בש"פ 8462/10 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כבוד השופט צ' קאפח) אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.

העורר עומד לדין באשמת ביצוע עבירות של אינוס, הדחה בחקירה, איומים ואיסור מכירת משקאות משכרים לקטין. על-פי כתב האישום שהוגש נגדו, פגש העורר במתלוננת, קטינה כבת 16, לראשונה במועדון בתל אביב בשעת לילה. העורר רכש עבור המתלוננת במועדון מספר משקאות משכרים ולאחר מכן נסע עם חברו, עם המתלוננת ועם חברתה למקום הנקרא "פלמינגו", שם קיים עם המתלוננת יחסי מין בהסכמה. בכתב האישום נטען כי בימים שלאחר מכן התקשר העורר למתלוננת פעמים רבות ושלח לה מסרונים בעלי אופי של חיזור, אך זו לא השיבה משום שלא הייתה מעוניינת בהמשך הקשר. כשלושה ימים לאחר שהכירו שלח העורר למתלוננת מסרון בו איים עליה בכוונה להפחידה או להקניטה "כשאני אראה אותך, אני אחנוק אותך".

כשלושה שבועות לאחר שהכירו, פגש העורר במתלוננת במועדון באקראי. במהלך הערב קנה למתלוננת ולחברתה בירות ולאחר שניסה לרקוד עם המתלוננת ועם חברתה והבחין שאינן משתפות פעולה, קנה להם משקאות אלכוהוליים נוספים. הוא ישב לצד המתלוננת על הבר וזו הבהירה לו שאינה מעוניינת בקשר רומנטי עמו ואף השיבה בשלילה לשאלתו אם יוכל לנשקה. בשלב זה עזב העורר את המועדון. על-פי הנטען בכתב האישום, לאחר מספר דקות התקשר העורר אל המתלוננת והציע להסיע אותה ואת חברתה. השתיים הצטרפו לעורר ולחברו ונסעו עימם, על-פי הצעת השניים, ל"פלמינגו", שם אכלו ושתו אלכוהול. העורר פנה למתלוננת וביקש ממנו לעלות עמו לקומה העליונה אך היא השיבה שאינה מעוניינת. בהמשך עלתה המתלוננת לקומה העליונה בכדי להשתמש בשירותים וכשיצאה מן השירותים הבחינה בעורר יושב על ספסל בסמוך לשירותים. תחילה סירבה לבקשתו לשוחח עמה בחדר שינה המצוי בסמוך, אך לבסוף נעתרה. לאחר שנכנסו אמר העורר למתלוננת כי הוא רוצה בה אך היא סירבה וחזרה על סירובה גם כשניסה לשכנעה לקיים עמו יחסי מין בנימוק שהם ממילא קיימו כבר יחסי מין. על-פי הנטען, בשלב זה אמר העורר למתלוננת "אם אנחנו כבר פה אני רוצה לשכב איתך ואני מבקש ממך יפה אם את לא תתני לי בצורה כזאת אני אצטרך בכוח". הוא מנע מן המתלוננת לצאת מן החדר וחרף סירובה לקיים עמו יחסי מין הדף אותה לעבר המיטה, תוך שהוא סותם את פיה ומונע ממנה לזעוק לעזרה עד כי התקשתה לנשום. העורר הפשיט את המתלוננת הבוכיה מבגדיה, התפשט והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד הגיעו לסיפוק (להלן: האירוע השני ). מייד לאחר מכן קמה המתלוננת, התלבשה ויצאה את החדר בריצה. משם יצאה אל הרחוב יחד עם חברתה בניסיון לעצור מונית. לאחר מספר דקות הגיעו העורר וחברו והציעו להסיען לביתן אך הן סרבו ואמרו שבכוונתן לפנות למשטרה. כיוון שלא היה בידן כסף הן התקשו לעצור מונית וכעבור מספר דקות שבו העורר וחברו למקום, הציעו להסיען למשטרה וכך היה. בכתב האישום נטען עוד כי במהלך הנסיעה ניסה העורר לשכנע את המתלוננת להימנע מלהגיש תלונה ואף שאל אם תרצה משהו בתמורה לכך, אך המתלוננת סירבה והגישה תלונה מייד.

2.

במקביל להגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. מספר דיונים נדחו ובמקביל הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר. משהחל הדיון הסכים בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. החלטת בית המשפט התמקדה על כן בשאלת היתכנות השחרור לחלופת מעצר.

