בש"פ 10868/05 מדינת ישראל נ. ואדים בוקץ

א.בקשת הארכת מעצר שלישית לתקופה של 60 יום החל מיום 29.11.05, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן חוק המעצרים).

ב.ביום 9.12.04 הוגש כתב האישום בפ"ח 1039/04 כנגד המשיב, בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, שייחס לו בשלושה אישומים שונים עבירות של אינוס, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, הדחה בחקירה והיזק בזדון כלפי גרושתו. כן יוחס לנאשם אישום רביעי של עבירות איומים כלפי אדם שחשד בו כי הוא מתראה עם גרושתו. המשיב נעצר עד תום ההליכים.

ג.ביום 29.8.05 ביקשה המבקשת הארכת מעצר ראשונה בהתאם להוראת סעיף 62 לחוק המעצרים בבש"פ 8175/05. השופטת ביניש האריכה את מעצרו של המשיב עד ליום 30.9.05, נוכח המועד שקבע בית המשפט המחוזי למתן הכרעת הדין ביום 21.9.05.

נוכח ראיות חדשות שהגיש המשיב, נדחה מועד הכרעת הדין ליום 16.10.05. אשר על כן, ביקשה המבקשת ביום 23.9.05 הארכת מעצר שנייה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים בבש"פ 9062/05. ביום 27.9.05 הורה השופט גרוניס על הארכת מעצרו של המשיב ב-60 יום החל מיום 1.10.05. ביחס לטענות השונות שהעלה בא כוח המשיב בנוגע לדיות הראיות קבע השופט גרוניס כי בנסיבות העניין, הואיל והכרעת הדין תינתן תוך זמן קצר, אין צורך להידרש לטענות אלה.

ביום 11.10.05 ניתנה הכרעת הדין. בהכרעת הדין זוכה המשיב מחמת הספק משלושה מבין האישומים, לרבות עבירת האינוס, והורשע באישום השני, שעניינו תקיפה בנסיבות מחמירות, ארבע עבירות של איומים, והדחה בחקירה. כן קבע בית המשפט כי הטיעונים לעונש יישמעו בפניו ביום 7.12.05.

לאחר מתן הכרעת הדין ביקש בא כוח המשיב מבית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב למעצר בית חלקי, נוכח זיכויו מעבירת האינוס ונסיבותיו האישיות. בית המשפט דחה את הבקשה לשחרר את הנאשם למעצר בית ללא קבלת תסקיר מעצר, והורה לשירות המבחן על הגשת התסקיר.

ביום 30.10.05 התקיימה ישיבה נוספת בה לא נעתר בית המשפט לבקשת המשיב לשחרורו למעצר בית עקב עיכוב בהגשת תסקיר המעצר. בישיבה נוספת ביום 13.11.05 דחה בית המשפט את בקשת המשיב, נוכח אי ההמלצה בתסקיר המעצר לשחרורו.

ד.לטענת המבקשת מסוכנותו של המשיב רבה, והעבירות בהן הורשע מעידות על אלימותו ומסוכנותו ביחס לגרושתו. בהקשר זה נטען כי אף תסקיר המעצר קובע את מסוכנות המשיב. עוד נטען כי המשיב איים על גרושתו לבל תתלונן, וכי אם תתלונן יפגע בה לכשישתחרר. בנוסף נטען כי אבדה למשיב חזקת החפות עם הרשעתו.

ה.בדיון הטעים בא כוח המשיב, כי הנסיבות השתנו משזוכה שולחו משלושה אישומים, ואילו תלונה שהגיש הוא על סחיטה באיומים, אינה זוכה לטיפול. נטען כי יש ליתן משקל לאשר עבר על המבקש בטרם זוכה, נוכח האישומים הכבדים. הוזכרו גם נסיבותיו האישיות הקשות.

ו.(1) לאחר העיון ראיתי מקום להאריך את המעצר בשלושים יום. איני רואה טעם לעסוק לעת הזאת בחלופה ובשחרור. אכן, המשיב זוכה מאישומים אחדים, דבר שאין לבטלו; אך העבירה בה הורשע, שכללה בין השאר תקיפה קשה של המתלוננת וכן איומים, אינה מבוטלת, ותסקיר המעצר של שירות המבחן שהוגש זה לא כבר, ב-10.11.05, מסתיים באמירה כי "אנו מתרשמים מקיומה של מסוכנות, כמו כן אנו מעריכים כי החלופה (זוג קשיש – א"ר) אינה הולמת את מידת הסיכון במקרה זה, ולאור זאת אין אנו באים בהמלצה לשחרורו". משמעות הדברים ברורה, קרי, שאין זו העת לעיסוק בחלופה. סבורני איפוא כי יש מקום שהמשיב יישאר במעצר עד גזר הדין.

(2) שלושים יום מסתיימים לאחר תקופה הכוללת את הטיעונים לעונש לאחר שיימסר תסקיר (7.12.05), ומועד קצר לאחריה הנדרש למתן גזר הדין. לפיכך נראית לי הארכה לתקופה זו, וכך אני מורה.