בש"פ 11008/05 חאמד עיד נ. מדינת ישראל

א.ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת יפה-כ"ץ) מיום 17.11.05 בב"ש 21690/05 לעצור את העוררים עד תום ההליכים המתנהלים נגדם בת"פ 8333/05.

ב.(1) ביום 2.11.05 הוגש נגד העוררים כתב-אישום בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חטיפה לשם סחיטה, תקיפה בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה, לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977.

(2) לפי עיקר הנטען בכתב האישום, ביום 30.10.05 קשרו העוררים קשר עם אחיהם הקטין לסחוט ולחטוף את המתלונן, בן 20, על מנת לקבל ממנו סכום כסף בסך של כ-800 ש"ח, שחב לאח הקטין. בהמשך היום חטפו העוררים ואחיהם את המתלונן, תקפוהו וגרמו לו חבלות, ודרשו ממנו להתקשר לבני משפחתו כדי שהללו יביאו את הכסף. בטרם שיחררוהו, איימו עליו לבל ימסור נגדם הודעה בחקירה.

(3) ביום 17.11.05 נעתר בית-המשפט המחוזי לבקשת המדינה והורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים, בקבעו כי אין בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין את מסוכנותם למתלונן ולציבור, הנלמדת ממעשי האלימות הקשה המיוחסים להם.

ג.(1) בערר נטען כי יש בחלופת מעצר שהוצעה, בתנאים מגבילים ותוך הרחקה ממקום מגוריו של המתלונן, כדי לאיין את מסוכנותם של העוררים, שהם נעדרי עבר פלילי. עוד נטען כי מדובר בסכסוך כספי ספציפי ואין מסוכנות של העוררים כלפי הציבור, וכי מסוכנותם של העוררים כלפי המתלונן הוקהתה נוכח סולחה שנערכה בין שתי המשפחות.

(2) בדיון טען בא כוחם של העוררים בנוסף, כי חויית מעצר ראשון קשה לשולחיו; וכן כי החלופה שהם מציעים – אצל ידיד המשפחה – יעילה. למצער, יש מקום לבקש תסקיר; מעצר אינו מקדמה על חשבון העונש.

(3) באת כוח המדינה ציינה, כי המסוכנות עולה גם מן העובדה שהוגשו כתב אישום בהקשרים אחרים נגד העוררים, וכן כי ישנו חשש לשיבוש הליכים. היא תמכה יתדותיה בפסיקה (בש"פ 7322/03 עמר נ' מדינת ישראל (לא פורסמה) (השופטת ביניש)) ועוד.

ד.לאחר העיון סבורני כי לעת הזאת אין מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, שנדרש בשני דיונים לסוגיית המעצר. כפי שצוין לא אחת, עבר נקי הוא שיקול חשוב בדיוני מעצר כאמת מידה לקביעת מסוכנות, קרי, שמא המדובר במעידה חד פעמית. גיל צעיר אף הוא כמובן שיקול, בנוסף לנסיבות העבירה. בנידון דידן נסיבות העבירה חמורות, מעשים קשים בשל מניע של מה בכך, נראה כי די בזאת כדי להכריע את הכף. מצטרף לכך גם החשש לשיבוש. אכן, בתנאים רגילים אולי היה עדיין - חרף האמור - מקום לשקול לזכות העוררים, בני 21 ו-25, את גילם הצעיר ועברם ללא הרשעות; אך דא עקא, שבדיון בערר נמסר, כי לחובת שניהם עומדים כתבי אישום; לגבי עורר 1 (חאמד) – כתב אישום שהוגש אך לאחרונה בתקיפת שוטר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו שעה שביקש לעצרו. נגד העורר 2 (חאלד) תלויים ועומדים שני כתבי אישום, שניהם מ-2002 שלא ברור מדוע לא תם בירור דינם, האחד עניינו שימוש ברכב ללא רשות (המינוח המשפטי למה שקרוי בלשון יומיום גניבת רכב) ונהיגה ללא רישיון וביטוח, והאחר – החזקת סם. הכף נוטה איפוא לעת הזאת להמשך המעצר. אציין כי הסולחה, גורם שאינו נעדר חשיבות, גם לדעת התביעה, היתה לנגד עיני בית המשפט המחוזי; מן הסתם יתכן שימוש בה לעת אחרת.

ה.אציין עם זאת, כי ככל שהמשפט יתקדם, יישמעו עדים (אם לא יהא הסדר טיעון, ואיני מביע כמובן כל דעה על כך) ויסוג משמעותית החשש לשיבוש הליכי משפט, יתכן שיהא מקום לעיון חוזר; אך כמובן אף על כך לא זו השעה להביע דעה.

ו.כאמור, אין בידי להעתר לערר.