בש"פ 11083/08 נחשונוב ויאצסלב נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן) מיום 7.12.08 בתיק עמ"ת 15651-11-08, בה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בחדרה (השופט קפלן) מיום 27.11.08 בתיק מ"ת 8289-10-08, אשר הורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

ב.

כתב האישום אשר הוגש ביום 29.10.08, מייחס לעורר - יליד 28.4.09 - עבירות של חבלה או פציעה על ידי שניים או יותר כשהעבריין נושא נשק קר, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. על פי הנטען, העורר, יחד עם נאשם אחר ואדם נוסף, תקפו את המתלונן על רקע ויכוח קודם, ופצעו אותו. נטען, כי הנאשם האחר דקר את המתלונן, והעורר היכה אותו בראשו באמצעות אבן. לאחר שנעצר, תקף העורר שוטר וקצין בבית המעצר, תוך שהוא מתפרע ומשתולל.

ג.

עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית משפט השלום דחה את הבקשה וקבע, בניגוד לטענת העורר, כי קיימות ראיות לכאורה, אך כי חלקו של העורר היה "כנראה מינורי"; כי קיימות סתירות בראיות התביעה וכי "ישנה אפשרות ממשית שבסוף ההליך הפלילי יימצא זכאי". אי לכך הוחלט על שחרורו בתנאי מעצר בית במעון הסגור (הוסטל) עליו המליצה ועדת השחרורים שדנה בעניינו, משום שבחלופה זו יש "מענה על המסוכנות" והיא עדיפה נוכח "נסיבות חייו הטראגיות". לאחר שהתברר כי המעון שהוצע אינו סגור הוגשה בקשה לעיון חוזר, וביום 27.11.08 נקבע, כי העורר ישוחרר למעצר בית מלא עם איזוק אלקטרוני וערבויות בבית דודתו באופקים.

ד.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, אשר קבע כי קיימות ראיות לכאורה בתיק, וכי חולשת חלק מהראיות אינה מאיינת את השאר. עוד נקבע, כי קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית, כי העורר היה אסיר ברשיון בעת ביצוע הנטען, וכי עברו הפלילי המכביד, הכולל בין היתר עבירות רכוש, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, חטיפה לשם רצח או סחיטה והדחה בחקירה, מחזק את המסקנה בדבר מסוכנותו הרבה. נאמר, כי שגה בית משפט השלום כאשר לא הורה על הכנת תסקיר מעצר לבחינת החלופה בטרם החליט עליה. אולם לאחר שיקול החליט בית המשפט המחוזי בכל זאת שלא להזמין תסקיר אף הוא, שכן "ארחותיו ודפוסי התנהגותו" של המשיב אינם מניחים שחרורו לחלופה.

ד.

מכאן הערר, בו טוען העורר, כי בית המשפט המחוזי התעלם מהחולשות שפשו בראיות, ובהן סתירות שנתגלו בעדותם של עדי התביעה ו"תיאום הגרסאות" ביניהם. עוד נטען, כי הנאשם האחר בפרשה שוחרר למעצר בית, חרף התסקיר השלילי בעניינו ורמת מסוכנותו הגבוהה, וכי שותף שלישי, שחלקו היה כשל העורר, שוחרר אף הוא. לעניין החלופה נטען, כי היא לא נבדקה כדבעי, וכך גם המפקחים הנוספים שהוצעו - דודו ובני דודו של העורר.

ה.

בדיון פירטה באת כוחו של העורר את טענותיה לעניין הראיות ולעניין החלופה. אשר לראיות, נטען כי חלקו של העורר בכל מקרה אכן "מינורי" כעולה מהחלטתו של בית משפט השלום, נטען, כי אם המתלונן מסרה מספר גירסאות, שאמנם הזכירו מלכתחילה את העורר אך ללא התיחסות למעשיו, ובהמשך טענה האם כי ראתה את העורר מכה את המתלונן באבנים, ושוב שינתה גירסתה. גם המתלונן עצמו טען תחילה שאינו יודע מי פגע בו, אך מאוחר יותר תיאם עם אמו - כנטען -

וזיהה את התוקפים כביכול. כן נטען לגבי עדות האליבי, שבית המשפט המחוזי לא נדרש אליה. באשר לחלופה נטען, כי המדובר במי שהיה נורמטיבי לחלוטין, אך הידרדר לאחר שחיי משפחתו נפגעו בטרגדיה - מות אביו ואחר כך שתי אחיותיו התאומות. גם הנסיבות של היותו בביתן ביום המעשה היו ייחודיות, הוא שוחרר להוסטל על-ידי ועדת השחרורים, אך ההוסטל לא קלטו בשל חג. באשר להתנהגותו במעצר, הגיש תלונה במח"ש. נטען גם, כי החלופה המוצעת היא של אנשים נורמטיביים, דוד ודודה.

