בש"פ 1102/11 זכריה אדרי נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת חיימוביץ) מיום 2.2.11 בתיק מ"ת 24039-03-10 למעצר העורר עד תום ההליכים.

רקע והליכים קודמים

ב.

כנגד העורר, יליד 1963, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניהול, ארגון והכוונה של פעילות בארגון פשיעה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003; הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה; ארגון משחקים אסורים לפי סעיף 225 לחוק העונשין, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה; החזקה וניהול מקום משחקים אסורים לפי סעיף 228 רישא לחוק העונשין בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה; וכן עבירות שעניינן ערמה ותחבולה; הלבנת הון; הלוואות בריבית; הברחות טובין; השמטות מס ועבירות על חוקי המס השונים, שעניינן אי דיווח על רווחים והעלמת הכנסות ומקורות הכנסה.

ג.

כתב האישום מייחס לעורר ולנאשמים נוספים עבירות במסגרת ארגון פשיעה, ביניהן מתן הלוואות בריבית קצוצה, הפעלת מועדוני הימורים, הברחת סיגריות ושתיה חריפה, סחר בסמים והלבנת הון. במסגרת הארגון נעברו כנטען עבירות אלימות שונות שבהן אין העורר נאשם, ביניהן רצח, נסיונות לרצח, סחיטה באיומים וסחיטה בכוח בעזרת אמצעי לחימה שונים אשר הוחזקו בידי הארגון. במסגרת כתב האישום, מיוחסים לעורר ארבעה אישומים: על פי

האישום הראשון , שימש העורר כמנהל תחום ההלוואות בריבית של הארגון באזור באר שבע והנגב, ועסק יחד עם ראש הארגון בניהול מועדוני הימורים; העורר אף שימש, כנטען, כמפעילו של אחד מן החברים בארגון שעה שנתקל בקשיים בגביית החובות. על פי

האישום השני , הפר העורר מעצר בית אשר בו היה נתון, עת נפגש עם ראש הארגון ועם אדם נוסף (עד המדינה) בלילה שבו רצח הארגון את אלי אוזן ע"ה. על פי האישום

הארבעה-עשר , הפעיל העורר מועדוני הימורים מטעם הארגון, ואף הקצה "מסגרות אשראי" למהמרים. על פי

האישום החמישה-עשר , עסק העורר עם אחרים במסגרת הארגון במתן הלוואות בריבית. היקף ההלוואות שניתן על ידי הארגון האמיר לסך מצטבר של לפחות שמונה מיליון ₪. העורר פיקח מטעם הארגון על פעילותו של קזינו, אשר היה מצוי בספינה בבעלות הארגון שערכה הפלגות נופש בים התיכון. במסגרת הארגון השתמשו העורר ואחרים בספינה לצורך הברחת סיגריות ומשקאות חריפים שאותם רכשו בחנות פטורה ממכס בספינה; לאורך התקופה הניבה פעילות זו רווחים בסך של כעשרה מליון ₪. העורר והאחרים העלימו הכנסותיהם כנטען מרשויות המדינה,

והלבינו את ההון שהתקבל כתוצאה ממעשיהם.

ד.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. העורר לא חלק על כך שקיימת תשתית ראייתית לכאורית לקיומו של ארגון פשיעה, נוכח העובדה כי כך נקבע בעניינם של הנאשמים האחרים (ראו החלטת השופט הנדל בבש"פ 8845/10 מדינת ישראל נ' מיארק (לא פורסם)); כן לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ל חברותו

בארגון, אך עם זאת טען לחולשה בראיות בדבר מעמדו בארגון. בהחלטתו מיום 11.1.11 קבע בית המשפט קמא, כי "הוכח לכאורה כי מדובר בחבר פעיל, המשמש אחד ממנהליו (של הארגון - א"ר), ולמצער, אחד החברים הבכירים בו". נקבע, כי מדובר בטענה המכוונת למשקל הראיה, ואין מקומה בהליך זה, וכי די בכך שהעורר מוזכר על ידי חלק מעדי המדינה כגורם חשוב בארגון מבחינת קרבתו לראש הארגון. הודגש, כי טענות עדי המדינה שמדובר באיש מבצעים מבוססות היטב בהאזנות הסתר, כמו גם היותו מנהל של קזינו, מעמיד אשראי למהמרים, מלוה בריבית ודואג לגביה. הוסף, כי העורר עבר גם עבירות כלכליות בקנה מידה נרחב. עוד צוין, שלעורר עבר פלילי מכביד: לחובתו 18 הרשעות קודמות בעבירות שונות, בהן עבירות סמים ורכוש, אם כי מרביתן ישנות. הוסף, כי העבירה של הפרת מעצר הבית מגבירה אף היא את מסוכנות של העורר. עם זאת, נוכח הפנייתם של נאשמים אחרים לקבלת תסקיר מעצר נשלח העורר לקבלת תסקיר, ואולם צוין, כי "בנסיבות עניינו של

המשיב (העורר- א"ר) תידרש חלופה מצוינת מכל הבחינות, על מנת להתמודד עם הקשיים שפורטו".

