בש"פ 10725/06 מדינת ישראל נ. סמי רג'בי

זוהי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 31.12.2006, או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 2063/06 בבית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט נ' סולברג), לפי המוקדם.

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות, איומים, תקיפה סתם והחזקה ונשיאה של נשק שלא כדין. על פי כתב האישום תקף המשיב בשלושה אירועים את ראיד אבו תאיה (להלן: המתלונן ) ואת בני משפחתו בנשק קר וחם, על רקע סכסוך קרקעות בין משפחת המשיב למשפחת המתלונן. שתי המשפחות מתגוררות בשכונת סילוואן בירושלים וכתב האישום מתאר עימות שפרץ בין המשיב למתלונן ואחיו בתחילת שנת 2006 במהלכו החליפו הצדדים מהלומות הדדיות והמשיב היכה את האחים בכלי דמוי גרזן ופצע את אחי המתלונן ברגלו. כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 17.3.2006, הגיע המשיב לביתו של המתלונן, קילל את משפחתו ואף הוציא אקדח ואיים כי יהרוג אותו ואת כל בני-משפחתו. כעבור יומיים, ביום 19.3.2006, פרץ עימות נוסף בין המשיב למשפחת המתלונן במהלכו שלף המשיב אקדח וירה מספר רב של כדורים לעבר בני משפחת המתלונן. אחד הכדורים פגע בירכו של המתלונן והוא נזקק לטיפול רפואי.

2.

עם הגשת כתב האישום הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 14.4.2006 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו. עוד קבע בית המשפט כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על המסוכנות הנשקפת ממנו, המועצמת נוכח עברו הפלילי הכולל הרשעות בעבירות הצתה ותקיפה וכן נוכח התיקים הפליליים הנוספים התלויים ועומדים נגדו. בית המשפט הוסיף וציין בהחלטת המעצר כי שירות המבחן אף הוא לא המליץ על חלופה בעניינו של המשיב.

3.

משחלפו תשעה חודשי מעצר ומשפטו של המשיב טרם הסתיים, עותרת המבקשת להארכת מעצרו למשך תשעים ימים, על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק

המעצרים ). לטענתה המסוכנות הנשקפת מן המשיב מצדיקה את המשך מעצרו, במיוחד נוכח עברו הפלילי ונוכח נסיבות ביצוע העבירה. אשר לקצב התנהלות המשפט מציינת המבקשת כי עד כה התקיימו שלושה דיוני הוכחות בהם נשמעו חמישה עדי תביעה ואף נעשה ניסיון גישור שלא צלח. שני מועדי הוכחות נוספים קבועים לחודש ינואר 2007 ולהערכת המבקשת ניתן לסיים את המשפט בתוך תקופת ההארכה המבוקשת ולא תידרש הארכה נוספת. המשיב טוען מצידו כי אין מקום להארכת המעצר והוא מלין על התמשכות ההליכים בעניינו שנגרמו לדעתו עקב התנהלותה של המבקשת. עוד מעלה המשיב טענות שונות לעניין הכרסום שחל במהלך הדיונים בראיות התביעה.

4.

אכן, קצב הדיונים בתיק זה עד כה איננו מספק וניתן היה לצפות כי תיק בהיקף כזה יסתיים בתוך תשעה חודשי המעצר. אולם, מעיון בפרוטוקול הדיונים עולה כי התמשכות ההליכים נובעת בעיקרו של דבר מגורמים שאינם בשליטת המבקשת (הליכי גישור; עיצומים בבית המשפט; שירות מילואים של התובע ומחלתו) ומכל מקום המשפט מצוי עתה בשלב מתקדם ונראה כי יש בסיס להערכת המבקשת לפיה ניתן לסיים את המשפט בלא להידרש להארכת מעצר נוספת. נתון זה מהווה שיקול מהותי המטה את הכף לטובת הארכת המעצר המבוקשת (ראו בש"פ 3969/00 מדינת ישראל נ' אדינייב, תק על 2000(2) 57, פיסקה 7 (2000)), בהצטרפו לכך שהמעשים המיוחסים למשיב סיכנו חיי אדם ועלולים היו להסתיים באבידות בנפש, דבר המלמד על מסוכנותו המובהקת והוא הדין בהרשעותיו הקודמות בעבירות אלימות. אשר לטענות שהעלה המשיב לעניין הכרסום שחל בחומר הראיות, הלכה היא כי מקומן של טענות אלה בהליך של בקשה לעיון חוזר ואין להן מקום בבקשת הארכה (ראו בש"פ 7325/03 מדינת ישראל נ' מזאריב , תק על 2003(3), 558).

אשר על כן אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב כמבוקש.