בש"פ 1108/11 מדינת ישראל נ. ראיל אבסוב

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט קאפח) מיום 8.2.11 בתיק מ"ת 36997-08-10, בגדרה הוחלט על שחרורו של המשיב למעצר בית.

רקע והליכים

ב.

נגד העורר הוגש ביום 19.8.11 כתב אישום המייחס לו אינוס, עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; הדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 192 לחוק; ומספר מקרים של מכירת משקאות משכרים לקטין, עבירה לפי סעיף 193א(א2) לחוק (ריבוי עבירות).

ג.

עיקרי כתב האישום הובאו בהחלטת השופטת ארבל מיום 29.11.10 (בש"פ 8462/10) ולכן יובאו כאן בתמצית. בכתב האישום נטען, כי המשיב (יליד 1985) והמתלוננת (ילידת 1994) נפגשו לראשונה ביום 24.7.10, ולאחר שרכש בעבורה ובעבור חברתה (קטינה אף היא) משקאות משכרים, התלוו השתיים למשיב ולחברו למועדון בעיר חולון, שם קיימה המתלוננת יחסי מין בהסכמה עם המשיב. לאחר אותו ערב ניסה המשיב ליצור קשר עם המתלוננת, ומשהאחרונה לא שעתה לפניותיו שלח לה ביום 27.7.10 מסרון בו נכתב "כשאני אראה אותך, אני אחנוק אותך". כך המשיך המשיב וניסה ליצור קשר עם המתלוננת, אך לא נענה על-ידיה. ביום 16.8.10, בעת שבילתה במועדון, נתקלה המתלוננת במשיב, וזה התעמת עמה על כך שהיא מתחמקת ממנו והסביר, כי אם אינה מעוניינת בקשר עמו עליה לומר לו זאת והם יישארו ידידים. לאחר מכן רכש המשיב למתלוננת ולחברתה משקאות משכרים. בשיחה שהתפתחה בין השניים הבהירה המתלוננת למשיב שאינה מעוניינת בקשר רומנטי עמו, וסירבה לבקשתו לנשקה.

ד.

בהמשך הערב, כנטען, נענו המתלוננת וחברתה להצעת המשיב וחברו להסיע אותן לביתן, אך קודם לכן הצטרפו אל השניים לאכול במועדון בחולון (אליו נסעו גם ביום 2,4.7.10) ושם צרכו עוד אלכוהול. המתלוננת סירבה להצעות המשיב לעלות עמו לחדר השינה במקום או להיכנס עמו לג'קוזי. בהמשך הסכימה המתלוננת לבקשת המשיב לשוחח עמו בפרטיות בחדר שינה, אך סירבה לבקשתו לקיים עמה יחסי מין. במענה לסירובה אמר המשיב למתלוננת "אני רוצה לשכב אתך, ואני מבקש ממך יפה, אם את לא תתני לי בצורה כזאת אני אצטרך בכוח". כנטען מנע המשיב מהמתלוננת לצאת מן החדר, הדף אותה לעבר המיטה וסתם את פיה עד שהתקשתה לנשום, אז שחרר לרגע את ידו; אך משהחלה לבכות סתם את פיה שוב. לאחר שהבטיחה, כי תהיה בשקט וביקשה שלא יחנוק אותה, הפשיט המשיב את המתלוננת, על פי הטענה, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. לאחר שהמשיב הגיע לסיפוקו עזבה המתלוננת את המקום בחפזה עם חברתה. בתחילה סירבו השתיים להצעת המשיב וחברו להסיען וציינו, כי בכוונתן לפנות למשטרה, אך משלא היה ברשותן די כסף למונית נענו להצעת המשיב. במהלך הנסיעה הפציר המשיב במתלוננת שלא להתלונן במשטרה, ואף הציע לשלם לה על כך.

ה.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. הדיונים בבקשה נדחו מפעם לפעם, ובמקביל הוזמן תסקיר מבחן בעניינו של המשיב. כעולה מן הערר, עורכי התסקיר התרשמו, כי נוכח הרגלי צריכת האלכוהול של המשיב והיעדר מודעותו לבעייתיות אשר במצבו - קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות אלימה מצדו. שירות המבחן שלל את חלופת המעצר שהוצעה בבית אמו של המשיב, מן הטעם שהמפקחים המוצעים (אם המשיב וחברו) אינם מעורים בחייו ואינם מודעים די הצורך לבעייתיות במצבו.

ו.

ביום 31.10.10 התקבלה בקשת המדינה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. נוכח תסקיר המבחן ועברו הפלילי של המשיב קבע בית המשפט, כי אינו ראוי לאמון הכרוך בשחרור לחלופת מעצר.

ז.

ערר שהגיש המשיב נדחה על ידי בית משפט זה (החלטת השופטת ארבל בבש"פ 8462/10 הנזכר). יצוין, כי בערר הועלתה גם טענה, לפיה לא עלה בידי בא כוח המשיב להעלות את טענותיו בדבר הראיות לכאורה בפני בית המשפט המחוזי. טענה זו נדחתה בנימוק שמפרוטוקול הדיון עולה בבירור, כי הנושא נדון בפני בית המשפט קמא ובא כוח המשיב נתן הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה. צוין עם זאת, כי ככל שהמשיב סבור שחל כרסום בראיות, בידן להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר עד תום ההליכים.

ח.

