בש"פ 7636/06 מדינת ישראל נ. פלוני

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שישה מעשים מגונים בקטינים וארבעה מקרים של ניסיון לביצוע מעשים מגונים במהלך השנים 2003-2006 כלפי ילדים רכים בשנים בגילאי 3-6 בבני ברק. יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית משפט השלום (כב' השופטת ה' נאור) קבע כי ישנן ראיות לכאורה נגד המשיב וכי קמה עילת מעצר בשל מסוכנותו שקשה להפיגה בדרך של חלופת מעצר כלשהי. עם זאת אפשר בית המשפט לערוך בדיקות למצבו הנפשי של המשיב. לאחר שהתקבלה חוות דעת של ועדת האבחון אשר שללה את הטענה כי המשיב סובל מפיגור שכלי הורה בית המשפט (כב' השופטת ד' שריזלי) לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

2.עובר לדיון בעררו של המשיב על מעצרו הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו יצומצם כתב האישום לעבירה אחת בלבד של ביצוע מעשה מגונה בה יודה המשיב. עבירה זו בוצעה בחודש פברואר 2006 כאשר המשיב הוביל ילדה כבת 6 לבנין, ליטף את ידיה ורגליה, ביקש ממנה שתלטף את איבר מינו, ומשסירבה הצמיד את ידה לאיבר מינו מעל למכנסיו והגיע לסיפוק מיני. למרות הסדר זה עמדה המדינה על כך שאין לשחרר את המשיב ממעצר ללא בחינה מעמיקה של גוף מקצועי את מסוכנותו. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' רוזן) קבע כי קיימת מסוכנות מצד המשיב, אך סבר כי העובדה שהמשיב שוהה במעצר מזה שישה חודשים מפחיתה ממסוכנותו. לפיכך קבע כי המשיב ישוחרר למעצר בית מוחלט בבית ערב, שני ערבים נוספים יחתמו על ערבות בסך 50,000 ₪ לפיה יתחייבו להודיע מיידית למשטרה באם יפר המשיב את תנאי מעצר הבית. כן קבע בית המשפט כי המשיב יפקיד ערבות עצמית וכן פיקדון כספי על-סך 10,000 ₪. בית המשפט אסר על המשיב ליצור קשר ישיר או עקיף עם מי מהמעורבים בפרשה וכן להתקרב למרחק קטן ממאה מטר מכל ילד וילדה מתחת לגיל 12.

3.על החלטת בית המשפט המחוזי הגישה המדינה ערר זה. העוררת מבקשת כי אורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, תסקיר אשר חיוני הוא לטעמה על מנת לקבל החלטה מושכלת בשאלת מעצרו או שחרורו בערבות של המשיב. לטענת העוררת, מהמשיב נשקפת מסוכנות ברורה לכל קטין אשר עולה אף ביתר שאת מהודעתו של המשיב במשטרה. לפיכך, לטעמה, אין לשחררו לחלופת מעצר מבלי לקבל תסקיר שיבחן באופן מקצועי את מסוכנותו והאם יש בחלופה זו כדי לנטרל את מסוכנותו של המשיב. העוררת סבורה כי תקופת מעצרו של המשיב יכולה אף להשפיע לכיוון ההפוך מזה שהועלה על ידי בית המשפט קמא, דהיינו להגביר את דחפיו המיניים, ואף עניין זה יש לבדוק במסגרת תסקיר המעצר. לטענת העוררת אין משמעות בעבירות מהסוג המיוחס למשיב להרחקתו מזירת האירועים.

4.בא-כוח המשיב טען בפניי כי המשיב שוהה במעצר מזה שישה חודשים, והעובדה כי כתב האישום צומצם לעבירה אחת של מעשה מגונה מעלה את החשש כי תקופת מעצרו תהיה ארוכה יותר מהעונש שיגזר עליו. כמו כן טען כי אילו מלכתחילה היה מוגש כתב אישום בגין מעשה מגונה אחד לא היתה המדינה מבקשת את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. הסנגור טען כי המעשה שביצע המשיב הינו מעידה חד פעמית, וכי השחרור לחלופת המעצר מאיין את מסוכנותו, שכן אחד מהערבים יהיה איתו וישגיח עליו בכל זמן. עוד ציין הסנגור כי המשיב נעדר עבר פלילי, כי אשתו של המשיב אמורה ללדת בעוד כשבוע וחצי וכי ראש השנה בפתח. כמו כן ציין כי התיק קבוע לטיעונים לעונש ליום 17.10.06.

