בש"פ 10892/08 דניאל סהלו נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת דברת) מיום 21.12.08 בב"ש 22077/08, שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

ב.

בכתב אישום, שהוגש ביום 2.11.08, הואשם העורר באינוס, באיומים ובהפרת הוראה חוקית. באישום ראשון נטען, כי העורר בעל את המתלוננת באיומים ובניגוד לרצונה. באישום שני נטען, כי המעשים האמורים בוצעו תוך הפרת תנאי מעצר בית שהוטל על העורר בתיק אחר (בו הואשם בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ובאיומים).

ג.

עם הגשת כתב האישום התבקש מעצר העורר עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 12.11.08 (אשר לא צורפה לערר) נקבע קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והתבקש תסקיר מעצר מאת שירות המבחן. בתסקיר נאמר כי העורר, בן 31, עלה מאתיופיה בגיל 6, שירת שירות צבאי מלא, למד הנדסאות אך לא הגיש את עבודת הגמר. השירות לא התרשם מבעייתיות בתחום המיני, צוין כי לעורר היה קשר קודם, כולל מיני, עם המתלוננת. שירות המבחן ציין כי הוא מתרשם שישנה רמת סיכון, נוכח ההפרה הקודמת והעבירה הנטענת הנוכחית, אך התקשה להעריכה הואיל ולא נפגש עם המתלוננת; צוין עם זאת שהמתלוננת לא התנגדה, בשיחת טלפון, לחלופת מעצר המרוחקת מבאר שבע. ועוד, הועלו בתסקיר יתרונות לחלופה שהוצעה, בנצרת עלית, בפיקוח אחי העורר, שהצטייר בעיני שירות המבחן כדמות סמכותית בחיי העורר; אך נאמר כי האח עבר בעבר עבירת אלימות במשפחה, אלא שלא הורשע, בהמלצת שירות המבחן. האח ובת זוגו עובדים במפעלי מזון. השירות התקשה להעריך בסופו של יום, את רמת הסיכון, אך סבר כי אם יוחלט לשחרר לחלופה, ייעשה הדבר בצירוף איזוק אלקטרוני, מעצר בית מלא, ערבויות כספיות גבוהות ואיסור יצירת קשר עם המתלוננת.

ד.

בהחלטה נשוא הערר שלל בית המשפט את חלופת המעצר בבית אחי העורר. צויין, כי האח - שנחקר בבית המשפט - מפחית מחומרת העבירות שיוחסו לו עצמו, שבעובדותיהן הודה, ושעניינן תקיפת אשתו לשעבר וחבלה בה. עוד צויין, כי בת זוגו הנוכחית מצטיירת כדמות נורמטיבית, אך דומה שלא תוכל להעמיד לעורר גבולות. נוכח האמור, ונוכח העובדה שהמעשים המיוחסים לעורר עתה נעשו תוך הפרת תנאיו של מעצר בית,

הכריע בית המשפט שלא יהיה בחלופה המוצעת כדי ליצור את האמון הנדרש לנטרל את מסוכנותו של העורר.

ה.

בערר הוטעם, כי העורר אדם נורמטיבי, אשר שירת בצבא. נוכח הסכמת המתלוננת לחלופה מרוחקת, ועמדת שירות המבחן, אשר לא שלל חלופה זו, נטען כי די יהיה בה כדי לאיין את מסוכנות העורר; ובפרט הואיל ומדובר במעצר בית מלא, בפיקוח שני מפקחים. עוד נטען, כי לא היה על בית המשפט המחוזי לייחס משקל רב לכך שאחי העורר הפחית בפניו מחומרת המעשים שיוחסו לו בעבר; וכי אפשר שתנאי מעצר הבית שבהם היה העורר נתון, עת ביצע כנטען את המיוחס לו, לא היו ברורים לו דיים, ועל כן אירעה ההפרה.

ו.

בדיון טען עו"ד ליבדרו כי ההפרה שבה דובר היתה חד פעמית וחלקית ובכגון דא אין מחזירים בהכרח למעצר. נטען כי המסוכנות כלפי המתלוננת מופגת

על-ידי המרחק הכרוך בחלופה המוצעת; ועוד, האח בו מדובר, שבית המשפט התרשם מהקלת ראש מצדו בעבירה שעבר, היה אחר כך בטיפול, ועסקינן בגזר דין מלפני חמש שנים (31.12.03), ומאז חי האח נורמטיבית.

ז.

