בש"פ 1099-23 בש"פ 1099-23

1.בפני בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר שבע מיום 7.2.2023 (עמ"י 14607-02-23, השופט י' דנינו). בית המשפט המחוזי קיבל ערר על החלטתו של בית משפט השלום לנוער בבאר שבע מיום 6.2.2023 (6363-02-23, השופט ר' ימיני).

2.המבקש, יליד 2007, נחשד בביצוע עבירות של שוד וקשירת קשר לביצוע פשע, בצוותא חדא עם אחר. על-פי הנטען, ביום 2.2.2023 בשעה 19:40 לערך, המבקש והאחר שדדו קטין באיומים תוך שהם מחזיקים בסכינים, ולקחו ממנו טלפון נייד וכסף. המבקש נעצר עוד באותו הלילה, ואילו האחר לא אותר עד כה.

3.למחרת מעצרו, ביום 3.2.2023, ביקשה המדינה להאריך את מעצרו של המבקש בשבעה ימים וטענה בהקשר זה לקיומו של חשש למסוכנות ולשיבוש הליכי חקירה, בין היתר בשל כך שהאחר לא אותר. בדיון שנערך באותו יום בבית משפט השלום טען בא-כוחו של המבקש, כי המבקש הוא קטין נעדר עבר פלילי, כי חלקו באירוע פחות משמעותית משל האחר, וכי ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות שחרורו לחלופת מעצר הרחק מזירת האירוע. בית משפט השלום בחן את חומרי החקירה שהוגשו לעיונו וקבע כי אלו מקימים חשד סביר שהמבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו וכי מתקיימת עילת מעצר בשל חשש לשיבוש הליכי חקירה כמו גם בשל מסוכנותו. לצד זאת בית משפט השלום התרשם שניתן לאיין את עילות המעצר באמצעות מעצר בית מלא בפיקוח אמו של המבקש (המתגוררת באותה עיר שבה התרחש האירוע), ולפיכך הורה על שחרורו לחלופת מעצר בפיקוח ובתנאי ערבות (השופטת א' ליפשיץ).

4.על החלטה זו הוגש ערר מטעם המדינה אשר התקבל בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי התרשם כי יש הצדקה לביצוע פעולות חקירה נוספות בעת שהמבקש נתון במעצר, והדגיש כי ספק אם החלופה שהוצעה אינה מקרבת את המבקש למקום מגוריו של הקרבן. יחד עם זאת, בשל היותו של המבקש קטין, הורה בית המשפט המחוזי על הארכת מעצרו של המבקש עד ליום 6.2.2023, ולא למשך שבעה ימים כפי שהתבקש (עמ"י 6627-02-23, השופט ד' בן טולילה).

5.ביום 5.2.2023 הגישה המדינה בקשה שנייה להארכת מעצרו של המבקש בשבעה ימים נוספים. בדיון שהתקיים בבית משפט השלום נטען כי המבקש "קשר עצמו לאירוע" בחקירתו, וכי יש פעולות חקירה נוספות שנדרש לבצען בעודו נתון במעצר. בית משפט השלום עיין בחומרי החקירה ומצא כי החשד הסביר לביצוע המעשים על-ידי המבקש התחזק, וכי הוא מסר גרסה התואמת את ממצאי החקירה. לצד זאת, עמד בית משפט השלום על כך שהמבקש שיתף פעולה בחקירתו כך שהחשש לשיבוש הליכים פחת באופן משמעותי, וכן כי מעורבותו באירוע "הייתה מינורית בניגוד לאחר". על כן, הורה בית משפט השלום על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא עד ליום 13.2.2023 בבית דודו בעיר אחרת, בפיקוחם של הדוד ואמו של המבקש, ובתנאי ערבות.

6.גם על החלטה זו הגישה המדינה ערר לבית המשפט המחוזי, וזה התקבל. בית המשפט המחוזי התייחס הן למסוכנותו של המבקש והן לכך שחרף שיתוף הפעולה מצדו, קיים עדיין חשש לשיבוש הליכי החקירה. לצד זאת, הטעים בית המשפט המחוזי כי אי-מעצרו של האחר לא יצדיק כשלעצמו את המשך המעצר. לבסוף, ובהתחשב בגילו הצעיר של המבקש, הורה בית המשפט המחוזי על הארכת מעצרו עד ליום 9.2.2023 בשעה 10:00.

7.הבקשה שבפני הונחה על שולחני היום, 8.2.2023, למחרת החלטתו של בית המשפט המחוזי ופחות מיממה קודם לסיום המעצר הנוכחי.

8.לטענת המבקש, מוצדק לדון בבקשתו ב"גלגול שלישי" וזאת כיוון שהמקרה מעלה נסיבות מיוחדות ומאופיין בחוסר צדק. לגופה של ההחלטה, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל ראוי לכך שהוא קטין נעדר עבר פלילי אשר עצור זה כשישה ימים. עוד הוא טוען כי אין הצדקה להחזיק בו כ"בן ערובה" של החקירה עד לאיתורו ומעצרו של האחר.

9.עם הגשת הבקשה הוריתי על הגשת תגובת המדינה לה. המדינה מתנגדת לבקשה תוך שהיא חוזרת ומדגישה את המסוכנות הנשקפת מהמבקש וסומכת את ידיה על איזון השיקולים שבוצע בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. עוד מוסיפה המדינה כי בהתחשב בכך שמעצרו של המבקש הוארך עד מחר בשעה 10:00, אין הצדקה לדון בבקשתו ב"גלגול שלישי", וכן כי תיק החקירה בעניינו של המבקש הועבר לקבלת החלטה בדבר הגשת כתב אישום.

10.לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת בשים לב לאמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטות בענייני מעצר ימים (ראו: בש"פ 3439/17 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (25.4.2017); בש"פ 3528/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (22.5.2021)). בהתחשב בנסיבות המקרה ובעיקר בכך שמעצרו של המבקש צפוי להסתיים מחר בבוקר, איני סבורה כי מקרה זה נמנה עם החריגים המיוחדים לכלל האמור, וזאת מבלי להקל ראש במשמעות של כל יום מעצר, ולא כל שכן בעניינו של קטין. הנחתי היא שפעולות החקירה שהיה בהן צורך יבוצעו עד תום תקופת המעצר הנוכחית, וכי בהיעדרן של נסיבות חדשות, חוסר הצלחה באיתור שותפו לביצוע המעשים לא יוכל לשמש בסיס להמשך מעצרו של המבקש.

11.סוף דבר: הבקשה נדחית.