פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
11007/08
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
העורר:
צור רפאל
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בירושלים (השופטת בן עמי) מיום 21.12.08 בתיק ב"ש 5445/08
תאריך הישיבה:
ה' בטבת תשס"ט (1.1.09)
בשם העורר:
עו"ד א' הרמן
בשם המשיבה:
עו"ד ל' יונניאן
החלטה
א.
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת בן עמי) מיום 21.12.08 בתיק ב"ש 5445/08.
ב.
ביום 16.11.08 הוגש נגד העורר (יליד 1988) כתב אישום, בו יוחס לו שוד בחבורה. נטען, כי ביום 11.11.08 יחד עם שני נאשמים נוספים ואחרים תקפו אחר (להלן המתלונן ) באכזריות במשך כרבע שעה, נטלו ממנו סכומים ניכרים ומכשיר טלפון, והותירו אותו חבול. המתלונן איבד את הכרתו במהלך האירוע, ובסופו פונה לבית חולים. ביום 26.11.08 נעצרו שלושת הנאשמים עד לקבלת תסקיר מעצר בעניינים (ראו גם בש"פ 10673/08 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם)).
ג.
בית המשפט קבע, כי קיימות ראיות לכאורה שהעורר תקף את המתלונן. בכללן: הודעות המתלונן שזיהה את העורר כמי שחיטט בכיסיו; קלטת האבטחה; הודעת מנהל מועדון, שראה
את כל המעורבים מכים את המתלונן ואף ציין שהעורר נטל משהו מכיסו; הודעת הקטינה, שמסרה
כי העורר עם אחרים דיברו על כך שהמתלונן נושא עליו סכום ניכר; שינויים בגרסת העורר וראיות לכאוריות נוספות. נקבע, כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות, והוזכר שלעורר, "שחלקו היה החמור ביותר מבין כל החבורה", עבר פלילי. חרף האמור נקבע, "בהתייחס לגילם של המשיבים נראה לי כי יש מקום שיתקבלו בעניינם תסקירי מעצר שיתייחסו למידת המסוכנות הנשקפת מכל אחד מהם ולענין אפשרות הפגתה על ידי חלופת מעצר".
ד.
ביום 21.12.08 - לאחר קבלת תסקיר - קבע בית המשפט, כי חרף רצונם הטוב של הורי המשיב ("אנשים אכפתיים ורציניים"), לא ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בפיקוחם ובפיקוח מעסיקו. זאת בין היתר נוכח הנאמר בתסקיר בדבר בעיות התמכרות ונטייה לעיוות המציאות, דפוסים אלימים, ורפיפות הפיקוח מצד ההורים. תוארו גם בעיות רפואיות שמתוך פרטיות העורר לא אדרש אליהן. בסופו של יום דובר על רמת סיכון גבוהה, בשל בעיות התנהגות של העורר, ונוכח כל אלה נאמר: "אין בידנו להמליץ באופן חד משמעי על שחרורו". שירות המבחן בדק אפשרות של איזוק אלקטרוני, אך סבר כי נוכח "קשייו והפרעות התנהגות במצבו לאורך השנים" אינו מתאים לעמידה בכך.
ה.
בעברו של העורר שתי עבירות של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית והשתתפות בהתקהלות אסורה, ללא הרשעה, וכן ניסיון לגמילה בקהילת "רטורנו", שלא הושלם. בפני שירות המבחן טען לנקיון מסמים אך ולצריכת אלכוהול.
ו.
בערר נטען כלפי הקביעה שקיימות ראיות לכאורה, ובעיקר כלפי הקביעה כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. נטען, כי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לדברי שירות המבחן שאין דופי במפקחים המוצעים, לאמירות חיוביות שנכללו בתסקיר, ולכך שעברו הפלילי של העורר אינו בתחום האלימות. הודגש, כי שירות המבחן לא שלל את האפשרות של חלופת מעצר, וכי מסוכנותו של העורר באה לידי ביטוי כשהוא בחבורה וצורך אלכוהול - ושתנאי החלופה המוצעת (בישובם של ההורים) מבטיחים את הפגתה. סופו של דבר, נטען כי מדובר באדם צעיר בעל רקע לא קל, שעבר בעבר הליכי שיקום בהצלחה מסוימת, ושאיזון נכון של נסיבותיו מורה על שחרור לחלופת מעצר.
