פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ 109/04
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
העוררת:
סופיה קוציק
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין
הפלילי על החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 23.10.2003 בב.ש. 92541/03
ובב.ש. 92766/03 שניתנו על ידי כבוד השופט ח' כבוב
תאריך הישיבה: י"ז בטבת
התשס"ד (11.1.2004)
בשם העוררת: עו"ד איגור
יוטקין
בשם המשיבה: עו"ד תמר
פרוש
החלטה
1.לפני ערר על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו (השופט ח' כבוב) מיום 23/10/03, בשתי בקשות שונות: ההחלטה הראשונה דנה בטענת העוררת כי יש לשחררה מהטעם שלא בוצעה בעניינה הקראה כראוי. ההחלטה השניה קבעה כי יש לעצור את העוררת עד תום ההליכים.
2.העוררת מואשמת (ביחד עם אחרת) בבית המשפט המחוזי בת"א-יפו בביצוע עבירות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, סרסרות, החזקה וניהול מקום לשם זנות ועושק. עפ"י כתב האישום כלאה הנאשמת האחרת את המתלוננת, אותה קנה אדם אחר, לקחה ממנה את כספי האתנן שקיבלה, והעבירה אותו לאחר תמורת כספים שהיא קיבלה. אותה נאשמת גם הורתה למתלוננת עם מי לקיים יחסי מין, כיצד ומתי. כעבור תקופה הועברה המתלוננת לשליטת העוררת אשר שכרה אותה. העוררת היתה מקבלת את ההזמנות מהלקוחות ומקבלת את כספי האתנן תמורת ה"שירות". אישום נוסף כנגד העוררת מייחס לה את שכירתה של מתלוננת נוספת, כליאתה ו"ניהול" הזמנותיה תוך לקיחת כספי האתנן, למעט סכומים קטנים.
3.לעניין טענת הפגם בהקראה: העבירות בהן מואשמת העוררת הן עבירות בהן קיימת חובת ייצוג. מסיבה שלא הובהרה עד תום הובאו העוררת והנאשמת האחרת להקראה 15 יום לאחר הגשת כתב האישום, כשהעוררת לא היתה מיוצגת. יום קודם פגשה אמנם העוררת את סניגורה, אך לא ידעה על מועד הדיון אליו הובאה. כתב האישום תורגם לנאשמות והוסבר להן, והן לא נדרשו להשיב לאישום. בתוך תקופת 30 הימים היה דיון, במעמד סניגורה של העוררת בהליכי מעצר, אך הוא מילא פיו מים. איני סבורה שנגרם לעוררת בנסיבות אלה עוות דין. אכן, ראוי לקיים את תחילת המשפט במעמד סניגור, והיה די והותר זמן לתקן את המעוות. ואולם איני סבורה שיש לאיין את הישיבה בה הוסבר כתב האישום ולקבוע כי אינה מהווה תחילת משפט. אין מקום, בשל כך בלבד שכתב האישום הוסבר בהעדר סניגור לשחרר את העוררת (ראו והשוו: בש"פ 1948/03 שילון נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(2), 869; בש"פ 8584/00 מדינת ישראל נ' עליה (טרם פורסם)).
4.לא בכדי השליך הסניגור יהבו על הטענה המשפטית האמורה. לגוף העניין אין ממש בערר. עיינתי בראיות שהוצגו לי ותמימת דעים אני עם הערכאה הראשונה כי קיימות ראיות לכאורה נגד העוררת. בצדק הורה בית המשפט על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים ולא מצא מקום לשחרורה לחלופת מעצר. היה גם מקום להבחנה בין העוררת לבין הנאשמת האחרת. בכל העניינים הללו נימוקי הערכאה הראשונה מקובלים עליי.
5. הערר נדחה.
ניתנה היום, י"ח בטבת תשס"ד
(12.1.2004).
ש
ו פ ט ת