בש"פ 1119/04 סאלם זנון נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' טימור), מיום 19/01/04, שניתנה בתיק ב"ש 21569/03, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע באשמת ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן-החוק), עבירות של סחר בסמים, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים {נוסח חדש}, התשל"ג -1973 (להלן- הפקודה), עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) +(ג) לפקודה, עבירות של הסתייעות ברכב לביצוע עבירה, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה {נוסח חדש}, התשכ"א-1961 וכן עבירות של ניסיון לשידול לסחר בסמים, לפי סעיף 13 לפקודה יחד עם סעיף 33 לחוק.

על-פי עובדות כתב האישום, קשר העורר קשר לביצוע עסקאות סמים. בעסקאות אלה מכר העורר, במספר הזדמנויות שונות, לסוכן משטרתי סמים מסוכנים מסוג הרואין, וזאת בכמויות גדולות ותוך ניסיון לשדלו לסחור בסמים. בחלק מביצוע העסקאות האמורות, הסתייע העורר ברכבו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 19/01/04, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה המסבכות את העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. עוד נקבע כי בשל העבירות המיוחסות לעורר, קיימת עילת מעצר וחזקת מסוכנות אשר לא הופרכה ובעבירות מסוג זה אין בחלופת מעצר כדי להפריך את מסוכנותו.

מכאן הערר שבפני.

בא-כוח העורר, עורך הדין חיים אוחנה, טען כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, המצדיקה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. עוד טען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא נתן משקל ראוי לעובדה כי הודעות ודו"חות הסוכן המשטרתי, חמדאן, אינן מגובות בראיות מסייעות הנדרשות בסוג זה של עסקאות סמים, גם אם הם מבוצעות על-ידי אנשי משטרה סמויים וכי הסוכן ומפעיליו לא הקליטו את השיחות המקדימות בין הסוכן לעורר. עוד טען כי לא ניתן לזהות את העורר בקלטת הווידאו ואיכות הצילום הירודה אינה מאפשרת להתייחס לאף אחת מעסקאות הסמים. עוד טען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא נתן משקל ראוי לעובדה כי אף לא אחת מן המכוניות קשורה קשר כלשהו לעורר. עוד טען כי הליך הזיהוי שנעשה לעורר כלל לא היה תקין . עוד טען כי ביצוע המעצר לא נעשה מיד לאחר ביצוע עסקאות הסמים אלא אפשרו לעורר להתהלך חופשי זמן ניכר אחרי ביצוען. נוסף על כך טען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא נתן דעתו להימנעות המשטרה מביצוע פעולות חקירה פשוטות אשר היה ניתן באמצעותן להפריך את החשדות כנגד העורר. יתרה מכך טען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא התחשב בעברו הנקי של העורר ובזמן הרב, בו התהלך חופשי.

באת-כוח המשיבה, עורכת הדין נעמי כץ, טענה כי נגד העורר קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת אשר קושרת אותו לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ועל כן קיימת עילת מעצר בשל חזקת המסוכנות המיוחסת לו. עוד טענה כי העורר לא הופלה ביחס למקרים אחרים, בהם שוחררו נאשמים אחרים זאת מאחר ומקרה זה אינו דומה למקרה אשר הוצג על-ידי בא-כוח העורר.

לאחר עיון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולאחר ששמעתי את טענות באי-כוח הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שבתיק אשר הועמד לרשותי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

