בש"פ 1387/06 מדינת ישראל נ. שמעון זריהן

זוהי בקשה, שמינית במספר, להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב באשמת רציחתו של חנניה אוחנה. על פי הנטען בכתב האישום, בוצע הרצח על ידי המשיב ועל ידי שותפו המנוח יהונתן אלזם (להלן: אלזם ). בשל הביצוע בצוותא עומד המשיב לדין גם באשמה של קשירת קשר לפשע. משפטו של אלזם התנהל בנפרד ממשפטו של המשיב וביום 9.11.2005 הורשע אלזם ברצח ונידון למאסר עולם. עד לאותו שלב הוארך מעצרו של המשיב חמש פעמים לבקשת המדינה. אחד הנימוקים המרכזיים בהחלטות שניתנו לעניין הארכות המעצר היה כי נוכח הלכת קינזי לא ניתן לסיים את פרשת התביעה בעניינו של המשיב כל עוד לא נסתיים משפטו של אלזם, משום שזה האחרון אמור לשמש עד תביעה מרכזי במשפטו של המשיב. משנסתיים כאמור ביום 9.11.2005 משפטו של אלזם, זומן הוא על ידי התביעה למסור עדות במשפטו של המשיב והדיון אמור היה להתקיים ביום 13.12.2005. שעות ספורות לפני אותו דיון, נמצא אלזם מחוסר הכרה בתאו שבכלא ולאחר זמן קצר נקבע מותו. בעקבות התפתחות בלתי צפויה זו, הוארך מעצרו של המשיב בשישית לפרק זמן של שלושים ימים (החלטת כבוד השופטת ד' ביניש מיום 20.12.2005 בבש"פ 11289/05). באותה החלטה ציין בית המשפט כי:

בעקבות התפנית הדרמטית שאירעה בתיק, מתחייבת חקירה בדבר נסיבות מותו של אלזם. הפוטנציאל הראייתי להמשך משפטו של המשיב תלוי במידה רבה בתוצאות חקירה זו, שכן אם יתברר כי "אמצעי פסול" הוא שהוביל למצב שבו נמנעה עדותו של אלזם, הרי שניתן יהיה להגיש אמרתו בחקירתו לפי סעיף 10א(ב) לפקודת הראיות. חקירה זו מצויה כעת בעיצומה וסבורה אני כי יש להעמיד לרשות המדינה פרק זמן אשר יתיר לה לבחון אפשרות זו ולגבש עמדתה באשר להמשך ניהול המשפט, בעוד המשיב נתון במעצר (השוו: בש"פ 2857/01 מוגרבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

2.בתום שלושים ימי ההארכה עליהם הורה בית המשפט בהחלטתו הנ"ל, שבה המדינה ועתרה להארכה נוספת, שביעית במספר, בת שלושים ימים בציינה כי חקירת נסיבות מותו של אלזם טרם מוצתה ובציינה עוד כי נדרש לה זמן נוסף על מנת לגבש עמדה באשר להמשך משפטו של המשיב. גם זו הפעם נעתר בית משפט זה לבקשת המדינה והורה על הארכת המעצר בשלושים ימים (החלטת כבוד השופטת א' פרוקצ'יה מיום 12.2.2006 בבש"פ 435/06). באותה החלטה ציין בית המשפט כי לאחר שעיין בחומר חקירה חסוי ושמע את הסברי גורמי החקירה בדלתיים סגורות, שוכנע כי החקירה מתבצעת ביעילות ובקצב מניח את הדעת ועוד ציין כי חשיבותו של האינטרס הציבורי הקיים בבירור האפשרות להמשיך את ניהול המשפט בעניינו של המשיב, בעקבות חקירת נסיבות המוות, גוברת לאותה עת על השיקולים הנגדיים ובהם קצב ניהול המשפט עד כה, שאינו משביע רצון וכן מצב בריאותו הלקוי של המשיב.

3.משנקפו גם שלושים ימי ההארכה הנוספים והחקירה טרם מוצתה, עותרת המדינה בשלישית להארכת מעצרו של המשיב לפרק זמן של שלושים ימים על מנת לאפשר לה להשלים את החקירה ולגבש עמדה באשר להמשך משפטו של המשיב. מנגד, טוען המשיב כי נוכח התמשכות החקירה בעניין מותו של אלזם, אין עוד מקום להאריך את מעצרו במסגרת בקשות המוגשות על פי סעיף 62 לחוק המעצרים. המשיב מוסיף ומדגיש כי הוא לא נחקר בעניין מותו של אלזם, להוציא חקירה קצרה אחת, וזאת למרות שהביע בפני החוקרים נכונות מלאה לשתף פעולה בהקשר זה. לבסוף טוען המשיב כי גם לכשתושלם החקירה ואפילו יוחלט בעקבות כך על המשך המשפט בעניינו, צפוי המשפט להתארך מאוד והוא עלול לקחת חודשים רבים ואולי אף שנים, נוכח עשרות עדי התביעה הצפויים להעיד ונוכח פרשת ההגנה שאף היא לא תהא קצרה. בשל טעמים אלה ובייחוד בהתחשב בעובדה שהמשיב כבר שוהה במעצר למעלה משנתיים ימים וסופו של המשפט, ככל שיוחלט להמשיכו, אינו נראה באופק, מן הראוי לטענת המשיב להורות על חלופת מעצר הולמת אשר תביא בחשבון בין היתר את מצבו הבריאותי הרעוע.