ו.

באת כוח המדינה סקרה את הודעות המתלונן, שבראשונה לא מסר את שמות התוקפים כי לא רצה לערב את המשטרה, מה שאין כן לאחר מכן, לאחר שהוברר לו כי אמו הודיעה למשטרה את שמות התוקפים. אשר לאליבי, העורר שתק בחקירה, ומסר רק שהיה בבית אמו - אך חברו מוסר שהיה בביתו שלו בחלק מן הזמן הנטען. ועוד, אכן נאשם אחר שוחרר לאחר המלצת תסקיר, ועברו נקי. סוף דבר, לשיטת המדינה ככל שישנן ראיות לכאורה - עילת המעצר חזקה, נוכח היות העורר אסיר ברישיון, שמאסר על תנאי תלוי ועומד כנגדו, ואף המתלונן הביע חשש מן הנאשמים והזכיר כי העורר שוחרר זה לא כבר מן הכלא.

ז.

עיינתי בראיות ונחה דעתי כי ישנן ראיות לכאורה, על פי המבחנים שבפסיקה, נגד העורר. ראשית, אם המתלונן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, ציינה מייד לאחר האירוע - בהודעה באישון לילה (22.10.08, 02:20) כי ראתה את העורר ואת הנאשם השני, ותיארה פרטים משפחתיים עצובים של העורר. אמנם הודעת המתלונן בבית החולים לא כללה זיהוי, ורק בהמשך אותו יום, בשעות הצהריים, מסר את שמות התוקפים; אך כאמור גם הסביר זאת המתלונן בהודעה ב-26.10.08, כי חשב תחילה "לסגור" בלא תלונה למשטרה. אשר לאליבי, אם העורר טוענת כי היה בביתו - אך הנאשם האחר מספר שהעורר שהה בביתו (הודעתו מיום 26.10.08). אין מנוס כי כשלי זיהוי (כגון צבע הבגדים) ייבדקו במהלך ההוכחות, ככל שיתנהלו. לא אאריך, ואצרף קולי בעניין זה לבית המשפט המחוזי. סופו של יום, יש ראיות לכאורה - וכך גם באשר להתנהגות העורר במעצר, אף אם היתה תלונה מצד העורר למח"ש.

ח.

ברי כי משנקבע קיומן של ראיות לכאורה, קמה עילת מעצר על פי חזקת המסוכנות שבדין וטיב המעשה. האם ניתן להגיע לחלופה? שאלה זו מוטלת בספק ספיקא, נוכח עברו הפלילי של העורר, שפגיעתו בציבור רעה מאוד, כי בגילו הצעיר - יליד 28.4.90 - צבר מספר ניכר של עבירות, ונדון תחילה על תיקים מרובים של עבירות רכוש, ובהן גניבת רכב, הפרת הוראה חוקית, פריצות לרכב, הונאה בכרטיסי חיוב, הפרעת שוטר במילוי תפקידו; בית המשפט לנוער גזר דינו ב-10.7.05, בין השאר, ל-7 חודשי מאסר בפועל; ב-1.4.07 נגזר דינו ל-31 חודשי מאסר מצטבר על חטיפה לשם רצח או סחיטה, ועוד עבירות, כגון פציעת אדם בעוד העבריין מזוין, הדחה בחקירה והפרת הוראה חוקית; ב-17.5.07 נדון למאסר חודשיים על החזקת אגרופן או סכין; וב- 14.7.08 נדון למאסר 8 חודשים על פציעה, ולא מניתי את המאסרים על תנאי.

ט.

והנה אך זה - עשרה ימים טרם האירוע נשוא כתב האישום - השתחרר העורר ברישיון מריצוי המאסר בן 31 חודשים ועמו מאסר על תנאי, ומייד כשל לכאורה בפרשה הנוכחית.

י.

בית המשפט המחוזי החליט, כאמור, שאין מקום להזמנת תסקיר. ניתן להבינו על רקע עברו הפלילי של העורר, שלאמיתם של דברים מטיל בספק רב - כאמור - את היכולת לעמוד בחלופה, ואני פסימי בעניין זה. אך עם זאת החלטתי - לא בלי ספקות מרובים - להזמין תסקיר מעצר. זאת, כדי שבפני בית המשפט תהא התמונה המלאה של רקעו של העורר, וגם כטענתה הנכוחה של הסניגורית המלומדת, שאם יורשע העורר תהא חובת תסקיר על פי דין נוכח גילו, והוא מוכר ממילא לשירותי המבחן (עד הנה לשירות המבחן לנוער). התסקיר יונח בתוך 21 יום על שולחנו של בית משפט השלום, והוא יחליט כראות עיניו, בלא שאקבע כל מסמרות. רק במובן של הזמנת תסקיר מתקבל הערר.