פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
110/13
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקש:
שחר גלייזר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בחיפה בתיק עמ"י 5302-01-13 מיום 3.1.2013 שניתנה על ידי כב' השופטת ח'
הורוביץ
בשם המבקש:
עו"ד אבי אמר
החלטה
1.
בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ח' הורוביץ ) בתיק עמ"י 5302-01-13, מיום 3.1.2013, במסגרתה התקבל ערר מטעם המשיבה על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ו' חאמד ) מיום 2.1.2013, ונקבע כי המבקש ייעצר עד ליום 6.1.2013 בשעה 13:00.
2.
המבקש נעצר ביום 1.1.2013 בחשד לגידול וייצור סמים והחזקת סם שלא לצריכה עצמית. על פי האמור בבקשה, בחיפוש שנערך בביתו של המבקש נתפסו סמים בכמות של 3.6 ק"ג
ברוטו. על פי האמור בהודעת הערר שהגישה המשיבה לבית משפט קמא, עולה כי בחיפוש בביתו של המבקש נתפסו, בנוסף לכמות הסמים האמורה, מעבדת סמים וכלים להפקת סמים וכן שני עצי קנאביס גדולים שצמחו בחצר הבית.
3.
בתום דיון שהתקיים בפני בית משפט השלום בבקשת המשיבה למעצרו של המבקש, קבע בית המשפט כי אמנם קיים חשד סביר לכך שהמבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו, אולם שחרורו למעצר בית לא ישבש את המשך החקירה, שכן אין חשש להשפעה על שיבוש פעולות החקירה שנותרו לביצוע, פעולות מז"פ בעיקרן. כמו כן, ציין בית המשפט כי למבקש אין עבר פלילי וניתן לאיין את הסיכון הנשקף ממנו באמצעות תנאים מגבילים. לפיכך, הוחלט כי המבקש ישוחרר למעצר בית מלא בבית אביו עד ליום 6.1.2013, בפיקוחו של האחרון.
4.
ערר שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל. בדיון בפני בית המשפט, טענה המשיבה כי ישנן פעולות נוספות, לבד מפעולות המז"פ, שנדרשות לצורך השלמת החקירה. עוד טענה, כי נוסף לעבירות שיוחסו למבקש בבקשה שהוגשה לבית משפט השלום, ישנו גם חשד לעבירת סחר בסמים. מנגד, טען המשיב כי ייחוס עבירה נוספת במסגרת הערר הוא הרחבת חזית אסורה. כאמור, בית משפט קמא קיבל את עמדת המשיבה. נקבע, כי לא ניתן יהיה להשלים את פעולות החקירה הנדרשות אלא אם ישהה המבקש ב מעצר מלא . אשר על כן, הורה בית המשפט על מעצרו של המבקש עד ליום 6.1.2013 בשעה 13:00. מכאן בקשת רשות הערר שלפני.
5.
טענתו של המבקש היא, כי לא ניתן היה להעלות את הטענה, לפיה מתבקש מעצרו גם על בסיס חשד לביצוע עבירה של סחר בסמים, במסגרת הערר, משטענה זו לא נטענה קודם לכן בפני בית משפט השלום.
6.
דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה חורגת מעניינו הפרטני של המבקש והיא אינה מעלה כל שאלה משפטית שטרם הוכרעה בפסיקתו של בית משפט זה. כידוע, הדיון בערר על החלטת מעצר אינו ערעור במובן הצר של המונח, אלא שמיעה מחודשת, שבגדרה ניתן להביא ראיות חדשות ולטעון טענות שלא היו לפני הערכאה הראשונה. על עיקרון זה עמד השופט (כתוארו אז) מ' חשין :
" בענייני מעצר, שלא כבעניינים אחרים, ידו של בית-משפט שלערעור היא כידו של בית-משפט קמא, וכל אחד מאלה אמור להחליט על-פי שיקול דעתו שלו ועל אחריותו . הנה-כי-כן, אפשר שיימצא לי כי החלטתו של בית-משפט קמא בענייני מעצר 'אינה נראית מופרכת', אלא שאני הייתי מגיע למסקנה אחרת לולא אותה החלטה. במקרה מעין זה חייב אני להחליט על-פי דעתי, ואמירה
כי לא אתערב בשיקול דעתו של בית-משפט קמא אין היא אמירה במקומה. טעם הדבר הוא, ש כל ערכאה בענייני מעצר דנה 'דה-נובו' , ועל דרך העיקרון שיקול 'מיתחם הסבירות' שיקול זר הוא בהחלטות על מעצר" (בש"פ 8445/01 זוארץ נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 11.11.2001), ההדגשות הוספו, צ.ז).
לא למותר להוסיף, כי אף סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, המעגן את זכות הערר על החלטת בית משפט בנוגע למעצר, קובע, כי השופט שדן בערר רשאי להיזקק לחומר ראיות חדש.
הנה כי כן, בית משפט שלערעור הדן בערר על החלטת מעצר, רשאי לשמוע טענות שלא נשמעו בפני הערכאה הראשונה, ובכלל זה טעמים חדשים שיצדיקו את בקשת המעצר, וזאת כדי שהחלטתו תתייחס למצב הדברים העדכני ביותר (ראו גם בש"פ 2137/12 מדינת ישראל נ' מסרהרט
(לא פורסם, 15.3.2012) .
7.
נוכח האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.
ניתנה היום, כ"א בטבת התשע"ג (3.1.2013).
ש ו פ ט