פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
1120/20
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
העורר:
שלמה חיים פרידריך
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו במ"ת 22901-11-19 מיום
29.1.2019, שניתנה על ידי כב' השופט א' הימן
תאריך הישיבה:
כ"ד בשבט התש"ף
(19.2.2020)
בשם העורר:
עו"ד אורית חיון; עו"ד דין
כוכבי
בשם המשיבה:
עו"ד עודד ציון
החלטה
1.
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' הימן ) במ"ת 22901-11-19 מיום 29.1.2020, שבה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.
2.
נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז–1977.
על פי המפורט בכתב האישום, עובר ליום 28.10.2019 החליט העורר לגרום למותה של המתלוננת. זאת, על רקע רצונה של האחרונה להתגרש ממנו, ובעקבות סכסוך כספי שהתגלע בין השניים.
ביום 28.10.2019 בסמוך לשעה 03:30 יצא העורר מביתו כשהוא מצויד בשני סכיני מטבח, ונסע לעבר בניין הדירות שבו שהתה המתלוננת באותה עת. עם יציאתה של המתלוננת מפתח הבניין, החזיק בה העורר ודקר אותה מספר פעמים בגופה. במהלך מעשי העורר זעקה המתלוננת "הצילו.. תעזוב אותי..", אך הלה הטיח בה "איך את שורדת?.. איך את עוד לא מתה?".
בהמשך, הפיל העורר את המתלוננת על הארץ ורכן מעליה כשהוא אוחז את אחת הסכינים בידו. או אז ניגש אחד מדיירי הבניין אל השניים, ומשך אותו מעליה. העורר החל לבצע תנועת חיתוך עם הסכין על פרק ידו, ואותו דייר הוציא את הסכין מידו.
כתוצאה ממעשי העורר, נגרמו למתלוננת פצע דקירה בצווארה בעומק של 3-2 ס"מ, פצע דקירה בשד ימין בעומק של סנטימטר אחד, ופצע דקירה שטחי במרכז בית החזה. נוסף על כך, נגרמו למתלוננת חתך באורך 5 ס"מ במותנה, וכן חתכים בשפתיה, באמת יד ימין, במפרק יד ימין ובאצבעותיה. המתלוננת אושפזה בבית החולים, ועברה הליך רפואי להכנסת נקז לצווארה, וחתכיה נתפרו.
3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום נגדו, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.
בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, וכי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה המקימה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (להלן: חוק המעצרים ). זאת, לנוכח התקיימותן של חזקות המסוכנות הסטטוטוריות הקבועות בסעיף 21(א)(ג)(4) ו-(5) לחוק המעצרים בנסיבות העניין, ולאור חומרת המעשים המיוחסים לו בכתב האישום.
4.
בהחלטה מפורטת ומנומקת היטב מיום 9.12.2019 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לעורר בכתב האישום.
5.
לבקשת העורר, הוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר מעצר שנערך בעניינו.
מהתסקיר עולה כי העורר, בן 71, הוא בעל דפוסי חשיבה נוקשים וקווי אישיות נרקיסיסטיים; כי הוא מחזיק בעמדה "קורבנית" כלפי המתלוננת; וכי הוא סבור כי זו "חייבת לו", כלשונו. עוד הודגש כי העורר ממוקד במצוקתו וברצון להשתחרר מהמעצר, וכי קיים סיכון גבוה מאוד להישנות התנהגות אלימה על ידי העורר כלפי המתלוננת.
משכך, ומשהתרשם שירות המבחן כי המפקחים שהוצעו אינם מספקים מענה הולם למסוכנות הנשקפת ממנו, הומלץ שלא לשחרר את העורר ממעצר מאחורי סורג ובריח.
6.
ביום 29.1.2020 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.
צוין כי העבירה המיוחסת לעורר מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(ג)(4) ו-(5) לחוק המעצרים, וכי המעשים המיוחסים לו – ואף הכתוב בתסקיר המעצר שהוגש בעניינו – מלמדים על חשש ממשי וכבד כי יחזור על התנהגותו "האלימה והרצחנית" כלפי המתלוננת.
לנוכח זאת, קבע בית המשפט כי לא ניתן לאיין את המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו בחלופת מעצר. בהתאם לכך, נקבע גם כי אין מקום להורות על עריכת תסקיר מעצר משלים אשר יבחן חלופת מעצר נוספת בעניינו של העורר.
7.
מכאן הערר שלפניי, ובו טוען העורר כי יש להורות לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר משלים אשר יבחן חלופות מעצר נוספות בעניינו.
לשיטת העורר, בהתחשב בנסיבותיו האישיות, ובהן גילו המבוגר ומצבו הבריאותי, היה על בית המשפט המחוזי לבחון את האפשרות לעצור אותו בפיקוח אלקטרוני, ולכל הפחות היה עליו לבחון באופן בלתי אמצעי את המפקחים שנפסלו על ידי שירות המבחן.
8.
מנגד, בדיון שנערך לפניי טען בא כוח המשיבה כי יש לדחות את הערר. לטענתו, חומרת המעשים שיוחסו לעורר בכתב האישום ואף תוכנו השלילי של תסקיר המעצר שהוגש בעניינו מלמדים כי המסוכנות הנשקפת ממנו אינה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר.
דיון והכרעה
9.
דין הערר להידחות.
10.
העבירה המיוחסת לעורר בכתב האישום – ניסיון לרצח – היא עבירה חמורה, המקימה בנסיבות העניין את חזקות המסוכנות הסטטוטוריות הקבועות בסעיף 21(א)(ג)(4) ו-(5) לחוק המעצרים.
כידוע, הכלל הוא כי בנסיבות אלו אם מצא בית המשפט שיש לעצור נאשם הרי שאין להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני אלא במקרים חריגים בלבד ומטעמים מיוחדים שיירשמו (וראו: בש"פ 6203/19 מדינת ישראל נ' איסקוב (24.9.2019)) .
11.
איני סבור כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים שבהם יש להורות על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני, ולעמדתי אף לא ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו בחלופת מעצר.
אין להמעיט מחומרת המעשים המיוחסים לעורר, המלמדים על רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו. כמתואר לעיל, העורר דקר את המתלוננת מספר פעמים בגופה, על פי הנטען ניסה לרצוח אותה, וכל זאת על רקע סכסוך אישי וכספי שהתגלע ביניהם.
על כך יש להוסיף כי מתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של העורר עולה כי הלה תופס עצמו כקורבן להתנהלותה, וכי קיים סיכון גבוה מאוד להישנות של התנהגות אלימה מצידו כלפיה.
בנסיבות אלו, אין בנסיבותיו האישיות של העורר כדי להצדיק את מעצרו בפיקוח אלקטרוני, או את שחרורו לחלופת מעצר.
12.
בשולי הדברים יצוין כי משקבע בית המשפט המחוזי שלא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר בחלופת מעצר, לא מצאתי כי נפל פגם בכך שלא בחן באופן בלתי אמצעי את המפקחים אשר נפסלו על ידי שירות המבחן.
13.
הערר נדחה אפוא.
ניתנה היום, כ"ח בשבט התש"ף (23.2.2020).
ש ו פ ט