בש"פ 1086/99 ג'וסלין אלחדד נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפיה שוחררה העוררת בתנאי מעצר בית מלא מחוץ לעיר באר שבע.

1.העוררת ואדם נוסף בשם מקסים סנדרוסי (להלן: מקסים) הועמדו לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בגין עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. לעוררת יוחסה עבירה נוספת של שיבוש הליכי משפט.

לפי המתואר באישום הראשון, בחודשים נובמבר עד דצמבר 98' החזיקו הנאשמים בדירתה של ניקול בוסקילה (להלן: ניקול) בבאר שבע, סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של 839.98 גרם, וכן 3696 טבליות סם מסוכן מסוג MDMA במשקל כולל של 1,181.73 גרם. בנוסף, החזיקו הנאשמים שלא בהיתר משקל אלקטרוני המשמש להכנת סם מסוכן.

על-פי המתואר באישום השני, המיוחס לעוררת בלבד, ביום 16.12.98 נעצרה ניקול, והסמים אשר היו בביתה נתפסו. אנשי המשטרה הסתירו את דבר מעצרה של ניקול, והמתינו בביתה על מנת לבדוק מי יבוא לקחת את הסמים או חלק מהם. עובדת נוכחותם של אנשי המשטרה בדירתה של ניקול, נודעה לעוררת. באותו יום, ביקשה העוררת מאחותה של ניקול לגשת לביתה של ניקול, אך לא לומר לשוטרים כי היא אשר שלחה אותה, אלא לספר כי במקרה הגיעה למקום. זאת, כדי למנוע מאנשי המשטרה לדעת כי מעצרה של ניקול ותפיסת הסמים, ידועה לה. עקב כך, הואשמה העוררת בשיבוש הליכי משפט.

2.עם הגשת כתב האישום נגד העוררת והנאשם הנוסף מקסים, ביקשה המדינה את מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ג' גלעדי) הורה על מעצרו של מקסים עד תום ההליכים נגדו. עדותה של ניקול כי מקסים הביא את הסמים לדירתה והורה לה לא לחטט בחבילות, בצירוף עדותה כי מקסים הוא אשר הביא לדירתה את המאזניים האלקטרוניות, וכן העובדה שטביעות האצבעות של מקסים נמצאו על אריזות הסמים שנתפסו; כל אלה שכנעו את השופט קמא כי קמה נגדו תשתית ראייתית לכאורית, כנדרש בשלב זה של ההליכים. השופט קמא הוסיף וקבע כי אם אכן עסק מקסים בסחר בסמים מסוכנים, הרי בהיותו משוחרר, הוא יוכל להמשיך בעיסוקו ולסכן על ידי כך את הציבור. אשר על כן, הורה השופט קמא על מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

מסקנתו של השופט קמא בעניינה של העוררת היתה שונה, שכן הראיות הלכאוריות כנגדה, היו לדעתו פחות חד משמעיות. אמנם, טביעות אצבעותיה של העוררת נמצאו על אריזות הסמים שנתפסו, ודי בהן כדי להוות ראייה לכאורה כנגדה. עם זאת, סבר השופט קמא כי עוצמת התשתית הראייתית הלכאורית נגד העוררת חלשה היא: ניקול לא העידה מאומה על הקשר של העוררת לחבילות שהביא מקסים לדירתה. לא הוכח קיומו של קשר ישיר, בין העוררת למקסים. העובדה כי טביעות אצבעותיה של העוררת נמצאו על אריזות הסמים היא ראיה לכאורה שהעוררת נגעה באריזות, אולם, הוא סבר כי אין ראיה ישירה שהיא ידעה מה מצוי באריזות אלה.

בהתחשב בעוצמתן המופחתת של הראיות נגד העוררת וכן בהתחשב בכך שאין לעוררת הרשעות קודמות, סבר השופט קמא כי ניתן להסתפק בעניינה בחלופת מעצר, ובלבד שהעוררת תשהה מחוץ לעיר באר שבע, במעצר בית מלא. אשר על כן, שוחררה העוררת בערובה, בתנאי מעצר בית מלא בדירת חברתה בתל-אביב.

3.בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט קמא לשחרר את העוררת בתנאי מעצר בית מלא מחוץ לעיר באר-שבע. באת כוחה של עוררת מבקשת כי יאופשר לעוררת להימצא במעצר בית מלא או חלקי בבאר שבע. זאת בהתחשב בחולשת הראיות הלכאוריות כנגד העוררת, וכן בהתחשב בכך ששני ילדיה הרכים של העוררת נתונים במעון יום בבאר שבע.

4.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הכתוב שבפניי, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו המפורטת והמנומקת של השופט המלומד.

ההסבר שהעלתה בפניי באת-כוח העוררת לעניין הימצאות טביעת אצבעותיה של מרשתה על חבילות הסמים שנתפסו, יתברר בבית המשפט קמא במסגרת הדיון על-פי כתב האישום. אין בהסבר שהועלה בפניי כדי ליטול מכוחן הראייתי הלכאורי של טביעות האצבע שנמצאו. (ראו: בש"פ 1024/97 מוסא נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם), בש"פ 4277/98 מדינת ישראל נ' מילאד (טרם פורסם) וכן בש"פ 2504/96 עבאס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

סוג הסמים אשר בגינן הועמדה העוררת לדין וכמותם, מצביעים על מסוכנות אשר בדרך כלל, די בה כדי להקים עילת מעצר ללא חלופה.

בא-כוח המדינה טען בפניי כי הטעם להרחקתה של העוררת מן העיר באר שבע נעוץ בסיכון, שבהיותה קרובה לזירת האירוע, תוכל העוררת להמשיך לפעול בעסקי הסמים. בא-כוח המדינה הוסיף וטען כי נוכחותה של העוררת בבאר שבע, עלולה להרתיע את ניקול, שבביתה נמצאו הסמים, מלהעיד. לחשש האחרון מפני שיבוש הליכי משפט, ישנה אחיזה בתיק.

הנה כי כן, החלטת בית המשפט קמא הינה החלטה שקולה, המביאה בחשבון את חומרת העבירות המיוחסות לעוררת ואת הסיכון הנשקף ממנה מחד, אל מול העדר עברה הפלילי של העוררת, העוצמה המוחלשת של הראיות נגדה והצורך לצמצם ככל הניתן את הפגיעה בחירותה מאידך. סבורה אני כי האיזון שנעשה על-ידי השופט קמא הינו ראוי, ואיני רואה להתערב בו.

אשר על כן, הערר נדחה.