשר נכחו במקום האירוע בזמן ביצוע הרצח. טענתם היא, שבעוד שמגרסת לחלוח עולה כי הרצח בוצע על-ידי שני יורים, הרי שמעדויותיהן של השתיים עולה כי הרצח בוצע על-ידי יורה אחד בלבד. גם טענה זו אין בידי לקבל. העיון בהודעותיהן של שתי העדות מעלה כי הן לא ראו את התרחשות הירי במלואה. אשת המנוח מוסרת בהודעתה, כי מששמעה את מטח היריות הראשון, יצאה מן המכונית בה ישבו היא ובעלה המנוח, והסתתרה מאחוריה. רק לאחר המטח הראשון, הציצה מבעד למכונית וראתה את נהג הרכב יורד ממנו ויורה לעבר בעלה. את מטח היריות הראשון לא ראתה היא כלל. עדות זו, לא רק שאינה סותרת את גרסתו של לחלוח, אלא אף מחזקת אותה, שכן אף לפי גרסת לחלוח, נהג הרכב (באסם) הוא שירה במנוח את מטח היריות השני. מעדות אחותו של לחלוח עולה כי גם היא לא ראתה בבירור את ההתרחשות כולה. לדבריה, כששמעה את היריות הביטה אל עבר מקור הירי וראתה את נהג הרכב ואדם נוסף, שהחזיק אקדח בידו וירה לעבר המנוח. בשלב זה הפילה את אחיה ארצה בשל חשש שהיורה יפגע בהם, ואת יתר ההתרחשות, עד שברח הרכב מהמקום, לא ראתה. המסקנה היא, אם כך, שאין בין הודעות אלה ובין גרסת לחלוח משום סתירה.

עדותה של אשת המנוח, טוענים הסניגורים, סותרת את גרסת לחלוח בנקודה נוספת. בעוד שאשת המנוח טענה כי היורה אותו ראתה היה רעול פנים, הרי שלפי גרסת לחלוח פניהם של שני היורים היו חשופים. בעניין זה לכאורה קיימת סתירה בין שתי הגרסאות. אולם איני סבור כי יש בכוחה של עדות האישה, בשלב זה, כדי לגבור על עדותו של לחלוח. ראשית, הודעת אחותו של לחלוח מחזקת לכאורה את גרסתו לפיה היו היורים חשופי פנים. לדבריה, "אני לא מכירה את אנשים שירו על ריאד ועפאף ואם אראה אותם לא אזהה בגלל שראיתי אותם לרגע אחד ולא יכולתי לדעת את תיאורם". מדברים אלה עולה, כי הסיבה שהעדה אינה יכולה לזהות את היורים אינה העובדה שהם היו רעולי פנים, אלא העובדה שראתה אותם לפרק זמן קצר בלבד; ואף אין להניח כי פרט כה בולט כמו כובע גרב על פניהם היה נעלם מעיניה או מתיאורה. שנית, את זהותם של היורים מסר לחלוח לאיש הקשר המשטרתי ממקום האירוע, דקות ספורות לאחר שהתרחש הירי. לדידי, העובדה שגרסתו ניתנה "כמעט ב'שידור ישיר'" – כלשונו של השופט המלומד – מחזקת עד מאוד את אמינותה הלכאורית. בשלב זה, די בשני טעמים אלה כדי להכריע את הכף לטובת גרסתו של לחלוח. למותר לציין, כי הכרעה סופית בין גרסתו לבין גרסת אשת המנוח מקומה להתקבל במשפט.

5.בית המשפט המחוזי פירט בהחלטתו את עיקרי התשתית הראייתית המצויה בידי התביעה לביסוס אשמתם של העוררים. לא אחזור על הדברים, אך אציין בקצרה ראיה חשובה אחת, והיא לוח איכון מכשירי הטלפון הסלולאריים של העוררים. ממצאי לוח האיכון מראים כי סלאם שהה באזור האיכון של זירת הרצח בדקות שאחרי הירי (אשר בוצע בשעה 20:30 לערך), וזמן קצר לאחר מכן שהה באזור האיכון של מקום שריפת הרכב. עוד עולה מלוח האיכון, כי העורר 3 שהה במועד ביצוע הרצח ובשעתיים שקדמו לו באזור האיכון של מקום שריפת הרכב. חלק מהשיחות שביצעו השניים נערכו ביניהם. ממצאים אלה, לא רק שקושרים את העוררים 1 ו- 3 לזירת האירוע במועד בו בוצע הפשע, אלא אף מפריכים את גרסת האליבי אותה העלו שלושת העוררים בחקירתם. העוררים טענו כי ביום הרצח הסתובבו יחדיו בעיר עכו במשך כל היום, ועזבו אותה בשעה 19:00 עת החלו בנסיעה לכיוון העיר טבריה. לוח איכון מכשירי הטלפון מפריך בבירור גרסת אליבי זו. ראשית, עולה ממנו כי סלאם והעורר 3 שהו באזור הרצח ובאזור שריפת הרכב בזמן הרלבנטי. שנית, חלק מהשיחות שערכו השניים היו, כאמור, האחד עם השני; בעוד שלפי גרסתם הם שהו יחדיו במשך כל אותו היום. כשעומתו העוררים עם ממצאים אלה, הם בחרו לשמור על זכות השתיקה. ראיות אלה, יחד עם יתר הראיות המצויות בידי תביעה, יוצרות לטעמי תשתית ראייתית לכאורית מספקת להצדקת מעצרם של העוררים 2-1 עד לתום בירור משפטם. בהתחשב במהות העבירות ובנסיבות ביצוען, המעידות על מסוכנתם הרבה של העוררים, צדק בית המשפט המחוזי משדחה את האפשרות להסתפק לגביהם בחלופת מעצר.

6. הערר נדחה.