בש"פ 4277/98 מדינת ישראל נ. חאתם סאלם מילאד

1.המשיב מואשם ברצח בכוונה תחילה של חוסאם חסונה (להלן: "המנוח") ובחבלה חמורה בנסיבות מחמירות במוסא נופל (להלן: "מוסא"), ברחבת השוק בלוד בתאריך 10.5.98 בסביבות השעה 11:00.

על פי כתב האישום, חברו המשיב ואחרים כדי להמית ביריה את המנוח. הם הצטיידו ברובים, תחמושת, מכונית גנובה, כובעי גרב וכפפות, הגיעו לאזור השוק בלוד ומשהגיע המנוח למקום ברכב, פתחו עליו באשר בירי אוטומטי והרגוהו. כמו כן, פגעו באדם נוסף.

המבקשת ביקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

בית המשפט המחוזי סקר את הראיות כנגד המשיב וקבע כי אף שהראיות בתיק הן ראיות חלשות, עדיין הצטברותן של הראיות מגיעה כדי "ראיות לכאורה". עם זאת, קבע השופט קמא, כי למרות שכאשר מדובר בעבירות רצח, עילת המעצר קבועה בחוק כחזקה, הרי לאור "חולשת" הראיות, האיזון הראוי מצדיק שחרור המשיב בתנאי מעצר בית מלא בצרוף ערבויות. על כך הערר שבפנינו.

2.עיקר טענות הצדדים סב סביב שאלת קיומן של "ראיות לכאורה", כאשר לטענת המבקשת ישנן ראיות כאלה ודין המשיב להיעצר עד תום ההליכים נגדו ואילו לטענת ב"כ המשיב, לא קיימות "ראיות לכאורה" נגד המשיב ולפיכך אין עילת מעצר נגדו.

3.א) הראיה העיקרית כנגד המשיב הינה טביעת אצבעו אשר נמצאה על גבי שמשת החלון הקדמי ימני (ליד מושב הנהג) של מכונית המאזדה אשר הייתה מעורבת בביצוע הרצח (להלן: "המאזדה"). המשיב מסביר - בהודעותיו במשטרה - את הימצאותה של טביעת האצבע במאזדה, בנסיעתו הרבה בטרמפים ביציאתו מכפר מגוריו ג'ואריש ובחזרתו אליו, מאחר ומוניות נמנעות מלהיכנס לכפר בגלל סכסוכי הדמים שבו. לדבריו, ייתכן שבאחת מאותן נסיעות, נסע הוא במאזדה והשאיר בה טביעת אצבע.

ככלל, השגות ובכלל זה "הסבר", להמצאות טביעת אצבע של חשוד, במקום הפשע, מקומן במשפט גופו ולא בדיון המעצר (י' קדמי על סדר הדין בפלילים (מהדורה משולבת ומעודכנת תשנ"ז, חלק ראשון) 203), אך ההסבר וסבירותו נשקלים גם שעה שנבדק קיומן של ראיות לכאורה לצורכי מעצר עד תום הליכים (קדמי, שם, 202; ב"ש 295/80

יצחקי נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(1) 213). הימצאות טביעת האצבע במכונית המעורבת ברצח, מהווה ראיה לכאורית נגד העורר אם כי, ההסבר איננו חזק דיו כדי למוטט ראיה חשובה זו. ככל ראיה אחרת, יהיה עליה להיבדק במשפט עצמו לאור הסבר העורר ויתר הנסיבות.

ב.ראיה נוספת נגד המשיב הנה, רישומים של שיחות פלאפון השייך למשיב, שסופקו על ידי חברת מוטורולה. לכאורה, על פי אותם נתונים, היה המשיב בסביבות מקום הרצח בזמן שבוצע. עם זאת, מעירה חברת פלאפון, כי המידע המסופק על ידה איננו מדוייק. אמירה זו מצידה של חברת פלאפון וטענותיו של העורר כנגד הסקת מסקנות נגדו מאותן שיחות פלאפון ומתן הסבריו להן, הם עניין למשקלן של הראיות ולא לעצם קיומן וקבילותן. הנתונים פועלים לכאורה נגדו וקושרים אותו לכאורה לסביבת מקום האירוע בזמן הרלבנטי.

ג.המשיב טען לאליבי. לטענתו, נמצא הוא בקיבוץ גזר משעות הבוקר עד השעה 11 - שעת הרצח; או אז, עזב הוא את הקיבוץ ולא שב אליו. עדות נייטרליות - ענת שרמן ולימור גבעוני - אומרות, שראו את המשיב בגזר, בין השעות 11:30-12:00. לדברי ענת שרמן, נראה המשיב כמי שיצא ממקלחת, "שער קצת רטוב נקי מאוד". המשיב סרב לערוך עימות עימה ודרש את נוכחות עורך דינו. בדברים אלה נסתרת לכאורה טענת האליבי של המשיב. גם על כך יהיה על בית המשפט ליתן את דעתו במהלך המשפט.