4.במסגרת ההחלטות שניתנו לעניין הארכת מעצרו של המשיב טרם ההתפתחות בעניין מותו של אלזם, עמד בית משפט זה פעם אחר פעם על מסוכנותו המובהקת של המשיב וקבע כי זו מצדיקה את המשך המעצר על אף הבעייתיות העולה מן האופן הבלתי מניח את הדעת שבו מתנהל המשפט. אף אני עמדתי על כך בהחלטה הנוגעת להארכת המעצר החמישית של המשיב (החלטה מיום 2.10.2005 בבש"פ 8522/05). יחד עם זאת ניתן היה להעריך באותו שלב את פרק הזמן שיארך המשפט, לפחות מן המועד שבו תישמע עדות אלזם ואילך. כיום המצב שונה. מאז מותו של אלזם מתנהלת חקירה בעניין נסיבות מותו ועד שזו לא תסתיים לא ניתן, לטענת המבקשת, לגבש עמדה סופית בעניין המשך משפטו של המשיב. מצב דברים חריג זה הצריך עד כה שתי בקשות להארכת מעצר והבקשה שבפניי היא כאמור השלישית במספר בסדרה זו והשמינית במניין הכולל. במהלך הדיון בבקשה נדרשתי לחומר חקירה ולהבהרות שניתנו על-פה במעמד צד אחד, ועמדתי על התקדמות החקירה בעניין מותו של אלזם. שוכנעתי כי אכן נעשה מאמץ על ידי הגורמים הנוגעים בדבר להביא לסיומה של החקירה בתוך זמן לא ארוך. יחד עם זאת, נראה כי לא ניתן להמשיך וללוות מהלכי חקירה אלה, ללא הגבלה, במסגרת בקשות להארכת מעצרו של המשיב על פי סעיף 62 לחוק המעצרים. מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה כי לעת הזו לא נקבעו כל מועדים נוספים לשמיעת ההוכחות והמבקשת אישרה בהגינותה כי לא ניתן להעריך, ולו באופן כללי, את משך הזמן אשר יידרש לשמיעת המשך המשפט, ככל שיוחלט להמשיכו. למעשה, לא חלקה המבקשת על הערכתו הפסימית של המשיב בהקשר זה, לפיה מדובר בפרק זמן ארוך ביותר.

5.בבש"פ 2857/01 מוגרבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (להלן: עניין מוגרבי ) דן בית משפט זה במקרה דומה וקבע כי נוכח הראיות המוצקות שמצא בית המשפט המחוזי המצביעות על אפשרות לבסס מחדש את הראיות לכאורה לעניין אשמתו של מוגרבי לאחר מות שותפו, ונוכח פרק הזמן הקצר יחסית שקצב בית המשפט המחוזי לצורך מיצוי החקירה בהקשר זה, אין מקום להתערב בהחלטה. על החלטה זו בעניין מוגרבי נסמך בית משפט זה על דרך ההשוואה בשתי ההחלטות האחרונות להארכת מעצרו של המשיב (בש"פ 11289/05 ובש"פ 435/06). אלא שעל אף הדמיון הקיים בין עניין מוגרבי ובין המקרה שבפנינו, ראוי לזכור כי בעניין מוגרבי נדונה בקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי הנאשם במסגרת תשעה חודשי המעצר שנקבעו בסעיף 61 לחוק המעצרים לעניין תום ההליכים. לעומת זאת, בענייננו עסקינן בבקשה שמינית להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, המוגשת לאחר שהמשיב כבר שוהה למעלה משנתיים ימים במעצר, בלא שמשפטו הסתיים ולמעשה בלא שהחלו להישמע כלל עדי התביעה המהותיים. זהו מצב דברים המעורר על פניו קושי ניכר, גם אם מביאים בחשבון את הנסיבות החריגות שתוארו לעיל. בהחלטה הקודמת לעניין הארכת מעצרו של המשיב עמד בית משפט זה על "הצורך הדוחק" להשלים את החקירה במהירות האפשרית כדי למנוע עיוות דין למשיב וכדי לאפשר לתביעה לגבש את עמדתה ללא דיחוי לעניין המשך המשפט.

משחלפו שלושים ימים נוספים, יפים הדברים ביתר שאת.

6.לפיכך, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, אני נעתרת חלקית בלבד לבקשת ההארכה שבפניי ומורה על הארכת מעצרו של המשיב עד יום 5.3.2006, על מנת לאפשר את השלמת החקירה בעניין מותו של אלזם ועל מנת ליתן למבקשת שהות קצרה נוספת לשקול את צעדיה בעניין המשך משפטו של המשיב. בשולי הדברים אומר כי היה ובתום המועד שנקצב תמצא המבקשת לנכון לעתור להארכת מעצר נוספת מאותם נימוקים שהועלו על ידה בשלוש הבקשות האחרונות, אין להוציא מכלל אפשרות כי יהיה צורך לשקול הפניית הבקשה אל הנשיא על מנת שיורה על הרחבת המותב לשמיעתה.

אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב החל מיום 17.2.2006 ועד יום 5.3.2006 או עד לביטול המשפט ככל שיבוטל, לפי המוקדם מבין השניים.