בש"פ 11081/08 כמאל אבו יוסף נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (מפי כב' הרשם מ' רניאל) מיום 7.10.08. במסגרת החלטה זו, נדחתה בקשתו של המבקש להארכת מועד להגשת ערעור בבית המשפט המחוזי על גזר דינו בת.פ 2258/08 אשר ניתן ביום 9.4.02. הבקשה שלפני הוגשה ביום 29.12.08 והושלמה על ידי מתן תצהיר תומך רק ביום 16.2.09. בבקשה להארכת מועד נטען, כי האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור נבע מניסיונותיו החוזרים ונשנים של בא-כוח המבקש להשיג את המסמכים הרלוונטיים מגזר הדין בת.פ 2258/08, וזאת מבא-כוחו הקודם של המבקש. לטענתו, בהיעדר מסמכים אלו, לא ניתן היה להגיש בקשת רשות ערעור זו בגין היעדר תשתית עובדתית מספקת למתן החלטה בבקשה. בתגובתה של המשיבה מיום 5.3.09, טענה המשיבה כי היות וטרם הגיעו לידיה המסמכים הרלוונטיים לצורך גיבוש עמדה בבקשה להארכת מועד מידי בא-כוח המבקש, הרי שלא תוכל להביע את עמדתה. ביום 16.3.09 הגיש בא-כוח המבקש הודעה מעדכנת לבית המשפט בדבר העברת המסמכים הרלוונטיים לידי המשיבה. לאור הודעה זו, הוגשה בד בבד גם עמדתה של המשיבה לעניין בקשת הארכת המועד כאמור. בתגובתה זו, טוענת המשיבה כי התנהלות המבקש כרוכה כבדרך שגרה באיחורים רבים. יתרה מזאת, סיכוייו של ההליך הינם נמוכים ממילא שכן מ דובר בהגשת ערעור על גזר-דינו של המבקש משנת 2002, וזאת לאחר שבית המשפט קמא דחה את בקשת הארכת המועד מן הטענה כי מ דובר בהשגה על גזר-דין שנתבסס על הסדר טיעון בין המבקש למשיבה.

3.

לאחר עיון בחומר שלפני, שוכנעתי כי אכן דין הבקשה להארכת מועד, להידחות. אמנם הדין בנדון אינו דורש קיומו של "טעם מיוחד" לשם הארכת מועד (ראו סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982), ואף יש ליתן משקל בנוסף, בין היתר, גם למעמדו היחסי של המבקש. יחד עם זאת, בנסיבות המקרה דנן, מ דובר

באיחור לא מבוטל. לאור האיחור האמור, הרי שעל המבקש חל נטל מוגבר להוכיח התקיימותה של עילה המצדיקה את האיחור, כמו גם כי סיכוייו בהליך טובים. בנטל זה לא עמד המבקש. גם אם אניח כי הובא לפני טעם מספיק לאיחור בהגשת הבקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להאריך המועד, לא מצאתי כי סיכויי ההליך טובים באופן המצדיק את הארכת המועד. כך הדבר, שכן בית המשפט המחוזי בהנמקתו דן בפירוט בטענות ב"כ המבקש כנגד גזר הדין שניתן בשנת 2002 ובעיקר בטענת כשל הייצוג שהובילה, לפי טענת המבקש, לגזירת רכיב של מאסר על תנאי למשך תקופה ארוכה. כפי שקבע בית המשפט קמא, לא רק שלא בא ביסוס עובדתי מספיק לטענה זו, אלא שגם במסגרת בירורה בהליכים שונים למן שנת 2002 חלף זמן רב שלא ניתן לו הסבר מספיק וממילא לא הוארך המועד. בנסיבות אלו, נראים סיכויי ההליך שלפני נמוכים באופן שאינו מצדיק את הארכת המועד; וניתן עוד להוסיף כי דווקא בנסיבות אלו היה על המבקש להקפיד בסדרי הדין ולהגיש ההליך לבית משפט זה , במועד. כזאת לא עשה, וממילא דין הבקשה להידחות.