בש"פ 11048/02 מוחמד חטאב נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בב"ש 93057/02 מיום 11.12.02 - מפי השופט צ' גורפינקל - לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.כנגד העורר ושני אנשים נוספים הוגש ביום 29.11.02 כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבת רכב, שוד בנסיבות מחמירות, חבלה חמורה ונשיאת נשק. על-פי כתב האישום במועד לא ידוע סמוך ליום 19.11.02 קשר העורר יחד עם אחרים קשר לשדוד את תחנת מפעל הפיס בשד' ירושלים 118 ביפו. במסגרת הקשר ולשם קידומו גנבו העורר וחבריו, בעצמם או באמצעות אחר מטעמם, בשעות הערב של יום 18.11.02 אופנוע מסוג הונדה. למחרת, ביום 19.11.02, הגיעו העורר ואדם אחר, כשהם רכובים על-גבי האופנוע הגנוב וכשהם נושאים, בלא רשות על-פי דין, אקדח 9 מ"מ ומצית דמוי אקדח, לתחנת מפעל הפיס. אותה שעה שהו בתחנה אדם בשם דני למל, שעסק בסגירת הקופה ובאיסוף הפדיון היומי, וכן רחמים חמדי. העורר וחברו נכנסו אל התחנה כשלראשיהם קסדות האופנוע ובידיהם אקדחים שלופים. השניים צעקו לעבר דני למל ורחמים חמדי "זה שוד" ובאיומי אקדח שדדו מהם את פדיון התחנה, רכוש נוסף וכן כרטיסי הגרלה מסוגים שונים. משאספו העורר וחברו את שלל השוד, עלו השניים על האופנוע במטרה להימלט מהמקום. כדי למנוע את הימלטותם, נטל רחמים חמדי כסא והלם בראשו של אחד מהשניים. כתוצאה מן החבטה נפלו השניים מהאופנוע. אחד מהם קם ונמלט מזירת האירוע לכיוון דרום ואילו האחר ירה ברחמים, גרם לו חבלה חמורה בירכו ונמלט לכיוון צפון תוך שהוא נוטש את הקסדה שחבש לראשו. בהמשך אסף אדם שלישי את השניים ויחד נסעו השלושה, כשברשותם שלל השוד והאקדחים, לעבר ביתו של האדם השלישי.

2.במקביל להגשת כתב האישום הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בתל- אביב-יפו בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. לבקשת בא-כוח העורר, הורה בית המשפט המחוזי, ביום 29.11.02, לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינו של העורר ודחה את הדיון ליום 11.12.02.

3.ביום 11.12.02 התקיים דיון בפני בית המשפט המחוזי בעניין בקשת המדינה למעצר העורר ושותפיו לביצוע העבירות עד תום ההליכים. בא-כוח העורר טען בפני בית המשפט כי הוא מודה שקיימות ראיות לכאורה בתיק, אולם הראיות כנגד העורר הנן נסיבתיות בלבד. עוד הוסיף וטען בא-כוח העורר כי העורר הינו בחור בן 18 שנים, ללא עבר פלילי, שזהו לו המפגש הראשון עם החוק. לפיכך, ביקש בא-כוח העורר מבית המשפט שישקול לחיוב את שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית סבו בג'לג'וליה. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו והורה על מעצרו של העורר ושל יתר הנאשמים בביצוע העבירות עד תום ההליכים. בהחלטתו ציין בית המשפט כי בעניינו של העורר התקבל תסקיר מעצר שהמליץ על חלופת מעצר בבית סבו בג'לג'וליה. למרות זאת, קבע בית המשפט כי "ביצוע השוד, כפי שנעשה, תוך שימוש בנשק חם לא רק לצורך איום, אלא גם לצורך ירי ממש, כדי להתגבר על התנגדות וגרימת חבלה חמורה, על ידי ירי זה, מצביע על מסוכנות ואין לי צורך בהערכת שירות המבחן לענין המסוכנות". בית המשפט המחוזי חתם את החלטתו בציינו כי המעשה שבוצע מצביע על דרגת מסוכנות כה גבוהה עד ששום חלופת מעצר לא תוכל למנוע אותה ולפיכך הורה על מעצר העורר וחבריו עד תום ההליכים.

4.בדיון בפניי חזר בא-כוח העורר על הטענות שהשמיע בפני בית המשפט המחוזי וביקש מבית משפט זה לשוב ולשקול את שחרורו של העורר לחלופת מעצר, בשים לב לכך שהעורר הינו בחור צעיר ונעדר עבר פלילי וכי זוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק. מנגד טען בא-כוח המדינה כי אמנם העורר הינו חסר כל עבר פלילי, אולם העבירות המיוחסות לו הנן עבירות חמורות המקימות את חזקת המסוכנות.

5.לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק ושמעתי את טיעוניהם של בעלי-הדין, הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אמנם על-פי מצוות המחוקק יש לשקול בכל מקרה את האפשרות לשחרר עצור לחלופת מעצר. אולם במקרה הנדון, בשל חומרת העבירות המיוחסות לעורר, אשר מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, אני סבור כי החלופה המוצעת בבית סבו של העורר אינה מפיגה את מסוכנותו.

אי לכך הערר נדחה.