תסקיר שירות המבחן אינו ממליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר לאחר שקצין המבחן התרשם כי המפקחים המוצעים אינם מתאימים ונוכח הסיכון הנשקף מן העורר. בית המשפט ציין כי בא כוח העורר ביקש להציג חלופה נוספת לזו שנשללה על-ידי שירות המבחן, לה התנגדה באת כוח המשיבה. בית המשפט מצא כי אין מקום לבחון חלופת מעצר נוספת נוכח התרשמותו כי התמונה המצטיירת, גם מעברו הפלילי של העורר, היא של בחור חסר רסן וחסר גבולות, כפי שעולה גם מהנטען בתיק הנוכחי. בנוסף, העובדה שתלויים ועומדים נגד העורר שני כתבי אישום בגין הפרת הוראה חוקית, כאשר לפחות באחד המקרים נטען כי העורר הפר תנאי שחרור ממעצר, מלמדת כי אין ליתן בעורר אמון. לאור האמור קבע בית המשפט המחוזי כי אין מנוס ממעצרו של העורר עד תום ההליכים.

כעולה מפרוטוקול בית המשפט, לאחר שניתנה ההחלטה טען בא כוח העורר כי טיעוניו נגעו רק לנושא חלופת המעצר ולא לסוגיית המסוכנות. החלטת בית המשפט בעניין זה הייתה "הדברים נרשמו".

3.

בא כוח העורר מלין על כי תסקיר המבחן נערך על-ידי קצין מבחן שאינו דובר רוסית, על אף שביקש זאת במפורש, לצורך בחינת המפקחים המוצעים. כן הוא סבור כי לא היה מקום להתייחס במסגרת התסקיר לתיקים פתוחים נגד העורר. עיקר טרונייתו היא על דחיית בקשתו לבחון חלופת מעצר נוספת שהציע, על-ידי קצין מבחן דובר רוסית. הוא סבור כי מאחר שתסקיר המעצר לא שלל את עצם השחרור לחלופת מעצר, אלא אך החלופה המסוימת שהוצעה, היה מקום לבחון חלופת מעצר נוספת. עוד נטען כי מאחר שההחלטה ניתנה מבלי שטען באשר לשאלת מסוכנותו של העורר, נפגעה זכותו של העורר למשפט הוגן. לאור האמור מבקש הוא להחזיר התיק לבית המשפט המחוזי לצורך קיום דיון ענייני.

בערעור בפניי הוסיף הסנגור כי לעורר טענות בסוגיית דיות הראיות אותן לא הזדמן לו לטעון מאחר שקיבל את הצעת בית המשפט להזמין תסקיר. הוא חש כי עניינו של מרשו נפגע בשל כך וכי ההליך לא היה תקין מסיבה זו.

4.

באת כוח המשיבה הבהירה בטיעונה כי העורר העלה טענותיו בעניין תשתית הראיות בבית המשפט המחוזי. היא סבורה כי ככל שעמדת הסנגור היא כי חל כרסום בתשתית הראיות באפשרותו להגיש בקשה לעיון חוזר. היא מוסיפה כי אין מניעה להתייחס לקיומם של תיקי מב"ד בהליכי מעצר. מכל מקום היא סבורה כי הסנגור אינו יכול להחזיר הגלגל אחורה ולערוך מקצה שיפורים של טיעוניו. לדידה אין מקום לשחרור לחלופת מעצר: תסקיר המעצר שלילי, עברו של העורר מעיד עליו כי אין ליתן בו אמון ומהתסקיר עולה אף חשש כי ינהג באלימות. עוד טענה כי החלופה המוצעת עתה בבאר שבע מעוררת קושי כיוון שהערב המוצע ערב גם לבנו בתיק אחר ולא סביר שיוכל לשמש מפקח גם לעורר.

5.

שקלתי את טיעוני הצדדים ולבסוף החלטתי לדחות הערר.