ז.
בדיון חזר עו"ד הרמן על האמור, אמר כי העורר הגיע למקום האירוע בשל מסיבת יום הולדת, וציין כי לשיטתו החשש לגבי הפיקוח הוא ערטילאי, ומנגד מצב בריאותו של העורר מצדיק שחרור. אשר לראיות, נטען שיש בהן כרסום, ולא העורר היה הרוח החיה. הוצגו תעודה של רופא העורר באשר למצבו הרפואי ובמיוחד בשנתיים האחרונות, וכן תיעוד רפואי משנת 2008 באשר לחוליו.
ח.
מנגד טענה באת כוח המדינה, כי מדובר בתקיפה אלימה, כי ישנה תשתית ראייתית נגד העורר כגורם מרכזי במסכת העבריינות. וכי הוא קושר עצמו לאירוע. לגבי עילות המעצר נטען, כי אין מדובר בבחור נורמטיבי כפי שהוצג על ידי הסניגור; הוזכר כי העורר הסתבך בפלילים בעבר, ונאמר כי משפחתו לא היותה גורם מרתיע, ולפיכך אינה מתאימה לחלופת מעצר.
ט.
לאחר שמיעת הצדדים ועיון בחומר החקירה, שלפיו ברי לכאורה כי העורר השתתף במעשה, והשאלה תהא הפרטים ומידת חלקו, סבורני כי אין לקבל את הערר כלשונו, קרי, לשחרר לחלופה המוצעת כמות שהיא לעת הזאת. שירות המבחן בחן חלופה זו, אך נמנע ממתן המלצה חיובית לגביה, ואף נימק עמדתו; ובית המשפט לא ימהר לפעול בניגוד להמלצה לא חיובית של שירות המבחן. ואולם, תסקיר המעצר מתאר מסכת חיים אישית ורפואית לא פשוטה, תוך נסיונות שיקום; סבורני כי בהתחשב ברקע האישי והרפואי, בעבר הלא מכביד, בחששות שמא מדובר במעידה שעלולה לעת הזאת לדרדר את העורר, ובגיל הצעיר - יש לשוב ולבחון אם ניתן להחמיר משמעותית את תנאי החלופה באופן שיאפשר את שחרור העורר אליה. זאת – מתוך הגישה שהובעה בבש"פ 5438/07 שיבלי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם), כי חלופה משמעה בצמצום הסיכון ככל האפשר, אף אם לא איונו . אמנם דומה, כי בהרחקת העורר למעצר בית מלא בישוב בו מתגוררים הוריו תיתכן הפחתה משמעותית של הסיכון הנשקף ממנו, שעל אודותיו דיבר שירות המבחן; אך דומני שלא הוברר די הצורך מה הקושי בענין הפיקוח האלקטרוני. לכאורה ניתן לבחון פיקוח הדוק יותר של מפקחים נוספים במעצר בית מלא, איזוק אלקטרוני, הפקדות וערבויות גבוהות . עיכוב יציאה, הפקדת דרכון ובקרה על-ידי המשטרה לפי שיקולה. אודה לשירות המבחן אם יוכל איפוא להגיש תסקיר משלים, שיבחן את החמרת החלופה ככל שהדבר אפשרי. התסקיר יונח בפני בית המשפט המחוזי בתוך שבועיים. הערר מתקבל איפוא אך במובן זה שיוזמן תסקיר משלים, בלא שאקבע כמובן מסמרות לשירות המבחן, ובודאי לא לבית המשפט.
ניתנה היום, י' בטבת תשס"ט (6.1.09)
.
ש ו פ ט