בש"פ 1109/14 אורה ארזון נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטה של שופט בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, צ' עוזיאל, מיום 5.1.2014, שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק פלילי בעניינה של המבקשת.

אין בידי להיעתר לבקשה.

לפי הדין, היה על המבקשת להגיש את ערעורה תוך 5 ימים. בפועל, המבקשת פנתה לבית משפט זה ביום 10.2.2014, קרי: למעלה מחודש לאחר ההחלטה (שניתנה במעמד הצדדים). מדובר באיחור ניכר. מעיון בבקשה לא מצאתי הצדקה מספקת לאיחור זה. כך, טענת המבקשת כי אינה חשה בטוב היא טענה כללית שאין בה כדי ללמד על היעדר אפשרות להגיש את הערעור במועד מוקדם יותר. גם הטענה בדבר חוסר הבנה בהליכים משפטיים אין בה די במקרה זה. אציין, כי לאחרונה ממש ניתנה החלטה של כבוד השופט הנדל בהליך קודם (קשור) שיזמה המבקשת, ובה צוטט סעיף 147 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הקובע את פרק הזמן המוקצב לבעל-דין לשם הגשת ערעור פסלות (ראו החלטה מיום 31.12.2013 בבש"פ 8528/13, פס' 2).

מעבר לכך אוסיף כי מעיון בתיק עולה שסיכוייו של ערעור הפסלות נחזים להיות נמוכים, זאת שכן על פני הדברים אין בטענותיה של המבקשת כדי להניח תשתית מבוססת לקיומו של חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. אציין עוד כי כבוד השופט עוזיאל העיר בהחלטתו כי הדיון לפניו הוא דיון מקדמי מכוח סעיף 143א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, כך שאם יהיה צורך בבירור האשמה, יועבר התיק למותב אחר.

אשר על כן, הבקשה להארכת מועד נדחית.