בש"פ 10865/06 אשר ישעיהו נ. מדינת ישראל

בשעת בוקר מוקדמת של אחד מימיו של חודש ספטמבר 2006, נעצר העורר על ידי שוטרים, ובבדיקת שכרות שנערכה לו נמצא בדמו אלכוהול בריכוז של 780 מיקרוגרם לליטר. בעקבות כך יוחסו לו עבירות של נהיגה בקלות ראש ונהיגה תחת השפעה של משקאות משכרים.

כתב האישום הוגש בחודש אוקטובר 2006, ובית המשפט לתעבורה התבקש להאריך צו פסילה מנהלי שהוצא נגד העורר. בית המשפט שוכנע כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחתן של העבירות, ובמסקנה זו לא מצאתי פגם, הואיל ולא רק תוצאתה של בדיקת הנשיפה עמדה לחובת העורר, אלא גם העובדה שהוא נראה כשעמידתו אינה יציבה, ופיו הדיף ריח חריף של אלכוהול. בנסיבות אלו הורה בית משפט השלום על הארכתה של הפסילה המנהלית עד לסיום משפטו, ובלבד שהיא לא תימשך מעבר לשנה. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי, נדחה.

לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בית משפט קמא. כאמור, מקובלת עלי ההשקפה כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי גם בטרם הוכרע דינם על ידי בית המשפט המוסמך. כך או כך, משפטו של העורר עתיד להישמע במועד קרוב (בחודש פברואר 2007), וגם מטעם זה לא ראיתי מקום להיעתר לו.

הערר נדחה.