בש"פ 11276/02 ארמין בוסק נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.12.02 בב"ש 93182/02 (השופט א' טל). בהחלטה זו נדחה ערר שהוגש על החלטתו של בית משפט השלום תל-אביב-יפו מיום 8.12.02 בב"ש 5381/02 (השופט צ' קאפח). בית משפט השלום דחה בקשה לעיון חוזר בהחלטתו, מיום 25.8.02 בב"ש 3832/02 (השופטת נ' לידסקי), לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.נגד העורר הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו עבירות של תקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות, הטרדה במתקן בזק (שלוש עבירות) ואיומים (שתי עבירות). על-פי האישום הראשון, תקף הנאשם את חברתו לחיים (להלן: המתלוננת 1 ) והכה אותה בגבה ובפניה. כתוצאה מכך נזקקה המתלוננת 1 לטיפול רפואי ולתפרים. על-פי האישומים השני, השלישי והרביעי, במהלך מספר ימים התקשר העורר פעמים רבות אל חברתו לשעבר (להלן: המתלוננת 2 ), תוך שהוא מגדף אותה ומאיים עליה באיומים שונים, ובהם כי "יגמור אותה" וכי "תשלם על זה שפנתה למשטרה".

2.ביום 25.8.02 החליט בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו ציין בית המשפט כי מתסקיר המעצר ומהודעת אחת המתלוננות עולה שהמעשים המיוחסים למשיב בוצעו, לכאורה, כשהוא נתון באובססיה ובמצב דברים זה יש לחשוש לשלומן של המתלוננות, וייתכן שאף לשלומם של אחרים.

3.על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו (ב"ש 92292/02). בהחלטתו דחה בית המשפט את הערר, תוך שהוא מציין שהעניין "מצוי... על הגבול". לעורר מיוחסת תקיפתה של בת זוגו שגרמה לה חבלה ממשית ותסקיר המבחן מציין כי בדפוסי מחשבתו קיימים קווים אובססיביים המצביעים על מסוכנותו. מאידך, בשאר העבירות המיוחסות לעורר לא מעורבת אלימות פיסית. בית המשפט מציין כי ייתכן, אמנם, שאת המסוכנות ניתן היה לאיין באמצעות חלופת מעצר, אך בנסיבות העניין אין הוא מוצא מקום להתערב בהחלטה.

4.על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערר לבית משפט זה (בש"פ 7867/02). בהחלטתו מיום 18.9.02 דחה חברי השופט א' גרוניס את הערר, תוך שהוא מציין כי תקיפת בת זוגו הנוכחית של העורר על ידו, בצירוף הטרדות של בת זוג, שיחסיו עמה נסתיימו כעשר שנים קודם לכן, מעידות על רמת מסוכנותו הגבוהה.

5.ביום 8.12.02 התקיים בבית משפט השלום דיון בבקשה לעיון חוזר שהגיש העורר. בית המשפט ציין בהחלטתו כי בניגוד לטענת העורר, הוא אינו סבור כי חל כרסום כלשהו בראיות אלא "היפוכו של דבר". בית המשפט אף הוסיף כי לאור העובדה שהתסקיר מציין שהמבקש עדיין מגלה דפוסים אובססיביים בקשר שלו עם המתלוננת 2, ניתן להסיק שהוא עדיין מסוכן למתלוננות, ולכן דחה את הבקשה.

6.על החלטה זו ערר העורר לבית המשפט המחוזי. בהחלטתו ציין בית המשפט כי "אין בסיס לטעון שלא קיים עוד חשש לשלום המתלוננות מצידו של העורר", זאת לאור עדויותיהן ולאור שני תסקירי המעצר אשר מגלים את הדפוסים האובססיביים בכל הקשור ליחסיו של העורר עם המתלוננת 2.

7.על החלטה זו מוגש הערר שבפני. בא-כוח העורר מציין כי ההחלטות לפיהן יישאר העורר במעצר, ניתנו למרות שתסקיר המעצר המליץ על שחרורו לחלופת מעצר, כולל חלופה של פיקוח ללא מעצר בית. לטענתו, לא ייחס בית המשפט משקל ראוי לעובדה שהעורר הינו אדם נורמטיבי ושבארבעה חודשי מעצר יש כדי לאיין את מסוכנותו. משיחתו האחרונה של העורר עם המתלוננת 2 עולה כי בבסיס שיחותיו הקודמות עמה עמדה בקשה משפטית, אלא שהמתלוננת 2 נבהלה משמיעת קולו ולכן ניתקה אותן תוך שניות. אשר למתלוננת 1, הרי שהיא הוכרזה עדה עוינת משום ששלחה לבית המשפט מכתב בו ציינה כי למעשה האלימות מצדו של העורר קדם מעשה אלימות מצדה. עוד ציינה המתלוננת 2 כי היא אינה מפחדת מהעורר, כי המדובר היה במריבה בין שניים ולא במצב שבו רק העורר הכה אותה וכי האירוע כולו היה אירוע חד-פעמי.

8.בדיון שבפניי חזר בא-כוח העורר על הטיעונים המופיעים בעררו. לטענתו, משפטו של העורר מתנהל בעצלתיים וזאת למרות שהעורר עצור מזה כחמישה חודשים וייתכן שהעונש שיוטל עליו, בסופו של דבר, יתמצה בתקופת מאסר דומה. המשך משפטו של העורר נקבע ליום 2.2.03 וביום זה צפויה להתחיל פרשת ההגנה. בא-כוח העורר סבור כי לאור חזרתה של המתלוננת 1 מעדותה ולאור הפסקתן של הטרדות העורר כלפי המתלוננת 2, לא נשקפת עוד ממנו מסוכנות כלפי השתיים. על-כן, לאור האמור ולאור היות העורר אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי מכביד, מבקש בא-כוחו מבית המשפט להורות על שחרורו לחלופת מעצר אשר תכלול תוכנית שיקום בנושא אלימות.

9.מנגד, טענה באת-כוח המדינה כי כיוון שמסוכנותו של העורר כלפי המתלוננות נובעת מאובססיה, הרי שאין בחלוף הזמן כדי לאיין מסוכנות זו. בעברו של העורר הרשעה פלילית בגין תקיפה סתם, כך שאין המדובר במקרה האלימות הראשון בו היה מעורב. לטענתו הכתובה של בא-כוח העורר, כאילו יש בחזרתה של המתלוננת 1 מעדותה כדי לכרסם בראיות לכאורה בתיק השיבה באת-כוח המדינה, כי נפסק כבר שחזרה מעדות אינה מהווה בדרך כלל כרסום שיש בו כדי לפגוע בתשתית הראייתית הלכאורית של התביעה בעת בחינת הראיות בשלב המעצר. לפיכך, מתנגדת באת-כוח המדינה לשחרורו של העורר וסבורה כי יש להותירו במעצר עד תום ההליכים נגדו.

10.לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק ושמעתי את טיעוניהם של בעלי-הדין, הגעתי למסקנה כי דינו של ערר זה להידחות. עבירות האלימות הפיסית והמילולית המיוחסות לעורר הן חמורות. אין להקל ראש באיומים על חיי אדם, במיוחד בשל העובדה כי על-פי התשתית הראייתית לכאורה נהג העורר באלימות פיסית נגד בת זוגו. יצויין, כי בשני התסקירים של שירות המבחן נאמר כי לעורר מאפיינים חשיבתיים אובססיביים. בנסיבות אלה החשש ממסוכנותו הנמשכת של העורר טרם פג ולכן אין לשחררו לחלופת מעצר.

אי לכך הערר נדחה.