בש"פ 11393/04 סטיב במברון נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין בבית משפט השלום בבאר שבע. הוא מואשם ביחד עם אחר בעבירה של סחיטה באיומים. בית משפט השלום דחה בקשה לעצור את העורר עד תום משפטו וקבע כי ישוחרר בתנאים. בית המשפט המחוזי קיבל ערר שהגישה המשיבה ופסק כי העורר ייעצר עד תום משפטו. הערר שבפניי הוגש נגד ההחלטה האחרונה.

2.המעשה המיוחס לעורר ולאחר בכתב האישום אינו מן החמורים במיוחד במנעד האפשרויות של סחיטה באיומים. שני הנאשמים איימו על אחר ותוך כדי כך הצמיד העורר את כתפו לפניו של האחר, דחף אותו והוסיף כי על אותו אחר להחזיר סכום כסף מסוים של 3500 ש"ח לידי הנאשם האחר. אילו היה מדובר בנאשם אחר שאין לו עבר פלילי ולא תלויים נגדו מאסרים מותנים, דומה שאף התביעה לא הייתה עותרת למעצר עד תום ההליכים. אך מסתבר כי לעורר הרשעות בעבירות רכוש ואלימות וכן תלויים נגדו מספר מאסרים מותנים. לא זו אף זו, העורר ביצע, לכאורה, את המיוחס לו שעה שביצע עבודות שירות שנפסקו נגדו בהליך אחר. ביקשתי שייערך בירור ומסתבר כי העורר נעדר ברשות באותן שעות בהן נטען שביצע את העבירה בה הוא מואשם עתה.

3.המקרה גורם להתלבטות והדבר מתבטא אף בכך שבית משפט השלום הורה על שחרורו של העורר ואילו בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו עד תום ההליכים. שקלתי את הנסיבות השונות ובסופו של דבר הגעתי לכלל מסקנה כי ראוי ללכת לקראת העורר, ואוסיף כי מדובר בפעם האחרונה. ברור, כי אם העורר יפר את האמון שניתן בו עתה, שום בית משפט לא ייתן לו הזדמנות נוספת. אי לכך, הערר מתקבל והחלטתו של בית משפט השלום תעמוד בעינה. זאת, בכפוף לתיקון מסוים והוא שהעורר יוגבל לריצוי עבודות השרות ובכל שאר שעות היממה יימצא במעצר בית מלא בביתו. כמובן שכאשר עליו להגיע ממקום למקום, והכוונה מביתו למקום ריצוי עבודות השירות וחזרה, הוא יעשה כן בדרך הקצרה ביותר. מובהר לעורר כי עליו לשהות במעצר בית מלא למעט בשעות בהן הוא מרצה מאסר על דרך עבודות שירות. כמובן, שאין בהחלטתי זו בכדי להשליך על החלטת הרשות המוסמכת לענייו ריצוי המאסר על דרך עבודות שירות.