בש"פ 11474/05 מדינת ישראל נ. פלוני

בפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת מ' מזרחי ) מיום 12.12.05, בה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים והוחלט על שחרורו בתנאים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע מעשה מגונה בקטינה בת פחות מחמש שנים. על פי עובדות כתב האישום, ניגש המשיב למתלוננת, בה פגש באקראי, והחל להציע לה סוכריות וכן לנשקה ולחבקה. בהמשך, הסיט המשיב את הגרביונים ואת התחתונים של המתלוננת ושפשף באצבעו את איבר מינה. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. במהלך הדיון בבקשה הסכימה באת-כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה, הגם שטענה כי המשיב נגע במתלוננת רק מעל לגרביונים, וכן הסכימה לקיומה של עילת מעצר. לפיכך, הדיון התמקד בשאלת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. במהלך הדיון נבחנו שני הערבים שהציעה באת-כוח המשיב: הרב לוין, אשר הציע כי המשיב ישהה בביתו ותחת פיקוחו בקהילתו שבחדרה ומר וינברגר, אשר הציע להעסיק את המשיב בפרדס שבבעלותו ולפקח עליו במשך שעות עבודתו.

בהחלטתו דחה, כאמור, בית המשפט קמא את בקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים והורה על שחרורו לחלופת המעצר המוצעת. בית המשפט קמא נתן החלטתו מבלי לקבל תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. זאת, בציינו כי על שירות המבחן מוטל עומס רב וכן בהביאו בחשבון את סבלו המיוחד של המשיב בבית המעצר לנוכח העבירה המיוחסת לו ואת נסיבות חייו הטרגיות. בית המשפט הדגיש בהחלטתו כי התרשם מרצינותם ומאחריותם של הערבים המוצעים והעריך כי יש בחלופת המעצר המוצעת כדי להפיג את הסיכון הנשקף מן המשיב. לפיכך הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר במסגרתה ישהה במעצר בית בבית הרב לוין ובמחיצתו. בית המשפט קבע כי אם יידרש הרב לוין לצאת מביתו, ישהה המשיב במחיצתם של אחד משני חתניו של הרב. כן הורה בית המשפט כי המשיב יוכל לצאת לעבוד אצל מר וינברגר בין השעה 9:00 לשעה 17:00, וכי במהלך כל שעות עבודתו ישהה במחיצתו. כל אחד משני הערבים נדרש להמציא ערבות צד ג' על סך 10,000 ₪. כן נדרשה ערבות עצמית בסך של 10,000 ₪ והפקדת סכום של 5,000 ₪. במקביל הורה בית המשפט כי עד ליום 29.12.05 יגיש שירות המבחן תסקיר מעצר בעניינו של המשיב ובכלל זה יבחן דרכי טיפול אפשריות. בית המשפט קמא דחה את בקשת המדינה לעכב את ביצוע ההחלטה בכדי לאפשר לה לשקול הגשת ערר, ועל כן שוחרר המשיב בתנאים המגבילים אשר הושתו עליו.

בערר שבפניי טוענת העוררת כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי ניתן להפיג את מסוכנותו של המשיב בדרך של חלופה. מכל מקום טענה העוררת כי לא היה מקום להורות על שחרורו בטרם הוכן תסקיר מעצר בעניינו, וזאת במיוחד כאשר הרקע לביצוע העבירה אינו ברור ומתעורר חשש להיותו של המשיב פדופיל. העוררת טענה גם נגד החלופה שהתקבלה על ידי בית המשפט קמא, בהדגישה כי המשיב שוחרר לסביבה בה ילדים קטנים רבים וכן כי במהלך עבודתו בפרדס לא ניתן יהיה לפקח עליו במידה הנדרשת.

באת-כוח המשיב, מצידה, טענה כי עלה בידיה להביא לשיפור חלופת המעצר המוצעת, כך שהמשיב ישהה אך ורק בביתו של הרב לוין, למעט השעות בהן יעבוד בפרדס בפיקוחו של מר וינברגר. בתוך כך ציינה כי הפרדס מרוחק מגני ילדים ומבתי ספר וכי גם בבית הרב לא יבוא במגע עם קטינים. כן ציינה כי הערבים הפנו את המשיב לפסיכולוג לצורך איבחון וכי יפעלו על מנת לספק לו טיפול פסיכולוגי שוטף, במימונה של עמותה הנתמכת בידי מר וינברגר. באת-כוח המשיב טענה כי מדובר בחלופת מעצר רצינית ביותר, אשר יש בה כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מן המשיב.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לידי מסקנה כי דין הערר להידחות. אכן, סבורה אני כי יש ממש בטענת המדינה כי מלכתחילה היה מקום להמתין לקבלת תסקיר מעצר בעוד המשיב שוהה במעצר בטרם ישוחרר לחלופה; יתרה מזו, מן הראוי היה בנסיבות הענין גם לאפשר לתביעה להגיש ערר על ההחלטה בעוד המשיב נתון במעצר, ולא לסכל את האפשרות לערור בטרם שחרור. עם זאת, לאחר ששוחרר המשיב להשגחת הערבים והחל לשתף פעולה עמם, איני רואה לנכון להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. זאת, בהתחשב בכך שהערבים אשר קיבלו על עצמם להשגיח על המשיב, אכן מגלים נכונות יוצאת דופן לפקח על המשיב ואף לפעול לכך שיזכה לטיפול. כן מביאה אני בחשבון כי עניינו של המשיב נבחן כעת על ידי שירות המבחן, אשר בהוראת בית המשפט קמא צפוי להגיש תסקיר מעצר עד ליום 29.12.05. בהקשר זה אציין, כי מן הראוי לבחון אפשרות לפיקוח צמוד של שירות המבחן על המשיב, גם בהיותו בתנאי החלופה. לפיכך, אינני מוצאת לנכון להורות על השבתו של המשיב למעצר. המשיב יוותר, איפוא, משוחרר בערובה בתנאים שקבע בית המשפט קמא, בשינוי אחד, בהתאם להצעתה של באת-כוחו בעת הדיון בפניי: המשיב ישהה אך ורק בביתו של הרב לוין, אשר מתחייב לפקח עליו, ולא בבתיהם של חתניו. זאת, למעט בין השעות 9:00 ל-17:00, אז יצא לעבודתו בפרדס, כאמור בהחלטתו של בית המשפט קמא.

אשר על כן, הערר נדחה.