5.לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערר. נכון הדבר שלאחר הסדר הטיעון נותרה עבירה אחת של מעשה מגונה המיוחסת למשיב ובה הודה. עם זאת, במקרה זה איני סבורה כי יש לבחון רק את כמות העבירות המיוחסות למשיב אלא גם את מהותה ותוכנה של אותה עבירה, שיש לזכור כי המשיב כבר הודה בה. המשיב ניגש אל חבורת ילדות שישבה על ספסל בגינה וביקש כי מישהי מהן תעזור לו. לאחר שהתלוותה אליו אחת מהן, לקח אותה לבניין וביצע בה מעשה מגונה תוך שימוש בכוח ועד שהגיע לסיפוק מיני. מעשים אלו בפני עצמם מלמדים לכאורה על מסוכנות רבה הנשקפת מהמשיב לקטינים. יש להדגיש כי העבירה בוצעה בילדה אקראית שפגש בגינה, ולפיכך אין מדובר בקטינה ספציפית אשר המסוכנות מופנית אליה, כי אם בקטינות בכלל. לכך יש להוסיף את דבריו של המשיב עצמו בהודעתו במשטרה. מן הדברים עולה לכאורה כי למשיב יש משיכה מינית חזקה לקטינים. העבירה בה הודה המשיב, כמו גם דבריו בהודעתו מעלים צורך ברור לקבלת עמדתו של גורם מקצועי באשר למסוכנותו של המשיב. כבר נאמר על-ידי בית משפט זה כי "בנוגע למעשים מגונים בקטינים, לא ניתן להמר על גורלם וביטחונם של קטינים וחלופת מעצר לא תהא יעילה ולא תבטיח את שלום הציבור בכלל ואת ביטחון הקטינים בפרט" (ראו בש"פ 7052/05 ביטון נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(3) 1539).

6.בית המשפט המחוזי נסמך בהחלטתו על מספר החלטות שיצאו תחת ידיו של בית משפט זה. איני סבורה כי הנידון דומה לראיה. בבש"פ 356/06 מדינת ישראל נ' אלקריף , תק-על 2006(1) 350 דובר בעבירות מין בקטין ספציפי המוכר לנאשם. מעבר לכך, באותו עניין ניתנה ההחלטה לאחר שהתקבל תסקיר מבחן בעניינו של הנאשם. בבש"פ 11474/05

מדינת ישראל נ' פלוני , תק-על 2005(4) 3266 נקבע כי "יש ממש בטענת המדינה כי מלכתחילה היה מקום להמתין לקבלת תסקיר מעצר בעוד המשיב שוהה במעצר בטרם ישוחרר לחלופה". עם זאת, דחה בית המשפט את ערר המדינה מאחר שהנאשם כבר שוחרר וכן מאחר שעניינו נבחן באותה שעה על ידי שירות המבחן. מדברים אלו עולה כי הכלל בעבירות מין בקטינים הינו שחרורו של הנאשם רק לאחר קבלת תסקיר מבחן ולאחר שמתברר שישנה חלופת מעצר הולמת אשר מאיינת את מסוכנותו של הנאשם.

7.נסיבותיו האישיות של המשיב, בהן העדר עבר פלילי, לידתה הצפויה של אשתו, החגים העומדים בפתח אכן מצדיקים שקילתה של חלופת מעצר בכובד ראש. עם זאת, מנגד יש לזכור כי בזמנים אלו - ימי חגים – בסביבתו הקרובה של המשיב כמו גם בסביבת החלופה שהוצאה, מצויים הילדים בחופשה כאשר הוריהם נמצאים בתפילות בבתי הכנסת. במצב דברים זה יש לבחון את מסוכנותו של המשיב ולהבטיח כי הפיקוח עליו הינו מקסימאלי ולא נשקפת סכנה לסביבתו הקרובה. כאמור, אין בידי בית המשפט לקבוע זאת במקרה זה ללא בחינת הדברים על ידי הגורמים המקצועיים.

8.לסיום אדגיש כי לא התעלמתי מהחשש שהביע הסנגור כי העונש הצפוי למשיב יפחת מתקופת מעצרו. יש לציין כי העונש המקסימאלי הקבוע בחוק לעבירה בה מואשם המשיב חמור בהרבה מתקופת המעצר בה מדובר. עם זאת, מסכימה אני עם הסנגור כי שיקול זה חשוב הוא בהחלטה האם לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, אלא שגם שיקול זה יש לאזן מול שיקולים אחרים, ובייחוד כנגד המסוכנות הנשקפת מהמשיב. לפיכך אני שבה ומבהירה כי לשם בחינת המסוכנות ואפשרות איונה על ידי חלופת מעצר עלינו להמתין לחוות דעתם של הגורמים המקצועיים ואז לקבל החלטה מושכלת ומאוזנת.

אשר על כן הערר מתקבל. לעת הזו יישאר העורר במעצר. אני מורה לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של המשיב, אשר יבחן הן את נושא המסוכנות והן את אפשרות חלופת המעצר. התסקיר יוגש עד ליום 5.10.06 לבית משפט השלום בתל-אביב שיכריע האם ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר אשר תאיין את מסוכנותו.