בש"פ 11471/05 פלוני נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט י' אלון ) מיום 9.12.05 בו התקבל ערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (סגן הנשיא ד' מגד ) מיום 8.12.05, לפיה יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

נגד העורר הוגש בחודש מאי 2005 כתב אישום לבית משפט השלום בבאר שבע ובו מיוחסות לו עבירות של תקיפת קטין על ידי אחראי, תקיפה בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה ואיומים. על פי הנטען בכתב האישום, היכה העורר את בתו בת ה-11 בשתי הזדמנויות שונות, ובאחת מהפעמים אף נגרם לה כתוצאה מכך שטף דם בידה. בית משפט השלום (השופט י' אקסלרד )

קבע בהחלטתו מיום 15.6.05 כי ישנן ראיות לכאורה ואף קיימת עילת מעצר, אולם הוא הורה לשחרר את העורר לחלופת מעצר של מעצר בית מלא בעיר ערד. כן הוטלו מגבלות על האפשרות של העורר להיפגש עם אשתו ובנותיו. ביום 4.9.05 הוגש כתב אישום נוסף נגד העורר ובו נטען, בין היתר, כי הפר את תנאי חלופת המעצר שנקבעה לו במספר הזדמנויות, כי הטריד את אשתו במקום עבודתה ובטלפונים, כי איים להפיץ שמועות אודותיה אם לא תסכים להיפגש עימו וכי ניסה לשכנע אותה לפנות לרשויות התביעה ולרכך את העדות נגדו ומשסירבה החל לקלל אותה ואיים שירצח אותה. אף לאחר הגשת כתב אישום זה החליט בית משפט השלום (השופט ג' טהר-לב ) ביום 9.9.05, על אף שמצא כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, הפעם במושב יושיביה. ערר שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נדחה ביום 11.9.05. אולם, מספר ימים לאחר מכן הפר העורר אף את תנאי השחרור החדשים שנקבעו לו והגיע לבית הספר היסודי בו לומדת בתו בת ה-11, הוציא את בתו מהכיתה ושוחח עימה מספר דקות. בגין מעשה זה הוגש נגד העורר כתב אישום נוסף והוא הורשע ביום 20.9.05, על פי הסדר טיעון, בעבירה של הפרת הוראה חוקית. בו ביום נענה בית משפט השלום (סגן הנשיא ד' מגד ) לבקשת המשיבה לעיון חוזר והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. העורר הגיש ערר לבית המשפט המחוזי וזה הורה על החזרת הדיון לבית משפט השלום על מנת לבחון חלופת מעצר בנתיבות. בפני בית משפט השלום הובא תסקיר מעצר שבו צוין, בין היתר, כי לעורר נטייה להתעסקות אובססיבית באשתו וכי רמת הסיכון הנשקפת ממנו גבוהה. לפיכך, המליץ שירות המבחן שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר. על יסוד המלצה זו החליט בית משפט השלום (סגן הנשיא ד' מגד ) ביום 9.10.05, כי אין מקום לשנות את החלטתו הקודמת בדבר מעצר העורר עד תום ההליכים. הפרשה לא תמה בכך והעורר הגיש ערר נוסף לבית המשפט המחוזי וזה שב והחזיר את הדיון לבית משפט השלום בבאר שבע על מנת שיבחן חלופות מעצר נוספות שהוצעו. שירות המבחן הכין תסקיר מעצר נוסף ובו חזר על המלצתו שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר. זאת, לאור המסוכנות הנובעת ממנו, הקושי שלו לשלוט ברגשותיו וההסלמה בעמדותיו. תסקיר זה הובא בפני בית משפט השלום וכן הובאה בפניו חוות דעת פסיכיאטרית בנוגע לעורר. מחוות הדעת עולה, בין השאר, כי לעורר סף גירוי נמוך וקושי לשלוט בדחפים תוקפניים בהתנהגותו, אם כי לא ניתן להעריך את מידת מסוכנותו. בית משפט השלום (סגן הנשיא ד' מגד ) החליט ביום 8.12.05, לאחר ששמע את דברי העורר, לתת לו "הזדמנות נוספת ואחרונה בהחלט" והורה לשחררו לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא באשדוד. המשיבה הגישה ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט המחוזי (השופט י' אלון ) קבע ביום 9.12.05 כי יש לקבל את הערר. זאת, לאור הפרותיו החוזרות ונשנות של העורר את תנאי השחרור שנקבעו לו והמסוכנות הנשקפת ממנו לאשתו ולבנותיו. בית המשפט המחוזי הורה, איפוא, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים ומכאן הערר שבפניי.

דין הערר להידחות. אף בהתעלם מהעובדה כי העורר שוחרר פעמיים לחלופת מעצר ובשתי הפעמים בחר להפר את תנאי השחרור שנקבעו לו, הרי מתסקירי שירות המבחן בעניינו של העורר מצטיירת תמונה קשה ביותר. העורר, כך נראה, נוטה להתעסקות אובססיבית באשתו ובמשפחתה ומטיל עליהן את האחריות למצבו. הוא איננו מסוגל לשלוט ברגשותיו ובדחפיו ולהציב גבולות להתנהגותו. כפי שעולה מדברי אשתו, העורר השליט אווירה של אימה ופחד בבית וביטא כלפיה מחשבות פרנואידיות בטענה שהיא בוגדת בו. אף מחוות הדעת הפסיכיאטרית עולה, כאמור, כי העורר איננו מסוגל לשלוט בדחפים התוקפניים בהתנהגותו. בנסיבות אלה הערכתו של שירות המבחן הינה כי רמת הסיכון הנשקפת מן העורר הינה גבוהה ביותר ועל כן המלצתו היא שאין לשחררו לחלופת מעצר. לאחר שעיינתי בתסקירים של שירות המבחן ובחוות הדעת הפסיכיאטרית בנוגע לעורר ולאחר ששמעתי את דברי העורר בדיון שנערך בפניי, שוכנעתי כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בנסיבות המקרה דנן שימוש בחלופת מעצר כזו או אחרת, אין בו כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מן העורר כלפי אשתו ובנותיו. יצוין עוד בהקשר זה, כי על העורר הוטלו בעבר פעמיים עונשים ללא הרשעה בעבירות של תקיפת בן זוג.

אשר על כן, הערר נדחה.