ד.המשיב נתפס - יחד עם שלושת המעורבים האחרים - ברכב מסוג איסוזו בכניסה לג'ואריש, ועולה מן הראיות כי למקום הרצח - עובר לביצועו - הגיעה מכונית מאזדה ממנה יצאו הרוצחים שנמלטו בה לאחר ביצוע הרצח ובמרחק לא רב עצרו ועברו למכונית מסוג איסוזו, מכונית מן הסוג בה - כאמור - נתפסו הארבעה. המשיב לא זוהה כמי שהיה במאזדה או כמי שירד ממנה ונכנס למכונית האיסוזו. הוא נתפס בה יחד עם האחרים. הוא ניסה להסביר את נוכחותו במכונית האיסוזו בכך שבקש טלפונית מחבר, לבוא לאסוף אותו מגזר והחבר הגיע במכונית איסוזו כשנמצאים בה עוד שניים. שאלת ההתאמה בין הסברו והסבר חברו, ושאלת התיישבותם של הסבריו עם יתר הראיות, תדונה ותלובנה גם הן במהלך המשפט.

ה.נערכה בדיקת רוק שנמצא בכובע גרב שנמצא במאזדה ולא נמצא בבדיקת מז"פ שהרוק הוא של המשיב. המשיב סרב לתת דגימת רוק והרוק שעל הכובע הושווה לזה שנמצא על בדל סיגריה שעישן המשיב. נמצאו גם מספר שערות בכובע שלא ניתן היה לבודקן ולהשוותן לשערו של המשיב. על כך ניתן לומר, כי היו בזירת הרצח יותר משותף אחד ולפי העדויות, שני החשודים ברצח היו חבושים בכובעי גרב ואחד הכובעים לא נמצא; כך שלא בהכרח, חבש המשיב את הכובע שנמצא ואין ללמוד מהעדר ממצאים, דברים לזכותו או לחובתו.

לכל אלה נוספות ראיות נסיבתיות שאין צורך לפרטן, שכן, די באלה המפורטות לעיל כדי להוות ראיות לכאורה.

4.סיכומם של דברים, לפנינו מערכת ראיות המהוות אבני פסיפס, שבשלב זה, די בהן כדי להוות ראיות לכאורה המספיקות לצורך מעצר עד תום הליכים, ואין בחומר החקירה עליו הצביע הסניגור המלומד, כדי למוטטן.

5.לאחר שמיעת כל הראיות, ייתן בית משפט לכל אחת מהן ולכולן יחד את המשקל הנכון ויכריע בשאלות של מהימנות ובהתאם לכך יכריע בדינו של המשיב אם להרשעה ואם לזיכוי והכל על סמך התמונה הכוללת שיצור חיבורן של אבני הפסיפס זו לזו. המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה ראיות אשר בסיום המשפט יהיה בכוחן להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי. בשלב זה, מצביע מכלול הראיות כי קיימות ראיות גולמיות, שלגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתו בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יביא לראיות המבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י , פ"ד נ(2) 133, 146 ו-ז, 147 ג-ד, 151 ב-ד).

נראה לי אפוא, כי בענייננו, יש תשתית ראייתית לכאורית לצורך מעצר וקמה עילת מעצר, עד תום ההליכים נגד המשיב.

6.עם זאת, שומה על בית המשפט לבדוק בכל מקרה וגם במקרה בו העבירה המיוחסת לנאשם היא עבירת רצח, חלופת מעצר.

הראיות נגד המשיב הן ראיות נסיבתיות בלבד אף שהן מספיקות כדי תשתית ראייתית לכאורית. לפיכך, נראה לי כי חלופת מעצר מתאימה תשיג את תכלית המעצר וניתן להסתפק בה כדפי שסבר השופט קמא.

7.אשר על כן, מורה אני על שחרור המשיב מן המעצר בתנאים שנקבעו על ידי בית משפט קמא ומוסיפה לכך כי, הפרת התנאים או תנאי מהם, תביא מידית למעצרו של המשיב. התנאים הם:

א.המשיב יפקיד בקופת בית המשפט פיקדון כספי ע"ס 20,000 ש"ח.

ב.המשיב יחתום על ערבות עצמית וימציא ערבות צד ג' ע"ס 100,000 ש"ח.

שני אלה להבטחת תנאי הערבות.

ג.המשיב ישהה במעצר בית מלא בכתובת מגורים שתאושר על ידי בית המשפט ותהא צפונה מחדרה או דרומה מאשקלון והמחזיק בדירה יופיע בבית המשפט על מנת שהתאמתו לקבל את המשיב לדירתו, תיבדק על-ידי בית המשפט. המשיב לא יצא מדירת המגורים הנ"ל עד תום ההליכים - למעט הופעה לבית המשפט לישיבות שנקבעו על ידי בית המשפט. המשטרה רשאית לבדוק בשעות השונות של היממה באם תנאי זה מתקיים.

ד.נאסר על המשיב לצאת מהארץ עד תום ההליכים ויוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. כמו כן, עליו להפקיד את דרכונו במשטרה, אם יש לו דרכון.

ה.נאסר על המשיב ליצור קשר, ישיר או עקיף, עם כל עד מעדי התביעה.

8.הפרת תנאי מתנאי השחרור תביא למעצר מיידי של המשיב.

9.המשיב יישאר במעצר עד למילוי כל התנאים לשביעות רצון בית המשפט המחוזי, אם טרם מילא תנאים אלו.