בש"פ 11289/05מדינת ישראל נ. שמעון זריהן

בפניי בקשה שישית להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח וקשר לפשע. על פי עיקרי כתב האישום, קשרו המשיב ונאשם נוסף (להלן: אלזם ) קשר לרציחתו של חנניה אוחנה. המשיב ואלזם ארבו לאוחנה בחניון ביתו ומשהגיע למקום, ירה המשיב באוחנה מספר פעמים, בעוד אלזם מצית את הרכב שבו הגיעו השניים למקום על מנת לטשטש את עקבותיהם. כעבור זמן קצר נפטר אוחנה מפצעיו.

ביום 7.9.04 נענה בית המשפט המחוזי בתל-אביב לבקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. מאז הוארך מעצרו של המשיב על ידי בית משפט זה חמש פעמים, אף כי משפטו טרם החל להתברר באופן אינטנסיבי. הטעם העיקרי לכך היה כי לנוכח הלכת קינזי ובשל נסיבותיו של התיק לא ניתן היה להעיד את אלזם, שותפו של המשיב, בטרם הוכרע דינו. לשיטתה של המדינה, אף לא היה מקום להעיד עדים אחרים בטרם הסתיים משפטו של אלזם. לפיכך, עד כה התקיימו בתיק שלוש ישיבות הוכחות בלבד. בבקשתה הנוכחית מיום 6.12.05 הודיעה המדינה כי עם הרשעתו של אלזם ביום 9.11.05 הוסרה אבן הנגף המרכזית בניהול משפטו של המשיב. אלא שבלילה שבין ה- 12.12.05 ל- 13.12.05 – שעות ספורות לפני שאמור היה להעיד במשפטו של המשיב – נמצא אלזם מחוסר הכרה בתאו בבית הכלא ובהמשך נקבע מותו.

נוכח התפתחות מרעישה זו, מתעורר ספק אם ניתן יהיה להמשיך במשפטו של המשיב. אלא, שבאת-כוח המדינה ביקשה כי בית המשפט יאריך את מעצרו של המשיב כדי שניתן יהיה לחקור את הנסיבות בהן מצא אלזם את מותו ולבחון את האפשרות לפעול לפי סעיף 10א(ב) לפקודת הראיות [נוסח משולב], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ). בא-כוח המשיב, מצידו, טען כי אף בהתעלם מהשפעת מותו של אלזם על אפשרות המשך ניהול המשפט, הרי שלנוכח הקצב האיטי ביותר של ניהול המשפט עד כה, בין היתר בשל ביטול מספר רב של ישיבות הוכחות, ובשים לב להתמשכות מעצרו של המשיב בתנאים קשים, משתנה נקודת האיזון ומתחייב שחרורו ממעצר.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להאריך את מעצרו להתקבל בחלקה. בעקבות התפנית הדרמטית שאירעה בתיק, מתחייבת חקירה בדבר נסיבות מותו של אלזם. הפוטנציאל הראייתי להמשך משפטו של המשיב תלוי במידה רבה בתוצאות חקירה זו, שכן אם יתברר כי "אמצעי פסול" הוא שהוביל למצב שבו נמנעה עדותו של אלזם, הרי שניתן יהיה להגיש אמרתו בחקירתו לפי סעיף 10א(ב) לפקודת הראיות. חקירה זו מצויה כעת בעיצומה וסבורה אני כי יש להעמיד לרשות המדינה פרק זמן אשר יתיר לה לבחון אפשרות זו ולגבש עמדתה באשר להמשך ניהול המשפט, בעוד המשיב נתון במעצר (השוו: בש"פ 2857/01 מוגרבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ודוק: ההחלטה בשאלת האפשרות לעשות שימוש באמרתו של אלזם אינה כרוכה בחקירה נגד המשיב דווקא. בנסיבות אלה, רואה אני לנכון להאריך את מעצרו של המשיב בשלושים ימים נוספים. אם יתברר במהלך תקופה זו כי אין בידי התביעה להמשיך במשפטו של המשיב, תודיע המדינה על כך לבית המשפט המחוזי מיד כשהדבר יתברר ויש להניח כי תפעל לשחרורו של המשיב קודם לחלוף התקופה האמורה.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת באופן חלקי. מעצרו של המשיב יוארך בשלושים ימים נוספים החל מיום 18.12.05 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1028/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לפי המוקדם.