כאמור, בחנתי את חומר הראיות שבידי המשיבה ואני סבור כי התשתית הראייתית הקיימת, יש בה בשלב זה כדי לבסס לכאורה סיכויי להרשעתו של העורר באישומים המיוחסים לו בכתב-האישום. חומר הראיות מצביע לכאורה על כך כי העורר קשור לעסקאות הסמים נשוא כתב-האישום. בידי המשיבה קיימות ראיות כנגד העורר ובכללן תמונה אשר צולמה על-ידי מצלמת ווידאו, אשר הוצבה ברכבו של הסוכן המשטרתי (ראה מט 29/03, מיום 17/03/03), בה נראה העורר. במזכר שנערך על-ידי הסוכן המשטרתי ביום 01/07/03, נכתב כי לרכב עלה בחור בשם מוחמד ואילו הסוכן המשטרתי כינה אותו בשם "מוחמד הפוזל", זאת בשל היותו פוזל. חיזוק לכך שהכינוי "מוחמד הפוזל" מכוון כלפי העורר ניתן לראות בתמליל השיחה בין "מוחמד הפוזל" לבין הסוכן המשטרתי, בו אומר מוחמד : " תשאל עלי בטייבה יגידו לך, ותשאל עלי בלוד ותשאל עליי איפה שאתה רוצה- אם תגיד שאתה מסתובב אצל סאלם זנון יגיד לך חבל על הזמן " ראה תמליל השיחה מס' מט 30/3 ב', מיום 01/07/03 בעמ' 4 ). אכן הסוכן המשטרתי צפה בקלטת וזיהה ללא היסוס את העורר. נוסף על כך, סלמאה אלדנפירי, אשר חשוד כי היה שותף לעורר במסגרת עסקת המסים המתוארת באישום הראשון שבכתב-האישום, הפליל את העורר וסיפר בחקירתו במשטרה כי הוא זיהה אותו כמי שיושב במושב האחורי של הרכב ועונה לשם סאלם זנון הפוזל. (ראה הודעתו של סלאמה במשטרה מיום 09/07/03, בעמ' 1).

נוסף על כך נערך מזכר על-ידי קצין הסוכנים, שרון גדסי, ביום 17/06/03, בשעה 24:20, אשר ביקש מהשוטר לוגסי לבדוק אדם פוזל עם חולצה לבנה שביצע עסקאות סמים עם הסוכן. הסוכן נכח במקום ושמר על קשר עין עם הבחור שזוהה כסאלם זנון (העורר).

בא-כוח העורר טען כי המשטרה לא ביצעה פעולות חקירה בסיסיות אשר יש בהן כדי להפריך את החשדות כנגד העורר, ומשכך הרי שלא קיימת תשתית ראייתית נגדו. טענה זו אינה מקובלת עלי.

במקרה שבפני פעלו אנשי משטרה כאשר הראשון פעל כסוכן סמוי ואילו השני שימש כמפעילו. פעולתם זו בוצעה בקרב מי שעסקו בסחר בסמים מסוכנים וביניהם העורר, ואותו סוכן מפלילו בכך שעקב אחריו, שמר עמו על קשר עין וזיהה אותו בבירור, כך שחומר הראיות בעניינו של העורר אכן מבסס את התשתית הראייתית הדרושה למעצרו עד תום בירור דינו ואין באי-עריכת אותן פעולות חקירה, כפי שטען בא-כוחו,כדי להשמיט את הקרקע מתחת למעשה הפסיפס שיש בו כדי להפליל את העורר באישומים המיוחסים לו בכתב האישום ( ראה בש"פ 9554/02 ביטון נ' מדינת ישראל , תק-על 2002(3), 276 וכן בש"פ 3854/97 שמואל נ' מדינת ישראל , תק-על 97(2), 609).

משתמע, איפוא, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המהווה פוטנציאל להרשעה בעתיד ( ראה בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פד"י נ(3) 133, בעמ' 146), שכן בשלב, בו נבחן חומר הראיות לצורך מעצר עד תום ההליכים, מקיים בית המשפט בחינה של הפוטנציאל הראייתי להרשעה ומעריך את סיכוייה מבלי שהוא נדרש להכריע במשקלן ובמהימנותן של הראיות.

ככלל, קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות סמים חמורות, מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן- חוק המעצרים). ההלכה היא, כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בסחר בסמים ( ראה בש"פ 5570/03, 5635 אברג'יל נ' מדינת ישראל , תק-על 2003(2), 6).

אכן המקרה שבפני אינו נמנה על אותם מקרים חריגים. במקרה דנן מדובר במסכת אירועים חמורה, בה בוצעו חמש עסקאות סמים מסוג הרואין, ובכמויות גדולות. על כן ולאור התשתית הראייתית הלכאורית, קמה חזקת המסוכנות הסטטוטורית האמורה בחוק המעצרים, אשר לא ניתן לשללה, אלא כאשר העורר נתון במעצר.

החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת ומנומקת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.

סוף דבר: הערר נדחה.