בש"פ 10809/03 מדינת ישראל נ. רובשן רפייב

המשיבים הובאו לדין באשמת ביצוען של עבירות אלימות קשות ביותר על רקע סחיטה. נטען, כי הם היו חלק מחבורה אשר נטפלה למתלונן על לא עוול בכפו, ודרשו ממנו סכום של 2,500 ₪. משסירב המתלונן לדרישה, הוא הוזמן למפגש בפארק בשכונת שפירא בתל-אביב, ולשם הוא הגיע עם מספר מחבריו. עד מהרה התברר למתלונן ולאלה שהיו עמו כי למעשה מדובר במארב, שבמהלכו הותקפו המתלונן וחבריו באלימות קשה, וחלקם אף נדקרו. בגין כל אלה יוחסו למשיבים עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, שוד והיזק בזדון. למשיב 1 יוחסה גם עבירה של זיוף שטר-כסף, לאחר שנמצא כי הוא מחזיק בשבעה שטרות של 100 דולר אמריקאי, בידיעה שהם מזויפים.

מלכתחילה הוגשו נגד המשיבים כתבי אישום נפרדים, נגד רפייב ביום 20.3.03, ונגד מיכילשוילי ביום 10.4.03. עם הגשתם של כתבי האישום עתרה המדינה למעצרים של המשיבים עד תום ההליכים, וביום 20.4.03 נעתר בית המשפט לבקשה זו.

בימים אלה חולפים להם תשעה חודשים מאז הוגשו כתבי האישום, וכידוע, מכוח מצוותו של סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, זהו גם המועד שבו אמור היה משפטם של המשיבים להסתיים. למרבה הדאבה, המציאות שונה מן הקצה אל הקצה. מאז הוגשו כתבי האישום התקיימה ישיבת הוכחות אחת (ביום 7.12.03), שבמהלכה נחקר עד התביעה הראשון, אולם חקירתו הנגדית טרם הסתיימה. ואם נדמה היה כי מכאן ואילך יימשכו ההליכים בקצב מזורז כדי להדביק את הפיגור, מתברר כי להמשך הדיון נקבעו שלושה מועדים בלבד, הראשון בחודש פברואר 2004 והאחרים בחודשים מרץ ומאי . ולא למותר להזכיר, כי מדובר בכתב אישום בו רשומים עשרים ושבעה עדי תביעה, ואפשר שגם ההגנה לא תפגר בתחום זה.

אכן, המעשים המיוחסים למשיבים, חמורים הם ומהווים ראיה לסכנה הגלומה במשיבים לציבור בכלל, ולעדי התביעה בפרט. אולם, גם לנאשמים מסוגם עומדות חזקת החפות והזכות לחירות, ולשתיים אלו נועד סעיף 61 לחוק לתת מענה. ובמלים אחרות, כוונת המחוקק היתה לומר, שגם כאשר מוכחת בעניינו של נאשם עילת מעצר, ונקבע שאין מקום להשתמש בחלופה אחרת, יש לקיים את משפטו במהירות סבירה כדי ששמיעתו לא תגלוש מעבר לתשעה חודשים מיום הגשתו של כתב האישום. נדמה כי אין צורך לומר עד כמה רחוק השלב אליו הגיע משפטם של המשיבים מאותה מטרה שהציב המחוקק, וחוששני שאם לא תימצא הדרך לקבוע מועדים קרובים נוספים לשמיעתו של תיק זה, קרוב לודאי שתידרשנה הארכות מעצר נוספות, שאת מספרן קשה לשער.

לפיכך, ובצד החלטתי להיעתר לבקשת המדינה עקב חומרתן המופלגת של העבירות, מתבקש בית המשפט המחוזי להידרש בהקדם לשאלה כיצד ניתן לקדם את הדיון בעניינם של המשיבים, שאם לא כן תשוב ותעלה השאלה אם בנסיבות שאליהן נקלע תיק זה, יש מקום להוסיף ולהחזיק את המשיבים במעצר.

לסיכום, אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים - בעניינו של רפייב החל מיום 20.12.03, ובעניינו של מיכילשווילי החל מיום 10.1.2004 - או עד למתן פסק דין בת.פ. 40078/03 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הכול לפי המוקדם.