לא ניתן לחלוק, על כך שבגדרו של דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים נתונה לנאשם הזכות להעלות טענותיו נגד חומר הראיות ולנסות ולשכנע כי אין בידי התביעה תשתית ראייתית לכאורית שתצדיק את מעצרו עד תום ההליכים. ואולם, במקרה דנן, עיון בפרוטוקול הדיון בפני בית המשפט המחוזי מגלה כי הדיון נפתח בטיעוניו של בא כוח העורר לעניין הראיות. בסופו של טיעון ציין הוא כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה למרות שטען כי במשפט תוכח חפותו של העורר. ברי כי משהסנגור טען טענותיו נגד תשתית הראיות אין לטעון כי זכות הטיעון של העורר לא מומשה. אכן, ככל שסבור הוא כי חל כרסום בראיות, בידו לפנות בהליך של עיון חוזר. אשר לטיעון כי לא הזדמן לסנגור לטעון לעניין המסוכן, גם בטיעון זה לא מצאתי טעם רב. שכן, משהתקיים דיון בשאלת השחרור לחלופת מעצר, גם אם חלופת מעצר קונקרטית, הרי שסוגיית המסוכנות שלובה וכרוכה בדיון בנושא זה. העובדה שכעת מבקש הסנגור להעלות טענות נוספות אין משמעה כי לא ניתנה לו ההזדמנות לטעון בסוגיות אלה ואיני סבורה כי יש מקום לטיעון מחודש, או להשלמת הטיעון עתה.

6.

אשר לשאלת המסוכנות והיתכנות השחרור לחלופת מעצר. המעשה המיוחס לעורר חמור. בנוסף, הנסיבות המתוארות בכתב האישום ביחס לתקופה שעובר למעשה האינוס הנטען מלמדות לכאורה כי המערער לא נרתע ולא הרפה גם לאחר שהמתלוננת דחתה אותו מעל פניה. הנסיבות הנטענות באשר לאירועים שלאחר מעשה האינוס, כאשר העורר אינו נרתע מלהסיע את המתלוננת למשטרה, גם הן מלמדות כי אין עליו מורא החוק. רושם זה מתחזק נוכח העובדה שהעורר הפר כבר, ויותר מפעם אחת, תנאי שחרור ממעצר. עובדה זו מצביעה כמובן גם על הקושי ליתן בעורר אמון שיקיים את תנאי השחרור. לכל אלה מתווסף תסקיר שירות המבחן, אשר מגלה תמונה של צעיר חסר גבולות, שהמפגש עם רשויות אכיפת החוק אינו זר לו, לרבות בעטיה של התנהגות אלימה. שירות המבחן לא שלל אף אפשרות כי העורר יעשה ניסיון בעתיד ליצור קשר עם המתלוננת ודומה כי הערכה זו אינה מופרכת נוכח ניסיונותיו החוזרים ונשנים ליצור עמה קשר.

לטעמי, המעשה המיוחס לעורר, ועמו יתר הנסיבות שפורטו מעידים על מסוכנותו ועל העובדה שלא ניתן ליתן בו אמון שיקיים את תנאי השחרור. לפיכך, איני סבורה כי יש לבחון חלופת מעצר בשלב זה, באשר איני רואה איזו חלופה יהיה בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר. אוסיף, כי החלופה המוצעת עתה אינה נראית מתאימה, שכן המפקח המוצע משמש עתה כערב ומפקח על בנו הנתון במעצר בית מלא (מ"ת (ראשון-לציון) 39537-09-10), כאשר בית המשפט ציין כי אינו מתרשם כרגע כי המפקח המוצע ישמש כמפקח בנפרד על בנו, ועל כן ספק אם יוכל לשמש כמפקח לעורר.

7.

באשר להתייחסות לתיקי מב"ד במסגרת תסקיר שירות המבחן אציין כי לטעמי, הצגת מידע אודות הפרת תנאי שחרור בערובה על-ידי הנאשם בעבר בפני בית המשפט, היא חיונית לצורך הכרעה בשאלת מעצרו. זהו מידע שמצופה כי התביעה תעמיד את בית המשפט על קיומו באשר אין רלוונטי ממנו לבחינת אפשרות השחרור לחלופת מעצר ולצורך החלטה האם ניתן להניח כי הנאשם יעמוד בתנאי השחרור שייקבעו לו. יחד עם זאת, אני סבורה כי בעניין זה על הפרקליט המופיע להביא המידע בפני בית המשפט מבלי שיציג את פלט רישומי המרשם המשטרתי, נוכח הבעייתיות שבהצגת פלט זה (ראו לעניין זה הנחיית פרקליטת המדינה מספר 5.13 "הצגת פרטי "רישום משטרתי פנימי" (תיקי מב"ד) וראיות המצויות בתיקי חקירה פתוחים, בהליכי מעצר עד תום ההליכים".

8.

סוף דבר, הערר נדחה.