בש"פ 10797/07 חדאד זיאד בן חנא נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה, אשר קיבל את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום חיפה. בית משפט השלום הרשיע את המבקש, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות ושבועת שקר. בית משפט השלום החליט לבטל את הרשעתו של המבקש ולהטיל עליו ביצוע עבודות לטובת הציבור. בית המשפט המחוזי ביטל, כאמור, החלטה זו, בציינו כי חומרת העבירות אינה מאפשרת להימנע מהרשעת המבקש. על פי הסכמה בין בעלי הדין, הוטל על המבקש קנס בסך 4,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו.

2.פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 21.6.2007. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 18.12.2007. נטען בבקשה כי ביום 10.9.2007 פנה המבקש לבא-כוחו הנוכחי לשם יעוץ כדי להגיש בקשה לרשות ערעור. נטען כי המבקש סבר לתומו כי תקופת הפגרה לא חלה במניין הימים וכי התקופה להגשת ערעור היא 45 ימים. על כן סבר שניתן להגיש ערעור עד ליום 23.9.2007. בבקשה נטען כי לא יהא זה הוגן לאפשר לטעות טכנית גרידא לחרוץ את גורלו של המבקש ויש להעדיף את זכותו למצות את ההליכים העומדים לרשותו עד תום. המשיבה מתנגדת לבקשה.

3.לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. נקודת המוצא מצויה בסעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. מהוראת-חוק זו עולה כי בשונה מההליך האזרחי, אין צורך ב"טעמים מיוחדים" לשם הארכת מועד בפלילים. ביסוד גישה זו מונח הצורך במתן שיקול-דעת רחב לבית-המשפט בנוגע להארכת מועד להגשת ערעור שעניינו חפותו או אשמתו של אדם וכן מידת עונשו. ברי עם זאת, כי מתן אורכה בהליכים פליליים אינו נעשה כדבר שבשגרה. הכלל הוא כי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק, בעוד שהארכת מועד הינה היוצא מן הכלל. הארכת מועד תינתן רק בהתקיים טעם ממשי המניח את הדעת (ראו, בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.2006). מבחן זה נעוץ בהכרח להתחשב בעקרון סופיות הדיון; בצורך בהצבת גבול להימשכות ההליכים; באינטרס של הצד שכנגד ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות והוודאות המשפטית; ונוכח הקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור שהוגש באיחור. בהקשר זה נפסק כי ככל שמשך האיחור ארוך יותר, כן יגבר משקלם של הנימוקים האחרים הנוטים לדחיית הבקשה.

4.הבקשה שלפני הוגשה באיחור ניכר אשר לא ניתן לו הסבר של ממש. הבקשה הוגשה כחצי שנה לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש היה מיוצג כל העת לאורך ניהול ההליכים בערכאות השונות. בטענת המבקש כי סבר שימי הפגרה אינם באים במניין הימים אין כדי להצדיק איחור כה משמעותי בהגשת ההליך. בבקשה לא הוסבר מדוע נדרש פרק זמן כה ממושך מיום שפנה המבקש לבא כוחו ועד להגשת הבקשה. לכך יש להוסיף כי, על פני הדברים, סיכויי ההליך קלושים. מדובר בערעור "בגלגול שלישי" אשר אינו מעורר שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים.

אי לכך, הבקשה נדחית.