ביום 8.2.11 נדונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשת המשיב לעיון חוזר בנושא הראיות לכאורה. נקבע, כי ניכר שאכן חל כרסום (נכון לומר – זוהתה חולשה) בעוצמת ראיות התביעה. כך למשל, אל מול עדות חברתה של המתלוננת, כי האחרונה היתה נסערת בעת שעזבה את המקום בעודה יחפה ושמלתה פרומה, ניצבת עדותם של שני פקידי הקבלה, אשר מסרו בהודעתם כי לא הבחינו בהתנהלות יוצאת דופן באותו ערב, ואחד מפקידי הקבלה אף ציין, כי הבחין במתלוננת וחברתה עוזבות את המקום בנחת בעודן לבושות. כן צוין, כי מבדיקה שנערכה למתלוננת לא נמצאו סימני חבלה באיבר מינה, ולכן לא ניתן לאשש או לשלול את תלונתה. לבסוף הוזכר, כי בדו"ח הפעולה מאותו ערב צוין שהמתלוננת לא נראתה נסערת במהלך החקירה, ובבדיקה ויזואלית לא נמצאו על גופה סימני חבלה. נוכח האמור, הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים בבית אמו. התנאים הם התחייבות עצמית ושל האם בסך 3,000 ₪ כל אחת , הפקדה במזומן בסך 2,000 ₪, מעצר בית בפיקוח האם תוך יציאה בין 1200 ל-1400 למרחק עד 300 מטרים (פרט ליציאה למשרד הסניגור מראש ובליווי). כלפי החלטה זו הוגש הערר מטעם המדינה.

הערר והדיון

ט.

טיעוני הערר מתמקדים בשאלת חלופת המעצר בעניינו של המשיב ולא הועלו בו טיעונים כלפי קביעת בית המשפט בנוגע לראיות לכאורה. נטען, כי אף אם קיימת חולשה בראיות לכאורה, היה על בית המשפט קמא להידרש לחלופת מעצר הולמת; ובעניינו של המשיב נדרשת חלופה הדוקה כדי לאיין את מסוכנותו. העוררת מבקשת ללמוד על מסוכנותו של המשיב, בין היתר, מהתרשמות שירות המבחן, כי קיים סיכון להישנות התנהגות אלימה מצדו של המשיב; מעברו הפלילי; ומכתבי אישום תלויים ועומדים. עוד נטען, כי אף אם בחקירתו טען המשיב שהמסרון שנשלח מהטלפון הנייד שלו ("אחנוק אותך") לא מוען למתלוננת, עדיין יש בכך כדי להעיד על אופיו האלים. לבסוף, חוזרת העוררת על כך ששירות המבחן נפגש עם אמו של המשיב, אשר אמורה לשמש כמפקחת על בנה בעודו במעצר הבית, וקבע כי אינה מודעת למצבו ולכן אינה מבינה את משמעות הפיקוח על בנה. טוענת המדינה איפוא, כי חלופה הולמת בעניינו של המשיב מחייבת מפקחים ראויים ותוספת איזוק אלקטרוני, וככל שתוצע חלופה כזו על ידי המשיב, תיבחן על-ידי שירות המבחן.

י.

בדיון טענה עו"ד מנחם למדינה, ובנוסף לחזרה על נימוקי הערר הפנתה תשומת הלב לכתב אישום שהוגש כנגד המשיב על הפרת מעצר בית בדצמבר 2009, והוסיפה כי כתב אישום דומה נוסף נמחק ככל הנראה משלא אותר המשיב.

י"א.

עו"ד ליסטר טען למשיב, והביע נכונות לאיזוק אלקטרוני וכן הוצע מפקח נוסף, מר רשיד ממדוב, ידיד המשפחה, ת.ז. 319564837 (נייד 050-713-9074), שגם ישנה אפשרות לבדוק שהות המשיב בביתו כחלופה שונה. כן הובעה נכונות כי ככל שישוחרר המשיב עתה, ייבדק בהמשך על-ידי שירות המבחן קמא לעניין התאמת חלופה.

הכרעה

י"ב.

הקושי הוא בעברו הפלילי של המשיב (גם אם אינו מכביד מאוד), בהתרשמות שירות המבחן מיכולת הפיקוח של האם, ובכתב האישום התלוי ועומד כנגד המשיב בשל הפרת מעצר הבית. עם זאת סבורני לאחר העיון כי יש מקום, גם בתקוה שהמשיב למד לקח מתקופת מעצרו עד הנה, לבדיקת החלופה הנוספת המוצעת, בבית מר ממדוב, על-ידי שירות המבחן; אך בידי בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב זמנית, עד לתום הבדיקה כאמור, לבית האם, לאחר בדיקת המפקח הנוסף והתרשמות ממנו, ובכפוף לאיזוק אלקטרוני, ביטול האפשרות ליציאה מחוץ לבית האם בצהריים, העלאת ההתחייבות העצמית וזו של צד ג' ל-7,500 ₪ וההפקדה ל-3,500 ₪, הפקדת דרכון (ככל שישנו) ועיכוב יציאה.

י"ג.

אוסיף, פיקוח האם אינו מספיק על פני הדברים, גם מעבר לשאלת התאמתה, שהרי ספק אם תוכל האם לשהות עמו 24 שעות. על כן יתבקש בית המשפט המחוזי בטובו לבחון כאמור את מועמדות מר ממדוב שפרטיו נמסרו מעלה, כמפקח נוסף בשלב זה. כל האמור, עד לתסקיר משלים של שירות המבחן שישוב ויבחן, במועד שיקבע בית המשפט, את החלופה בבית האם וזו שבבית מר ממדוב; והנטיה ככלל היא, מקום שהדבר ניתן, להעדיף מעצר בית אצל מי שאינם בני משפחה קרובה.

י"ד.

הערר מתקבל איפוא חלקית לפי האמור, ובית המשפט המחוזי מתבקש לקיים הדיון בהקדם האפשרי; אני מקדים לו תודה. עד להחלטה נוספת יישאר המשיב במעצר.