באת כוח המדינה ציינה, כי התסקיר מטיל ספק ביכולת העורר לכבד הגבלות ואיסורים, כלפי המתלוננת ואחרים, ולמסוכנות מצטרפת הפרת התנאים. כתב האישום שבגינו היו התנאים המגבילים

הקודמים עניינו עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ואיומים. כנטען תקפו העורר וחברו שוטרת, ומשהופלה על הקרקע על-ידי החבר השותף לעבירה, בעטו בה והכוה, והעורר איים עליה בלשון גסה. אשר למפקח המוצע, האח, צוין כי אי הרשעתו בעבירה בשעתו היתה בשל הסכמתו להשתלב בטיפול.

ח.

העורר עצמו אמר בדיון, כי אם ישוחרר לחלופה לא יסכן את משפחתו ויעמוד בכל מה שיוטל עליו.

ט.

לאחר התלבטות החלטתי לתת לעורר הזדמנות להוכיח את התחייבותו לעמוד בתנאים מגבילים כפי שיפורט להלן. אכן, נוכח שני כתבי האישום, אין העורר לכאורה טלית שכולה תכלת, הגם שחייו עד גיל 31, עד לקיץ האחרון היו במעגל הנורמטיבי (כתבי האישום מתייחסים לעבירות מאוגוסט ואוקטובר 2008). אשר למסוכנות, שאין לבטלה נוכח העבירה לכאורה שבכתב האישום ועמדת שירות המבחן, המקובלת עלי, הנה כפי שציינה השופטת נאור בבש"פ 5376/01 מדינת ישראל נ' זהראן (לא פורסם)

"אכן כל מי שעבר, לכאורה, עבירה לגביה יש חזקת מסוכנות, עלול לחזור על המעשים, ואולם, גם כאשר ישנה חזקת מסוכנות יש צורך לבדוק חלופת מעצר. סיכון קיים לעולם, אך השאלה היא מה מידת ההסתברות להתממשות הסיכון. נראה לי כי מעצר בית מלא תחת פיקוח בלתי פוסק, מקטין את ממדי הסיכון".

במקרה דנא, הן נוכח מרחק החלופה המוצעת ממקומה של המתלוננת - מבאר שבע לנצרת עילית - ונוכח עמדת המתלוננת, אפשר לכאורה לתת סיכוי לחלופה זו.

י.

אמנם, הפרת תנאי מעצר הבית על-ידי העורר מציבה סימן שאלה, והוא שגרם - בין השאר - להתלבטותי. אכן, לא בכל מקרה של הפרה התוצאה היא "מעצר מלא", אך כאן גם נעברה לכאורה העבירה הנוכחית במועד ההפרה. אך החלטתי בכל זאת ליתן, כאמור, סיכוי לחלופה, בתקוה כי כחודשיים שבהם שהה העורר במעצר וחוה חויה "נעימה" זו, הפיק את הלקחים הראויים והנחוצים.

י"א.

אשר לפיקוח, סימן השאלה שהציב בית המשפט המחוזי כלפי האח המפקח מובן, אך כיוון שחלפו שנים מאז התיק שבגינו עמד לדין, וכיום הוא מנהל כנמסר חיים נורמטיביים, יש לתת סיכוי, בנוסף לתנאים שייקבעו, לאחריות שיגלו הוא ובת זוגו.

י"ב.

על כן יוכל העורר להשתחרר לחלופה בבית אחיו בתנאים הבאים:

(1) מעצר בית מלא בפיקוח האח ובת זוגו, שבכל עת - בלא חריגים כלשהם - צריך מי מהם להימצא עמו בבית, ויוכלו גם להציע ערב שלישי שיאושר על-ידי בית המשפט. בידי המשטרה לבקר במקום מגורי האח ביקורי פתע ולבדוק את התקיימות התנאים, ואומר כללית כי כשמדובר במעצרי בית ראוי שהמשטרה תעשה כן, ככל הניתן.

(2) הפקדה בסך 12,000 ₪ וכן ערבויות בסך 25,000 ₪ כל אחת על-ידי העורר, האח ובת זוגו.

(3) איזוק אלקטרוני (תוך התקנת קו בזק בבית האח).

(4) צו עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון ככל שישנו.

(5) העורר לא ייצור כל קשר עם המתלוננת.

(6) השחרור יהא לאחר שיוסדרו התנאים 4-3-2.

י"ג.

העורר מוזהר לקיים את התנאים ככל משפטם וחוקתם, כדי שלא יהא צפוי שוב למעצר מאחורי סורג ובריח. בכפוף לאלה מתקבל איפוא הערר.