בש"פ 11025/05 כאמל אבו עאסי נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא), מיום 21.11.05, בב"ש 2795/05, 2980/05, בגדרה הוחלט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו המתנהלים בת"פ 4157/05.

ב.(1) כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו יחד עם נאשמים נוספים, בחמישה אישומים שונים, חמש עבירות של שוד בנסיבות מחמירות. לפי כתב האישום שדד העורר יחד עם נאשמים נוספים בתי עסק שונים בכרמיאל ובנהריה, העוסקים בהימורים באמצעות האינטרנט והשייכים לשני המתלוננים.

(2) בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצר העורר ויתר שלושת הנאשמים הנוספים בפרשה עד לתום ההליכים נגדם. ביום 21.11.05 החליט בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר יחד עם שני נאשמים נוספים עד תום ההליכים. לגבי נאשם אחר נקבע כי יוכן תסקיר שבו תיבחן אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

(3) בית המשפט ציין בהחלטתו כי אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה כנגד כל הנאשמים, זאת בין השאר, עקב קיומם של צילומים המתעדים את מעשי השוד. כן קבע בית המשפט כי בנוגע לעורר ושני נאשמים נוספים אין מקום לתסקירים, שכן מעורבותם המתועדת במספר גדול של מעשי שוד, מעידה כשלעצמה על מסוכנותם לשלום הציבור.

ג.(1) לטענת העורר לא שקל בית המשפט קמא את גילו הצעיר ואת עברו הפלילי הנקי, והיה מקום להסתייע בתסקיר של שירות המבחן. כן נטען כי לא ניתן להשוות את העורר לנאשם המרכזי בפרשה, שנעצר אף הוא עד תום ההליכים, שכן נאשם זה השתתף בתשעה מעשי שוד ולו עבר פלילי עשיר. בהקשר זה נטען, כי יש להשוות את דינו של העורר לזה של הנאשם שלגביו הוזמן תסקיר, שכן אף שהאחרון הואשם אך במעשה שוד אחד, הריהו בעל עבר פלילי.

(2) בנוסף נטען כי כתב האישום אינו מייחס לעורר עבירות בנשק קר או חם, וכי מדובר בסכסוך כספי אזרחי גרידא. נטען כי שגה בית המשפט המחוזי עת למד את מסוכנות העורר מסרטי צילום, שניתן ללמוד מהם אך כי העורר שהה במקומות ביצועם של מעשי השוד, וכן אין בהם תיעוד כי מעשי השוד היו נגועים באלימות פיסית כלשהי. עוד נטען כי לא נבחנו חלופות מעצר שונות, כגון אזיקונים.

(3) בדיון נטען כי לעורר עבר נקי לחלוטין, מעולם לא נחקר במשטרה, בשונה מהנאשם המרכזי, שהוא בעל עבר, נטענה אפליה לרעה בכך שהעורר הושווה אליו; גם חזקת המסוכנות הסטטורית באשר לעורר אינה שוללת בדיקה אינדיבידואלית, וזו לא נעשתה.

(4) באת כוח המדינה טענה כי יש לראות את כתב האישום כנתינתו, ובו מיוחסים לעורר חמישה מעשי שוד באלימות – קרי, נורמות עברייניות ברמה גבוהה; והעורר, כך נטען, לא היה פסיבי אלא בעל חלק דומיננטי.

ד.לא אוכל להיעתר לערר. אכן, עבר נקי הוא מעלה; הוא עשוי לעתים - מן הסתם לא לעתים קרובות - לסייע בשחרור בתנאים אף בעבירה כמו שוד, שהמסוכנות טבועה בה, כשהמקרה נראה כמעידה חד פעמית (בש"פ 439/05 טבאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה)). אך כשהמדובר בריבוי מקרי שוד, כבענייננו, הכלל הראוי הוא מעצר

עד תום ההליכים, ואיני רואה במקרה דנא מקום לחריגה מכך. לא הונחה דעתי כי ניתן לעת הזאת להפיג את חשש המסוכנות על-ידי חלופה. כאמור, אין בידי להיעתר לערר.