בש"פ 8522/05 מדינת ישראל נ. יהונתן אלזם

בפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, זו הפעם החמישית. המשיב 1 נתן את הסכמתו להארכת המעצר המבוקשת ועל כן אתייחס בהחלטה זו לעניינו של המשיב 2 בלבד.

1.המשיבים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובכתבי האישום שהוגשו בנפרד נגד כל אחד מהם מיוחסת להם קשירת קשר לביצוע פשע וביצוע מעשה רציחתו של חנניה אוחנה המנוח, בחניון ביתו שברחוב הכרמל 12 בגני תקווה. כתבי האישום מתארים מעקב והכנות מדוקדקות שביצעו השניים לצורך ביצוע הרצח, אשר בוצע לבסוף בבוקרו של יום בעת שהמנוח ירד אל חניון ביתו בלוויית אשתו. על פי הנטען ירה בו המשיב 2 שלושה מטחים של יריות משני אקדחים שאחז בידיו, בעוד אשתו של המנוח צופה במתרחש. לאחר מכן הציתו המשיבים את הרכב שבו הגיעו למקום על מנת לטשטש את עקבותיהם ונמלטו באופנוע שהכינו מבעוד מועד.

2.ביום 9.3.2004, עת הוגשו כתבי האישום, החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם ומאז הוארך מעצרם של המשיבים על ידי בית משפט זה ארבע פעמים, לבקשת המדינה (ראו: החלטות בבש"פ 9474/04 מיום 26.10.2004 ומיום 8.11.2004 (כבוד השופטת מ' נאור); החלטות בבש"פ 627/05 מיום 23.1.2005 (כבוד השופט א' רובינשטיין); החלטות בבש"פ 2510/05 מיום 24.3.2005 ומיום 27.3.2005 (כבוד השופטת ע' ארבל); החלטות בבש"פ 5689/05 מיום 20.6.2005, מיום 19.7.2005 ומיום 20.7.2005 (כבוד השופטת מ' נאור)). בקשה לעיון חוזר בשאלת המעצר, אותה הגיש המשיב 2 ביום 8.5.2005 נוכח ביטול דיונים שנקבעו לשמיעת משפטו בחודש אפריל 2005, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 1.6.2005.

3.משפטו של המשיב 1, האמור להעיד כעד תביעה במשפטו של המשיב 2, עומד על סף סיום. סיכומי ההגנה נשמעו ביום 20.9.2005 והוגשה בקשה לקביעת מועד להכרעת הדין. התנהלות משפטו של המשיב 2 בעייתית הרבה יותר ובבקשתה מציינת המדינה כי היא מודעת היטב לבעייתיות זו ואף על פי כן היא עותרת להארכת המעצר שממנה אין מנוס, לטענתה, נוכח עילות המעצר הקיימות לגביו. בבקשת ההארכה ציינה המבקשת כי נקבעו ארבע עשרה ישיבות הוכחות לחודשים נובמבר ודצמבר לשמיעת משפטו של המשיב 2 ולהערכתה ניתן יהיה לקדם את ניהול המשפט באופן משמעותי ביותר במהלך מועדים אלה. בעת הטיעון בפני ציינה המדינה כי בינתיים ביטל בית המשפט המחוזי שלושה מן התאריכים שנקבעו ועתה נותרו אחד עשר מועדים בלבד לשמיעת התיק. המשיב 2, שלא ידע על ביטול שלושה התאריכים, הגיש בעניין זה הודעה דחופה בכתב לאחר הדיון בבקשת ההארכה שהתקיים בפני ביום 27.9.2005. בהודעתו הפנה המשיב 2 אל האמור בהחלטתו של בית משפט זה מיום 20.6.2005 (כבוד השופטת מ' נאור), לעניין ביטולן של תשע ישיבות קודמות בעניינו של המשיב ולמורת הרוח שהובעה שם בקשר לכך. לטענת המשיב 2, ביטול נוסף של מועדים לאחר האמור באותה החלטה עולה כדי זילות של בית המשפט. המשיב 2 מוסיף ומציין כי מצבו הרפואי בכי רע, עד כי הוא נדרש לטיפול רפואי הנמשך כל עת שהותו במעצר. עוד טוען המשיב 2 כי הראיות הקיימות בענייננו הינן כולן ראיות נסיבתיות וכי נוכח העובדה שהוא נתון במעצר פרק זמן כה ממושך, מן הראוי לקבוע כי נקודת האיזון בין האינטרס הציבורי לעוצרו ובין זכותו לחירות נוטה עתה באופן ברור לטובתו ויש להורות על שחרורו. בהקשר זה מציע המשיב 2 לשכור את שירותיה של חברת אבטחה שתאושר על ידי המשטרה ואשר תשגיח עליו בתנאי "מעצר בית" מלא בכל מקום שתקבע המשטרה.

4.העובדה כי מאז הגשת כתב האישום התקיימו בעניינו של המשיב 2 שתי ישיבות הוכחות בלבד, בהחלט יוצרת קושי ממשי. המבקשת ציינה כי חלק משמעותי מעדי התביעה (שוטרים ומדובבים) לא ניתן להעיד בטרם יעיד המשיב 1 כעד תביעה, ואותו לא ניתן להעיד עדיין משום שמשפטו טרם הסתיים ומשום שסניגורו של המשיב 2 עומד על העדתו של המשיב 1 בהתאם להלכת קינזי. בכך יש משום הסבר מסוים לעיכוב החל בסיום המשפט, אך ניתן היה לצפות כי בפרק הזמן שחלף עד כה יישמעו לפחות כל עדי התביעה שניתן לשומעם ולא כך נעשה. כמו כן ניתן היה לצפות כי נוכח התמשכות ההליכים בתיק זה עד כדי הידרשות לאורכה חמישית, לא יבוטל בו ולו דיון אחד נוסף, על מנת שניתן יהיה לסיים את שמיעתו. יחד עם זאת, אין חולק כי מדובר בתיק מורכב וסבוך וכי למשיב 2 מיוחסת עבירה שאין חמורה ממנה. כמו כן, ועל פי הראיות לכאורה, מיוחס למשיב 2 ביצוע הירי עצמו בפרשייה שעניינה מעשה התנקשות שבוצע בדם קר, באכזריות ולאחר תכנון מדוקדק. בנסיבות אלה וכן נוכח עברו הפלילי של המשיב 2, הכולל, בין היתר, הרשעות בעבירות אלימות ובעבירות סמים, אין ספק בדבר המסוכנות הרבה הנשקפת לציבור ממנו. נוכח מסוכנותו המובהקת של המשיב 2, נראה כי על אף ההתנהלות המתמשכת והבעייתית של התיק לה אנו עדים במקרה זה, אין לומר כי נקודת האיזון השתנתה עד כי יש להורות על שחרורו של המשיב 2 לחלופת מעצר. יש לקוות כי במהלך אחד עשר המועדים הקבועים לשמיעת הוכחות במהלך החודשים נובמבר ודצמבר, אכן תקודם שמיעתו של התיק באופן משמעותי, כהערכת המבקשת, וכי במהלכם תתאפשר שמיעת עדותו של המשיב 1 וכן שמיעת יתר העדים שעדותם התעכבה בגינו. כמו כן, יש לקוות כי בית משפט קמא ייעשה כמיטבו על מנת לקדם את שמיעת התיק כאמור ואף יוסיף מועדים, ככל הניתן, על מנת להגיע אל קו הסיום.

מן הטעמים שפורטו, אני מורה, אפוא, על הארכת מעצרו של המשיב 2 כמבוקש.