ה.

ביום 1.2.11 התקבל התסקיר, שבו נאמר כי העורר הוא אדם אינטליגנטי, כריזמטי ובעל יכולת הנעה, אשר כבר מגיל צעיר ניתב סגולות אלו לאפיקים שליליים. נאמר, כי הוא אדם שאפתן ומונע מתוך צורך להשיג מעמד חברתי בעולם העברייני ורווחים חומריים; וכי רצון זה הובילו לטשטוש ערכי ולפיתוח אישיות אגוצנטרית. שירות המבחן הדגיש, כי נתונים אלה, יחד עם סכסוכים בלתי פתורים עם גורמים עברייניים, מובילים למסקנה שרמת הסיכון הנשקפת מן העורר גבוהה ביותר בעבורו ובעבור הסביבה. הוסף, כי חלופה אנושית לא תצלח בהצבת גבולות ובצמצום המסוכנות. באשר לשתי החלופות שהובאו בפני שירות המבחן נאמר, כי הערבים מתארים את העורר באופן חיובי ואינם רואים כל דופי בהתנהלותו, ומשכך אין הם בחינת חלופות מתאימות.

ו.

בהחלטתו מיום 2.2.11 הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים. נאמר, כי אכן אין מיוחסות לעורר עבירות אלימות ואין הוא מעורב בעבירת הרצח, וכן כי סיומו של ההליך אינו נראה באופק. עם זאת נקבע, כי נוכח האמור בתסקיר שירות המבחן אין ניתן לאיין לעת הזאת את המסוכנות הנשקפת מן העורר. ברם הודגש, כי בשלב מאוחר יותר ניתן יהיה לשקול פעם נוספת אפשרות שחרור העורר לחלופת מעצר. על כך, ועל ההחלטה מיום 11.1.11 לעניין הראיות, נסב הערר הנוכחי.

הערר והדיון

ז.

בערר נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל ראוי לחולשה בראיות לכאורה נגד העורר. נטען, כי ישנם הבדלים משמעותיים בין גירסאותיהם של עדי המדינה בדבר מעמדו של העורר בארגון. כן נטען, שאין בעצם חברותו בארגון פשיעה כדי להקים עילת מעצר בפני עצמה. הוסף, כי העבירות המיוחסות לעורר במסגרת העבירות הפיסקליות, אינן בדרגה עבריינית גבוהה ואינן מקימות עילת מעצר. עוד נטען, כי חלקו של העורר בכל כתב האישום מצטמצם לכדי עבירה של הפרת הוראה חוקית, מתן הלוואות שלגביהן אין הוכחות כי ניתנו בחסות ראש הארגון, וניהול שני בתי הימורים, אשר העבירה בגינם אינה מקימה עילת מעצר. הוסף, שמסקנותיו של שירות המבחן אינן עולות בקנה אחד עם המיוחס לעורר. הודגש, כי המפקחים שהוצעו נעדרי עבר פלילי ומבינים את תפקידם ביחס לעורר. לבסוף נטען, כי נוכח חלוף הזמן – מעט פחות משנה מאז החל ההליך - ונוכח הצפי כי ניהול ההליך יימשך תקופה ארוכה ביותר, היה מקום להורות על שחרור העורר לחלופת מעצר.

ח.

בדיון חזר

בא כוח העורר על עיקרי הערר. צוין, כי עדי התביעה אינם מזכירים את העורר כדמות מרכזית בארגון. נטען, כי העורר לא התנהג באלימות ולא עשה שימוש באיומים תוך גביית הכספים. הוסף, כי בתי ההימורים אינם קשורים לארגון פשיעה. לעניין תסקיר המבחן צוין, כי עמדתה של קצינת המבחן גובשה עוד בטרם פגשה את העורר, וכי הבחנותיה לעניין טיב הקשר בינו לבין הערבים אינן נכונות. באת כוח המשיבה ציינה, כי ההבדלים בגירסאות עדי המדינה אינם מהותיים, וכי מעדויותיהם ומהאזנות הסתר עולה שתפקידו של העורר בארגון הוא מרכזי. הודגש, כי התסקיר בעניינו של העורר הוא חד משמעי ואינו מאפשר שחרור בערובה, בין היתר נוכח עברו הפלילי המכביד.

