בש"פ 1141/06 מדינת ישראל נ. איהאב מסרי

א.בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו- 1996, לתשעים ימים החל מיום 11.2.06 או עד מתן פסק הדין בת"פ 1217/02 בבית המשפט המחוזי בנצרת.

ב.(1) נגד המשיב הוגש כתב אישום (מתוקן) המייחס לו עבירות של סיוע לרצח לפי סעיף 300 (א)(2) וסעיף 31 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – החוק) וכן עבירות בנשק לפי סעיף 144(א) רישא ו-(ב) לחוק, קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק ואי מניעת פשע לפי סעיף 262 לחוק.

(2) לפי הנטען בכתב האישום, לאחר שנרצח בן דודו, אחי גיסו, של המשיב כחלק מסכסוך עקוב מדם בין משפחות יריבות בנצרת, התכנסו חמישה: המשיב, אחיו, גיסו, ושניים נוספים ביום 5.7.02 לתכנון רציחתם של שניים אחרים על מנת לנקום את דמו של הנרצח. לשם ביצוע התכנית, הסיע המשיב שלושה מהמתכנסים למקום שאינו ידוע למאשימה, ושב לבית, כפי שהורו לו, כשהוא מצויד באקדח, על מנת לשמור - ביחד עם גיסו - על הנשים והילדים.

(3) לאחר הרצח וניסיון הרצח נמלט המשיב ועזב עם משפחתו את נצרת; משנעצר כעבור כחודש ימים נתפס ברשותו אקדח, אותו החזיק ביחד עם אחרים.

ג.(1) ביום 15.12.02 הורה בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט אברהם) לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. נקבע כי אין די בראיות לכאורה להוכחת קשירת הקשר לביצוע הרצח ולסיוע לרצח, אך קיימת תשתית ראיות לכאורה באשר לעבירות בנשק ולעבירות של אי מניעת פשע. עוד נקבע, כי קיימת עילת מעצר בגין מסוכנות הנלמדת מטיב העבירות בנשק המיוחסות לו, מראיות לכאורה בדבר רצונו של המשיב מלכתחילה ליטול חלק ברצח – דבר שנמנע עקב התנגדותם של המעורבים האחרים - וכן מן הסכסוך העקוב מדם בין המשפחות היריבות, שטרם בא לקיצו. בנוסף נקבע, כי קיים חשש להימלטות מהדין, הנלמד מבריחתו של המשיב מחלון ביתו מפני השוטרים שעה שבאו לעצרו בסמוך לאחר הרצח ומהימלטותו במשך כחודש מפניהם. עוד צוינה היותו של המשיב עד נגד המעורבים האחרים בפרשה, דבר המספק לו מניע להימלטות. נאמר כי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות ואת החשש להימלטות.

(2) ביום 3.2.03 החליט בית משפט זה (השופט לוי) לדחות ערר שהוגש על ההחלטה, בקבעו כי מן הראיות הקיימות נראה שקיימת מסוכנות ממשית של המשיב, לפחות כלפי בני המשפחה היריבה.

(3) ביום 22.6.03 החליט בית משפט זה (השופט לוי) להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתשעת החודשים, בקבעו כי המשיב יוכל להשתחרר במועד מוקדם יותר אם יציע חלופת מעצר ראויה ויעמוד בתנאי השחרור הנוספים שייקבעו לו. ביום 3.7.03 החליט בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט אברהם) לשחרר את העורר לחלופת מעצר של מעצר בית מלא בבית אחיו בלוד, בהתחייבות עצמית ובפיקוח וערבות של אחיו ושל גיסתו.

(4) ביום 11.1.04 נמלט המשיב ממעצר הבית שבו שהה, ומשכך הותלו ב-17.5.04 ההליכים בעניינו; אך ביום 10.8.05 נתפס, וחודש ההליך נגדו. בימים 16.8.05 ו- 13.11.05 האריך בית משפט זה (השופטים ריבלין וארבל, בהתאמה) בהסכמת הצדדים את מעצרו של המשיב מעבר לתשעת החודשים.

(5) בבקשה הנוכחית נטען, כי קיימת עילת מעצר נגד המשיב בגין מסוכנות משמעותית, נוכח המעשים המיוחסים לו והרקע לביצועם. כן נטען חשש להימלטות, הנובע מנסיבות בריחותיו של המשיב מפני המשטרה. צוין כי סכסוך הדמים בין המשפחות היריבות טרם חדל. בנוסף צוין כי בתיק נוהלו עד כה שבעה דיוני הוכחות, ונשמעו 31 עדי תביעה, והוסכם כי יוגשו מסמכים בכתב ביחס ל-18 עדים אחרים; ביום 1.12.05 התקיימה ישיבת הוכחות נוספת ובה נשמע עד אחד, שעדותו נקטעה עקב הגשת עתירה לגילוי ראיה. כנמסר, עד כה טרם נקבעו מועדים נוספים לשמיעת הוכחות.

ד.(1) בדיון טען בא כוחו המלומד של המשיב, כי הסיכוי לסיומו של המשפט בזמן הקרוב אפסי, וכן הטעים את דברי בית המשפט המחוזי בשעתו באשר להעדר דיות בראיות לכאורה להוכחת קשירת הקשר לביצוע הרצח ולסיוע לרצח, ובכך יש איפוא "כרסום בראיות"; לשיטתו עלול להיווצר מצב שבו ישהה המשיב במעצר יותר מאשר ייגזר עליו בדין. לשיטת בא כוח המשיב, נקודת האיזון המטה את הכף לעבר שחרור הגיעה, בהיעדר תאריכים להמשך הדיונים. את אינטרס הציבור ניתן להשיג בהגבלות ובערבויות גבוהות (כבר חולטו למשיב, כנמסר, ערבויות עם הימלטותו בשעתו).

(2) בא כוח המדינה ציין כי מסוכנות המשיב נגזרת ממעשיו, לרבות ההימלטות, וטרם באה השעה להידרש לנקודת האיזון. המדינה עומדת על עבירת סיוע לרצח.

ה.אציין, כפי שגם נאמר באולם הדיונים, ככל שתהא או ישנה טענת כרסום בראיות, המסלול הראשון הוא בקשה לעיון חוזר בבית המשפט המחוזי, וזאת בלא שאביע דעה לגופם של דברים (הטענה נטענה בהקשר לדברי השופט אברהם בהחלטת המעצר עד תום ההליכים באשר לראיות לכאורה).

ו.המשיב דנא הוכיח, שגם בהימלטותו מפני השוטרים בעת שבאו לביתו, אך בראש וראשונה בהפרה בוטה של תנאי השחרור בערובה על-ידי הימלטות במהלך משפטו, כי אינו ראוי כשלעצמו לאמון בית המשפט במובן של קיום תנאי שחרור לחלופה. ואולם, מנגד ניצבת העובדה שנותרו בתיק למעלה משלושים עדים ללא שנקבעו מועדי דיון להמשך. לדבר זה ראוי להידרש, שכן מצויים אנו בהארכות מעצר מתמשכות מעל לתשעים יום. נמסר גם כי אחת מחברות ההרכב עומדת לצאת לשבתון. המדובר בעבירות מ-2002 (אמנם המשיב היה מאז בהימלטות תקופה של למעלה משנה ומחצה כאמור). קביעת מועדים בהקדם נחוצה, והדברים נאמרים מתוך מודעות לעומס שבית המשפט נתון בו. אני מאריך איפוא את המעצר ב-45 יום. המדינה תפנה לבית המשפט המחוזי בקשר לקביעתם של מועדי הוכחות נוספים בהקדם האפשרי.