בש"פ 1092-23 בש"פ 1092-23

בקשת רשות הערר דנן הונחה בפני היום, 7.2.2023, בשעה 19:30. הבקשה נסבה על מעצרו של המבקש, החשוד בעבירות רכוש ואיומים, לצרכי חקירה. בתמצית יצוין כי ניתנו בעניינו החלטות על שחרור לחלופת מעצר בתנאים שונים – תחילה בבית משפט השלום, ובהמשך לכך בבית המשפט המחוזי שהוסיף, בגדר החלטה בערר, על התנאים שקבע בית משפט השלום. בפועל, המבקש לא עמד בכלל התנאים ולכן נותר בשלב זה במעצר.

בבקשת רשות הערר שבפני נטען, בעיקרו של דבר, כי הישארותו של העורר במעצר גורמת לו עוול וכי הדבר מצדיק מתן רשות ערר בעניינו.

לאחר שנתתי דעתי לאמור בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המדינה, בשים לב לאמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטות בענייני מעצר ימים (ראו: בש"פ 3439/17 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (25.4.2017); בש"פ 3528/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (22.5.2021)). לא התרשמתי כי המקרה דנן נמנה עם החריגים המיוחדים לכלל האמור. לא למותר להדגיש את העובדה שהמבקש צפוי להיות מובא בפני שופט כבר מחר בשעה 12:00, ודרכו פתוחה לשטוח את מלוא טענותיו בהליך זה.

סוף דבר: בקשת רשות הערר נדחית.