הכרעה

ט.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לערר. תחילה לעניין הראיות: בחינת החומר הראייתי בשלב המעצר היא כנודע בפוטנציאל הגלום בו כדי להביא להרשעת הנאשם מעבר לספק סביר (8087/95

זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133 (הנשיא ברק)). סבורני כי חומר ראייתי כזה מצוי בנידון דידן. הדברים נאמרים לאחר שעיינתי בראיות, הן בעדויות עדי המדינה, הן בתמלילי שיחות טלפוניות של העורר עם ראשי הארגון כמו ראש הארגון זגורי והבכיר עזרן מהאזנות הסתר, וכן מהודעותיהם ושל מהמרים ולווים. דומה, כי הדברים ברורים. הודעותיהם של עדי המדינה והתשתית הראייתית העולה מהאזנות הסתר מלמדות על כפיפותו של העורר לראש הארגון, ועל תפקידו כאיש מבצעים בארגון: מלוה, מעמיד אשראי וגובה חובות. אחד מעדי המדינה שירטט את היררכיית ארגון הפשיעה, שלפיה העורר כפוף ישירות לראש הארגון, ולו כפופים שני אחרים. התמיהות שהעלה העורר לעניין הבדלי הגירסאות בין עדי המדינה, אינן כאלה המאיינות את הראיות לכאורה, וכמובן ייחקרו עליהן העדים ככל שינוהל משפט הוכחות; לעניין כפיפותו של העורר לראש הארגון ומעמדו ראו למשל, שיחה מס' 2252 ביניהם, שבה מדווח העורר על רווחי הקזינו; כן ראו שיחה

מס' 857 לעניין זה. באופן דומה עולה משיחה מס' 739, כי הנאשם 5 כפוף לעורר ומקבל ממנו הוראות לעניין כספים (ראו גם

שיחה מס' 13994). על תפקידו בקזינו ניתן ללמוד, בין היתר, משיחה מס' 20956, שם נשמע מעדכן על שהתרחש בבית ההימורים, וכן מי חייב כסף ומה היו הרווחים (ראו גם שיחה 21223 והודעת חנה דבורה מכלוף עמר מיום 16.2.10); לעניין עיסוקו במתן הלוואות ראו הודעת רועי חוטה מיום 7.2.10 והודעת פנחס פרץ מיום 7.2.10. מהאזנות הסתר ניכר כי העורר שימש "פותר בעיות" לאו דוקא במובן החיובי במקרי גביה מסוימים. כך למשל,

בשיחה מס' 3885, לאחר שעודכן כי פלוני לא החזיר חוב, הוא נשמע אומר "אני אצא מהמעצר בית, תאמין לי אני אשבור לו עצם- עצם, נשבע לך אני אוציא לך ממנו גם כפול, אתה לא יודע מה אני אעשה לו, אין לך מושג"; ובשיחה מס'

17049 הוא נשמע אומר לחייב כי אם לא יביא את הכסף בו ביום, אבוי לו. ראיות לכאורה קיימות איפוא.

י.

סבורני, כי מסוכנותו של העורר העולה מן המעשים לכאורה, אינה מאפשרת "להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה" (סעיף 21(א)(ב)(1) לחוק המעצרים); ראו גם בש"פ 9198/04 אבדולייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם). על מסוכנותו של העורר מעידים הן חומרת העבירות והמסגרת בה נעשו, והן עברו הפלילי המכביד והעשיר. עיינתי ברישום הפלילי. העורר עמד עד הנה 18 פעם לפני בתי המשפט, החל מגיל 15, בעבירות רכוש, סמים, ואף אלימות. אכן, בשנות האלפיים מיתן את פעילותו העבריינית, אך עדין הורשע ב-2008 בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית (עבירה מ-2002) ובהזדמנות אחרת (2010) בקשר לפשע (בעבירה מ-2009). גם תסקירו של שירות המבחן, שהתמונה הוצגה לפניו, מלמד על סיכון להישנותה של התנהגות פורצת חוק, והשירות סבר כאמור כי שחרור לחלופות המעצר שהוצעו אינו יכול להפחית מכך, והאפשרות להציב גבולות נמוכה ביותר. בית המשפט אמנם אינו כבול בתסקיר, אך יש לייחס לו משקל חשוב, וחריגה מתסקיר לא חיובי טעונה הנמקה והסבר טובים מאוד, וכאלה לא הוצגו. בנסיבות אלו אין בידי להיעתר לשחרור העורר לחלופה; ואולם, כמותי כבית המשפט המחוזי דומני, כי נוכח היקף התיק ומשך הזמן הארוך שבו הוא עתיד להישמע, יתכן שיהא מקום לבחון מחדש את שאלת השחרור לחלופה בהמשך, כחלוף הזמן וככל שלא יתם המשפט במועד סביר. איני נוטע כמובן כל מסמרות.

יא.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.